תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות ס

לגבי דר' יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא והכ' כן הדין פרוסה קטנה של חטה ושלימה של שעורין לכולי עלמא מברך על החטין פתיתין גדולים של חטה [ושלימה קטנה של חטה] הלכה כר' יוחנן דמצות שלימה מן המובחר, ואפי' הוו פתיתין מפת נקיה ושלימה פת הדראה כיון שהכל מין אחד, אבל פרוסה של חטין עדיפא משלימה של שעורים. וירא שמים מניח פרוסה לתוך שלימה ובוצע משתיהן כפר"ת, ואחטין ואשעורין קאי מדנקט פרוסה ולא נקט פתיתין ולא כפי' רש"י דמוקי לה או מן השלימה (דהא פרוסה של חטין עדיפא) ובתוספתא דברכות תניא וגם בירושלמי היא שנויה מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלימה של גלוסקאות ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של גלוסקאות, פרוסה של גלוסקאות ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של בעל הבית, פת חטין ופת שעורין מברך על של חטין, פרוסה של חטין ושלימה של שעורין מברך על של חטין, פת של שעורין ופת של כוסמין מברך על של שעורין, והלא כוסמין יפין ממנה אלא שזו ממין שבעה וזו אינה ממין שבעה, ואמרינן בירושלמי עלה ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא כר' יהודה היא דאמר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, פת טמאה ופת טהורה ר' חייא בר אבא אמר על הטהורה מברך, פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה ר' חייא בשם ר' אחא אומר מברך על איזה שירצה

כתנאי תורמין בצל קטן שלם וכו'. אפרוסה של חטין ושלימה של שעורין קאי כדפירש"י וכן פירשנו בשם רבינו יעקב לעיל ואע"ג דבצל הוי מין אחד וחטה ושעורה שני מינין מ"מ מייתי ראיה שפיר דאזלינן בתר החשוב או השלם אבל אי הוה קאי כתנאי אפלוגתא דר' יוחנן ורב הונא והא מסקינן כיון דיש כהן כ"ע לא פליגי דחשוב עדיף ואלו ר' יוחנן קאמר דשלימה מצוה מן המובחר, על כן משמע דלא קאי אפלוגתייהו אלא כדפירשנו אפרוסה של חטין ושלימה של שעורין קאי. ושמא יש לומר דר' יוחנן הוא דאמר דלענין תרומה דבר חשוב עדיף אבל לענין ברכה דבר שלם נאה וטוב לברך עליו אבל טוב לומר יותר כפירש"י. ודלא כפירוש ה"ר יוסף שמעמידה כתנאי על פלוגתא דרב הונא ודר' יוחנן

שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע משתיהן. וזה נראה עיקר מדאמר לקמן הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה לתוך שלימה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב משמע שבוצע גם מן הפרוסה שכן דרכו של עני וגם אם אינו בוצע מן הפרוסה אינו מקיים דברי מאן דאמר חשוב עדיף, ובפסח רגיל רבי להניח פרוסה תוך השלימה ובוצע משתיהן יחד ומברך תחלה המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואח"כ על אכילת מצה, ואין זה מצות חבילות חבילות, כיון שברכת מצה אינה אלא לשם מצוה, אם אומר עליהן המוציא מידי דהוה אכוס של קידוש ושל הבדלה שאומר עליו ברכת היין ואמרינן נמי פ' ע"פ שמי שאין לו שאר ירקות מברך על החסא בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ולא חשבינן ליה מצית חבילות חבילות דלא דמי לקידוש והבדלה דתרי מילי נינהו, ופעמים שאין רבי רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלימה תחלה המוציא ובוצע ואינו מפרידה לגמרי ובוצע משתיהן יחד ומברך אח"כ על אכילת מצה וה"ר יוסף מוויאני מ"כ היה מברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ובשלמה לא היה נוגע כלל דאינה אלא משום לחם משנה ואומר מה דרכו של עני בפרוסה, וכן פירש הקדוש הרב ר' יום טוב בר' יצחק מוויאני בסדר הפסח שלא מצינו כריכות שתי מצות כאחת בתלמוד

[דף מ' ע"א] ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי אין צריך לברך. דכל מילי דצורך סעודתא לא חשיב הפסקה וכן אם שחט בהמות או עופות ואומר בנתיים הביאו לי אחר לשחוט לא חשיב זה הפסק וכן כל כיוצא בה

ר' יהודה היא דתנן יבש המעיין וכו' ונראה לרבי דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא כר' יהודה דאם בירך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא

כל היכי דשקלת ליה לפירא איתיה לגווזא והדר מפיק וכו' ואומר רבי על פריש"ש שרגילין במקומנו שמברכין עליו בורא פרי העץ וכן היה נוהג רבינו תם בשם אביו רבינו מאיר כי דבר ברור הוא דכי שקלת לפירא איתיה לגווזא כדאמר הכא וכן אותם תותים שרגילים בסנה ובאטדין אשר על פני השדה כולם מין אילן הם דתניא בתוספתא כל שמוציא עליו משורש עשב שקורין זמו"ר בלעז ומברכין עליו בורא פרי האדמה, וכל שמוציא עליו מענפי' אילן הוא ומברכין עליו בורא פרי העץ, ובירושלמי דמס' כלאים בפרק המתחיל כרם שחרב תני ר' חנינא בר פפא העולה מגזעו מין אילן הוא משרשיו מין ירק התיבון הרי כרוב מגיזעו כאן בודאי כאן בספק

[ע"ב] ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין. וקי"ל כר' יוחנן דהלכתא כותיה לגבי רב הונא, וקיי"ל כר' מאיר שאם אמר על הפת ברוך המקום שבראה יצא, ואע"ג דקיי"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי הכא קיי"ל הלכה כר' מאיר דאמר בירושלמי ר' עקיבא בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר, וצ"ע אם פוסק כר' מאיר אפי' לא הזכיר פת

יצא מידי ברכה ראשונה וכר' מאיר סבירא ליה ואותה ברכה שייכא בין בתחלה בין בסוף ויצא ממנה כברכת המוציא אם אמרה בתחלה או כברכת הזן את הכל אם אמרה לבסוף: