תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות נז

מנחה מימיו, ואין נראה דלישנא דהיה עומד ומקריב [לא משמע כן, עוד פירשו שלא הקריב מנחה] בשנה זו ואין נראה כי זה היה לו לפרש התנא. ואומר רבי דכל מנחה שמקריב מברך שהחיינו, וכן אזבח כמו כן כמו ששנינו בתוספתא לפי שהיו כ"ד משמרות ולא היו מתחדשות יותר מפעמים בשנה וכיון שיש להן זמן קבוע מברך שהחיינו. מ"ר

ליקט מכולן כזית. פירש"י דאמנחות קאי, ואין נראה לרבי דהא במנחה ליכא חמץ, ועוד דהיכי קאמר דאם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והא אמרי' בפסחים פ' כל שעה שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במנחה לפי שאין נאכלת בכל מושבות, ועוד דלישנא דערסן לא קאי אמנחה שאין עושין לישה אחר אפיה, ועוד דלישנא דהב"ע בבא מלחם גדול משמע דלא קאי אמנחות ואומר רבי דאחמשת המינין קאי, וכן פירש ר"ת ובתוספות ה"ר יוסף בשם רבינו שמואל

אמר רבא והוא דאיכא [עלייהו כו'] (פירורין כזית). והכי קיי"ל כרבא דבתראה הוא [ולא] בעינן דאיכא פירורין כזית [כיון] דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא לענין המוציא ואפי' נתבשלו לפירש"י, [והא] דמשמע בירושלמי דפרוסות קיימות הוי כזית [היינו] שכן דרך להיות תוריתא דנהמא בכזית אבל פעמי' שאפי' בפחות מכזית איכא וכדפרישנ' לעיל

כי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין חייבין בחלה גרסינן ולא גרסינן פטור וכן הוא בירושלמי ר' יוחנן אומר טרוקנין חייבין בחלה ואומר עלי' המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והיינו כובא דארעא ואעפ"י שהוא גובלא בעלמ' דהוי כמו תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייבת בחלה ובהמוציא כמו מנחות דלעיל שמטוגנות בשמן ובירושלמי נמי קאמר במלתא דר' יוחנן בפסח ובלבד שלא ע"י משקה, אבל תחלתו סופגנין וסופו סופגנין אינו חייב בחלה והמוציא אם בלילתו רכה, ואותן פרטר"ש ואובלייא"ש חייבות בחלה ובהמוציא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא אבל כעין ורומשיל"ש וקרפו"יי שתחלתן רכה ומטוגנין בשמן אין בהן חיוב חלה ואינו מברך עליהן רק בורא מיני מזונות, כמו שפירשנו בפסחים פ' כל שעה וביבמות פ' החולץ בשם ר"ת

כלמודין פטורים. ואעפ"י שהיא עיסה כיון שאין העיסה מתוקנת כהלכתה ואינה עשויה כלחם אין חייבת

בחלה

[ד' ל"ח ע"א] גובלא בעלמא הוא. לא דמי לבלילתו רכה דסופגנין שזהו כמו מים בעלמא ומברכין עלייהו בורא מיני מזונות, וצ"ע על אותו ניל"ש שאנו רגילין לעשות דהוי כגובלא בעלמא ומברכין עליו בורא מיני מזונות ואפי' למר זוטרא דקבע סעודתא אגובלא דרכה ומברך עלי' המוציא וג' ברכות היינו לפי שאינו קלוש ורך כל כך כמו עיסת הנילו"ש שאנו רגילין בהן, ורבי היה מגמגם לקבוע על ניל"ש כמו שאנו רגילין לעשות בפורים כי אולי הן כעין גובלא, ומיהו אינו חייב בחלה ואף על פי שצריך לברך עלי' המוציא אי קבע סעודתו עלייהו

האי דובשא דתמרי מברך עליו שהכל נהי' בדברו פי' בה"ג שהכל וכגון שנתן בו מים, דאי לבדו מברך עליו בורא פרי העץ, דאשתני לעילויא כמו שמן זית, ואין נראה דהוי כמי פירות שיוצא מן הרמונים ומן התאנים, ובפ' כל שעה חשבינן ליה זיעה בעלמא ואינו סופג את הארבעים אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים גבי ערלה, וטעמא דלא אישתני לעילויא דלא עדיף מיין תפוחים, ודוקא נקט חומץ סתוניות אבל חומץ סתם שייך ביה תרומה שהרי גוף היין שנתקלקל הוי כמו פרי שנתקלקל. ואחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים מברכין עליו שהכל, כדאיתא בבבא בתרא פ' המוכר פירות. וא"ת ובשכר שעורים אמאי מברכין עלי' שהכל והלא השעורים עיקר ואישתני לעילויא. יש לומר דאית ליה עילויא אחרינא בפת כדאמרינן לעיל, אי נמי כיון שהמשקה צלול עיקרו על שם המשקה ולא שייכא ההיא דרב ושמואל דכל דבר שיש בו מה' המינין כו', ואינו כי אם טעם בעלמא, ועוד דגבי שתיתא קאמר לקמן מברך שהכל

ושוין שבוחשין את השתות בשבת. ברייתא היא בפ' בתרא דשבת גבי פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בר יהודה דפליגי גבי נותן מים לתוך המורסן והתם מסיק דמיירי ברכה מדקתני בוחשין ולא נקט לשון גיבול

ואי ס"ד לרפואה קמיכוין רפואה בשבת מי שרי. שסובר שכיון שכל עיקרו לרפואה ואין רגילין לעשותו לצורך אכילה אסור לעשותו בשבת: והתנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכו'. ומשמע מדנקט כל האוכלין דאפי' עיקרו לרפואה כיון שראוי לאכול שפיר דמי מדתנא כל ומסיק תלמודא וצריכא דרב ושמואל דפשיטא דמתניתין שריא ליה בשבת כיון שעומדת לאכילה אבל רב ושמואל אשמעינן דלא נימא כיון דעיקרו לרפואה לא יברך עליה כלל, קמ"ל כיון דקא מתהני מיניה בעי ברוכי ומ"מ לא יברך אלא שהכל כיון שאינו עשוי לסעוד כי אם לשתות ולא יסעוד את הלב כגון שכר וכיוצא בו מברך שהכל

במוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע ירושלמי ר' ירמיה בריך קומי ר' זירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות [מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותיות עכ"ל הירושלמי], ומיהו בלחם מן הארץ מערב התיבות אבל אי איפשר לתקן שם בענין אחר שהוא לשון המקרא להוציא לחם מן הארץ, על דעתיה דר' נחמיה הבורא פרי הגפן ועל דעתיה דרבנן בורא פרי הגפן, מיהו בתלמוד שלנו קאמר דכדרבנן אומר המוציא ור' נחמיה