תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סב
Tosafot Rabino Yehuda Hachasid (berachot) 62 · תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →תפוחים וקליות] ולעולם ב"פ העץ חשוב מבורא פה"א. וכן פסק בה"ג דבורא פרי העץ חשוב קודם לב"פ האדמה, ולקמן איכא למידק דבאין ברכותיהן שוות נמי פליגי ופריך תלמודא במאי פליגי, שאין סברא שיאמר ר' יהודה מין שבעה עדיף כי אם לפטור את חבירו כשהברכה שוה בשניהן אבל כשאין שניהן שוין כל אחד יברך ברכתו ובמאי עדיפא ז' מינין, א"ר ירמיה להקדים שיברך תחלה על מין ז', ויש לגרוס שפיר דאמר רב יוסף בדל"ת ומייתי לה ראיה דכל הקודם בפסוק זה מוקדם לברכה כגון חטה ושעורה גפן תאנה ורמון שיברך על חטה ושעורה תחלה, אפי' תמצא לומר דב"פ האדמה לא יברך תחלה תעמיד הפסוק במעשה קדרה ויברך בורא מיני מזונות תחלה אפי' ב"פ העץ חשוב בענין יותר וכש"כ דמין ז' תקדום למין שאינו ז' אפי' בשאין ברכותיהן שוות לר' יהודה שהרי במין שבעה גופייהו מפלגינן בין מוקדם למאוחר, אבל לפי' רש"י ורב האי מתוקמי בעינייהו, מסקנא דמילתא היכא שהביאו לפניו שני מינין ואין בהן מז' המינין כגון אתרוג ותפוח מברך על החביב כיון שברכותיהן שוות לכ"ע, אבל אם יש ביניהן מין ז' קיי"ל כר' יהודה דמין ז' עדיף ויברך עליו ואעפ"י שהאחר חביב לו וכשאין ברכותיהן שוות כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וכדאמרינן לקמן דלר' יהודה אם חביבין זה כזה כ"ע מודו דמין ז' עדיף, ויש לו להקדים כסדר הכתוב בפסוק, וכן פסק בה"ג ואם יש פרי העץ ופרי האדמה מברך בפה"ע תחלה ואח"כ בורא פרי האדמה, וכן פסק הלכות גדולות, ודלא כפירש"י ורב האי שפירשו לעיל דברכת צנון תקדום לשל זית דהתם היינו כרבנן אבל הני אמוראי דלקמן סבירא להו כר' יהודה והכי קיי"ל
גפן כדי רביעית יין לנזיר. ותימא מה שייך שיעור זה ליין ואינו שייך אלא לכלי שמחזיק רביעית, לכך נראה כמו שפירשנו בסוכה, וכן פי' רבינו שמואל בתוספת עירובין שפירש לפני ר"ש, דלולבי גפנים וחרצנין וזגין מצטרפין לשיעור רביעית יין שאם יתנם לכוס מלא יין שיצא ממנו רביעית יין ואינו דומה המשער בכוס מלא יין למשער בכוס מלא מים משום דיין עב הוא ואינו ממהר לצאת אלא נגדש על שפת הכוס יותר מן המים ויש כאן מחרצנים שיעור גדול וכי האי תניא בתוספתא מביא כוס מלא יין ונותן לתוכו זית ושופע וההוא תנא סבר כמ"ד בכזית, ואין נראה לר"ת דלענין אכילה מודו כ"ע דהוי בכזית דהא משמע בפ' ג' מינין במס' נזיר דתנן התם ואינו חייב עד שיאכל מענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר' עקיבא אומר אפי' שרה פת ויין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וקאמר בגמ' תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לאכילה, פירוש אינו מדמה אכילה ושתיה להדדי דאכילה בכזית ושתיה ברביעית כדמפרש טעמא בירושלמי דילפינן שכר שכר ממקדש, וכיון דילפינן להו מהתם לא ילפינן שתיה מאכילה להחמיר ואכילה נמי לא ילפינן להו משתיה להקל, ור' עקיבא סבר מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית, והכי תניא בהדיא בתוספתא מביא זית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו כזית חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבא ר' אליעזר אומר לעולם אינו חייב עד שישתה רביעית יין ואומר רבינו תם דכל הספרים ישנים גריס בנזיר ת"ק לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לאכילה וכדפרישנא והכא גרסינן גפן כזית יין לנזיר ולא גרסינן רביעית, ופירושו דמשערין כזית אגורי בכוס מלא יין וכדתניא בתוספתא אבל רשב"ם גורס בעירובין כי ההיא דנזיר, וכן כתב כי יש ספרים דגרסי ת"ק מדמי כל איסורי נזיר לשתיה משמע דמדמי אכילה לשתיה לאיסורי נזיר לרביעית. וא"ת ואימא איפכא דנקיש שתיה לאכילה לכזית לחומרא. וי"ל דילפינן שכר שכר ממקדש לרביעית ולפי זה רישא דקתני אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ר' עקיבא קתני לה, וה"פ אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית וה"ה שתיה משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין וה"ה זגין וחרצנין ורישא איירי כר' עקיבא וטעמייהו מפרש בגמ', אך אומר ה"ר אלחנן כי בירושלמי איתא משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתיה כזית והיינו דוקא לפירוש רבינו תם דלשתיה הוי דוקא רביעית למשנה ראשונה אבל אכילה הויא בכזית, מיהו י"ל כי הירושלמי לא נתן הטעם אלא על השתיה דהוי ברביעית ופשיטא ליה דמדמינן אכילה לשתיה לרביעית ולא הוצרך לומר דמדמינן ליה לשתיה אלא לומר דשתיה הוי ברביעית לקולא ולא לחומרא בכזית וממילא דמדמינן אכילה לשתיה ור' אלעזר מקיש איפכא לחומרא. וא"ת לגרסת ר"ת דגריס כזית יין לנזיר מי נפיק מכלל ארץ שכל שיעוריה כזיתים דקאמרינן בסמוך. י"ל דכיון דהוי יין נפיק משאר איסורי זיתים דהוי לאכילה, וה"ר אלחנן היה אומר דאפי' גרסינן כדי רביעית יין לפירושו אתי שפיר שיש לנו לתלות ולשער ברביעית של יין שהוא עב ונגדש למעלה מן הכלי יותר מרביעית מים שיותר גדול אז רביעית של יין משל מים ושייך שפיר לשעורי ביין ולתלותו בגפן ואפי' לגרסת ר"ת נוכל לפרש כן כדפירשנו
כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. הך משנה מתניא במס' כלים פ' י"ו וגבי כלי עץ מתניא אבל כלי חרס אמרו בהמצניע בסופו חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא משקה טהור וכו' וקאמר התם ניקב כמוציא רמון טהור מכלום היינו בשיחדן לרמונים ולכך צריך מוציא רמון: