תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות נו

תבלין יש שהרי יש (שכתב) דלטעמא איהו עבידא ואיכא דלאו לטעמא עבידא כדאיתא פרק בא סימן, אי נמי אומר ה"ר אלחנן דלצדדין קתני דמעשר קאי אשאור ותבלין אשביעית גרידתא דאפי' אוכלי בהמה יש שחייבין בשביעית

אמר רב יוסף נקוט דרב כהנא בידך וכו'. פסק ר"ח דהכי קיי"ל כרב ושמואל דהא רב יוסף קאי כותייהו, והלכתא כל דבר שהוא מחמשת המינין כגון דייסא שאנו קורין שחינ"ש וכן ורומשייל"ש וכיוצא בהן היינו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש כיון שהעיקר מחמשת המינין אבל היכא שאין נעשין כך שאין נותנין שם קמח אלא לדבק המינין כעין שאנו עושין שנותנין קמח כדי לקפות המאכל והירקות ולא ליתן טעם מברך עליה בורא פרי האדמה כדאמר לקמן (דף ל"ט ע"א] גבי תבשילא דסלקא [דמפשי בה קמחא נמי בורא פה"א דהאי דשדי בה קמחא טפי לדבוקי בעלמא עבדי לה]

[דף ל"ז ע"א] בתחלה מברך עליו בורא מילי מזונות ולבסוף ולא כלום. ופירש"י שלא יברכו עליו מברכת הפירות שבארץ אלא בורא נפשות וכן פירש בה"ג, וטעמא כיון שאינו מפירות הארץ שנשתבחה בהן ארץ ישראל לא שייך ביה ברכה אחת מעין שלש, ויש ספרים שכתוב בהן מלשון הלכות גדולות אבל אורז לא מברך עליו בורא מיני מזונות דלא קיי"ל כר' יוחנן בן נורי אלא שהכל נהיה כו' ברכת המים, ולאו מילתא היא דלרבי יוחנן בן נורי אם אפאן מברכין עליו המוציא דלחם גמור חשיב ליה ואפי' בשלו ואינו בעין אלא הוי טחון או כעין דייסא דאפי' לרבנן מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ואין לחלק בין עשאו פת ואפאו ובשלו לעשאו כעין דייסא שבכל ענין מברך עליו בורא מיני מזונות והא דקאמר כמעשה קדרה גבי אורז היינו דהוי כמעשה קדרה לענין בורא מיני מזונות תחלה ולבסוף בורא נפשות רבות

בורא נפשות רבות וחסרונם. שברא העולם ומה שהם חסרים. על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. כלומר על כל שאר דברים שברא בעולם שלא היה חסרון כל כך אם לא בראם כי אינם אלא לתענוג: ברוך חי העולמים. ובירושלמי איתא שחותם ברוך אתה ה' חי העולמים

אפאן ובשלן לאורז. רבותא אשמעינן דאפי' בבישול חשוב לברך עליו בורא מיני מזונות וכש"כ באפיה בלא בישול

ונתן ר' גמליאל רשות לר' עקיבא לברך ובירך אחת מעין שלש. ור' עקיבא לא בירך כי אם לעצמו ולא להוציא אחרים י"ח דקיי"ל אין מזמנין על הפירות בפ' כל הבשר ור"ג כשנתן לו רשות לברך היה סבור שיברך שלש ויזמנו עליו. והקשה ה"ר אלחנן וא"ת הא קאמר ר"ע במשנה דפליג על ר"ג אפי' לא אכל אלא שלוק אחד והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות ומפרש בגמ' בקלח של כרוב שנינו וא"כ אמאי לא בירך כאן רבי עקיבא שלש ברכות. ואומר רבי דהכא לא אכל תמרים כדי שובעו אבל אי אכל תמרים כדי שובעו מודה שיש לזמן ולישנא דשלוק והוא מזונו משמע כן. וא"ת ולר"ג דמברך ג' ברכות על שבעת המינין אי ס"ל דברכה טעונה כוס בג' א"כ יזמנו ויחזרו ויזמנו לעולם. יש לומר שלא ישתו מכוס של ברכה כלל. אי נמי ר"ג לא אמר אלא היכא ששותה בקביעות אבל במקום שהיה שותה מלא לוגמיו לא היה מצריך ר"ג שלש ברכות אלא מעין ג' ברכות דאי לא אמרת כן וכי אית ליה לר"ג שלא נתקנה כלל אלא ודאי שנתקנה היכא שאינו אוכל שבעת המינין בקביעות. ה"ר אלחנן

[ע"ב] חביצא פירש"י כעין שלנייקו"ק שמפררין לחם בתוך האילפס וא"ת והיאך מדמה רב יוסף פירורי מנחות לפירורי חביצא והלא המנחות לא נתבשלו ולכך חשובין הפירורין לחם. יש לומר כיון שנטגנו בשמן חשיב כמבושל. וא"ת והא אמרינן לעיל דאי אין הפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש [אע"ג דאית ביה כזית] יש לומר דרב יוסף מפרש פרוסות קיימות הוי בכזית אין הפרוסות קיימות הוי בפחות מכזית, וכן משמע בירושלמי דקאמר אפאן ובשלן בזמן שהפרוסות קיימות אומר עליהן בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש עד כמה פרוסה רבי יוסי בר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזית. וא"ת ולאביי דבעי למימר אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל דמחזירן לסלתן ומברך עליהן המוציא וא"כ מאי קרי פרוסות שאינן קיימות שלא יברך עליהן המוציא. י"ל שאביי מקשה לו לפי סברתו של רב יוסף דמדמה נתבשלו למנחה א"כ יש לברך אפילו בפחות מכזית, ועל כרחך אין לך לדמות מנחה שנטגנה בשמן לפרוסות שנתבשלו כעין חביצא. מיהו קשה מההוא דליקט מכולן דקאי אחמשת המינין לא מיירי מידי בנתבשלו ומה שייך לחביצא שהוא מבושל, לכך נראה דחביצא הן פרורין נדבקים יחד על ידי חלב או דבש וכן פירש ר"ת. ובערוך פירש שהן פירורין של לחם שנדבקים יחד ע"י מרק ודבר שהוא נדבק יחד קרי חביצא כמו חביצא דתמרי

היה עומד ומקריב מנחה בירושלים. פירש ה"ר שמעיה דאיירי במנחה שמתנדבת שאין רגילין להתנדב מנחה תדיר. ואין נראה דבנדרים ונדבות שכיחי טובא. ובמנחות פירש"י דמיירי בישראל שלא הקריב מנחה מימיו. ואין נראה דלישנא דהיה עומד ומקריב משמע כהן וכן לישנא דנטלן לאכלן משמע דאכהן קאי. ועוד פירש לשם לשון שני דמיירי בכהן שלא הקריב