תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות סא

אמר אביי כותיה דרב מסתברא. צע"ג אם הלכה כרב הואיל ואמר אביי כותיה דרב מסתברא ואין צריך מלכות ונפקא מינה שאם דילג מלכות לא יחזור ויברך משום דהוי ברכה לבטלה

ור' יוחנן תני מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. ולר' יוחנן לא קשיא ברייתא דתנא אטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל שהרי לא חשיב לומר אלא שנעשית כתקונה

על החלב ועל הגבינה ועל הביצה אומר שהכל. היכא דתנא דומין שונה כל הדומין זה לזה כל חד וחד בפני עצמו. אי נמי הכי שמעינן ליה וגרסינהו

בושלי כמרא. פר"ח פירות שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותן בעפר או ברמץ להתבשל ולשון חמימות הוא כמו מכמר בשרא כומר של ענבים ושנינו במעשרות פ"ד הכובש והשולק והמולח בשדה והמכמר באדמה פטור, ורבי פירש תמרים שיבשו ונשרפו מחום החמה

מאי בנות שוח תאני חוורתא. וא"ת הכא משמע שגרועות ולהכי אינן חשובין בעיני עם הארץ כפירש"י ואלו בפ"ק דשביעית קאמר קיץ למזבח כבנות שבע לאדם כלומר שרגילין לאכול בקנוח סעודה ובנות שוח ובנות שבע חדא היא כדאמרינן בבראשית רבה בנות שבע שגמרו שביעית ימי אבלו של עולם בנות שוח שגרמו שוחה לעולם אלמא חשובות הן. י"ל שודאי חשובות הן אלא יש מהן הרבה שאינן חשובות בעיני עם הארץ ולא נחשדו מלעשרן. וא"ת מדאמרינן בפ"ק דע"ז הוסיפו עליהן פי' גבי שביעית אוכלוסין ואיצטרובילין ובנות שוח וכיון שהן טובות כדפרישית מעיקרא מאי סבר שלא חייבום בשביעית, ואומר רבינו תם דגרסינן התם ומוכסין בנות שוח וחד מינא הוא דמתקריא הכי וראיה מדאמרינן בפ"ק דבכורות הארי והדוב והברדלס לשלש שנים וכנגדן באילן בנות שוח, ובתר הכי קאמר ונחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר ויש אומרים מוכסין בנות שוח, מיהו הוה מצי למימר שיש הרבה מיני תאנים כדאמרינן פ"ד. דנדרים נדר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח ואמר אלו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות ובנות שבע מותרות ובנות שוח הן הן הגרועות ובנות שבע הן הן הטובות ומהן אכל אדם הראשון והגרועות לא חייבום בתחלה בשביעית וגם עמי הארץ לא נחשדו עליהן, ושוב פירש ר"ת על ההיא דע"ז דכיון דמחניטתן עד גמר פרי ג' שנים לא חשיב לענין שביעית, ואע"פ שיש באילן פירות כל שנה ושנה כמו שמשמע בירושלמי ולבסוף סבור כיון שיש בהן פירות כל שנה ושנה חשיבי ונוהגת בהן שביעית כדתנן בהן בנות שוח שביעית שלהן שניה וכו' ובפ"ק דר"ה כתבתי קצת

[דף מ"א ע"א] אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. פירש"י ואין הצנון פוטר את הזית ומפירושו משמע שעל איזו מהן שירצה יברך דאי על הזית תחלה למה הוצרך לפרש שאין הצנון פוטר את הזית והלא לעולם יברך על הצנון לבסוף. וכן פירש ה"ר שמעיה בשם רבינו האי גאון דכיון דלא פירש התלמוד על איזה מהן יברך תחלה יש לנו לומר דמסתמא יחיד מודה לרבים ומברך על איזה מהן שירצה תחלה ולא שרבים יודו ליחיד. ותימא דהא מסתמא בורא פרי העץ חשוב מפרי האדמה כי היכי דב"פ האדמה עדיף מברכת שהכל כדאמרינן בעובדא דבר קפרא וטעמא לפי שאין הברכה של שהכל מבוררת וכמו כן בברכת בורא פרי האדמה וברכת שהכל לענין להקדים וי"ל דלא חשיב בורא פה"ע כל כך מב"פ האדמה כמו שחשוב בורא פרי האדמה משהכל] אבל קשה דאמר לקמן כל המוקדם בפסוק קודם לברכה וכש"כ שיש לו להקדימו למי שאינו מוזכר כלל (מוקדם) בשבח הארץ וי"ל דאמוראי דלקמן דסברי הכי דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה כר' יהודה סברי וכר' יהודה אתיא הך מילתא, וה"ר שמעיה פירש ההיא דלקמן דכל המוקדם בפסוק כו' היינו כשאין חביב לו זה יותר מזה אז יקדים אותו שכתוב תחלה אבל אם המאוחר חביב הוא קודם, אבל קשה מדאמרינן בשמעתא דרב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא הוו יהבי לקמייהו תמרי ורמוני אקדים רב המנונא ובריך אתמרי ברישא, אמר ליה לא סבר לה מר כל המוקדם בפסוק וכו' ומאי קושיא לימא ליה תמרי עדיפא לי וכו', לכן יש לומר דההיא דלקמן אתיא כר' יהודה וכולהו אמוראי דלקמן כר' יהודה סבירי וכן פסקו בה"ג, ויש ספרים דגרסי לקמן אלא למ"ד בשאין ברכותיהן שוות במאי פליגי א"ר ירמיה להקדים דא"ר יוסף כל המוקדם בפסוק וכו' ומשמע דכל המימרא כר' יהודה, וה"ר שמעי' גרים אמר רב יוסף ומילתא באפי נפשה היא ואתיא שפיר אליבא דרבנן ואפילו גרסינן דאמר בדלי"ת יש ליישבה אליבא דכ"ע קצת ולמאי דפרישנא דברכת פרי העץ לא חשיבא מברכת פרי האדמה להקדים אין ראיה מדכתיב בקרא חטה ושעורה מקמי גפן דדילמא מיירי כשהן בפת או בדייסא דודאי ברכת המוציא או ברכת מזונות חשיבא וכן פסק ה"ג אבל כוסס את החטה דליכא אלא ב"פ האדמה ובורא נפשות לאחריו כדפרישנא בכי האי גונא היא לא תקדם לברכת בורא פרי הגפן ובורא פה"ע, ואם תרצה ליישבו בכוסס את החטה יש לפרש כל המוקדם בפסוק זה בדברים שברכותיהן שוות כגון חטה לגבי שעורה וגפן לגבי תאנה ורמון דתרווייהו בפה"ע, כך פירש ה"ר אלחנן ורבי היה רוצה לפרש אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה בדברים שאינן משבעת המינין [כגון