תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות נה

אבל מ"מ מסתבר דהוי טעמא דאין מעשרין כדפירשנו, ואם מעשרין הן עדיין יש לתלות הטעם בודאי בכך

[ע"ב] ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו וכו' ואי לאו הך ברייתא דלעיל דמוכחא דלאו אוכלא היא הוה ס"ד למימר דהכא היינו טעמא דאיחייב משום ערלה דהוי אוכלא ולאו משום שומר אבל השתא ליכא למימר טעמא אלא משום שומר

והגרעינין חייבין בערלה. ובגרעינין של כל הפירות מיירי. מכאן יש ללמוד שיש לברך על הגרעינין של גודגדניות שקורין בלעז צריי"ש וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים בורא פרי העץ

מאימתי אין קוצצין האילנות בשביעית. דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד, וא"ת ותיפוק ליה משום דאיכא לא תשחית את עצה, יש לומר דמיירי דמעולה בדמים לעשות מהן קורות לבנין והשתא ליכא בלא תשחית כדאמר בהחובל אי נמי דיקלא דלא טעין קבא שרי למקצייה וליכא בל תשחית ומ"מ משום הפסד שביעית איכא

הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן. ויש ללמוד מכאן שלא יברך אדם בורא פרי העץ על בוסר אם הוא פחות מפול הלבן אלא יברך בורא פרי האדמה כמו קפריסין דאמר לעיל בורא פרי האדמה, ובשאר אילנות משיוציאו הפרי שהן קטנים מאוד חשובין הן לברך עלי' בורא פרי העץ, וקיי"ל כמתניתין שאם בירך בורא פרי האדמה יצא, ואע"ג דבגמרא מוקמינן לה כר' יהודה מ"מ קיי"ל כותיה הואיל וסתם לן תנא כותיה וכן פסק ר"ת

והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל הקפריסין. מהלכות גדולות הוא זה דפשיט' לן דהלכתא כותיה דליכא מאן דפליג עליה ומסקנא דמילתא מדלגבי ערלה לאו פירא נינהו לגבי ברכה נמי לאו פירא הוא ומברכין עליו בורא פרי האדמה ע"כ מה"ג, ומיהו (שמואל) [רב] פליג עליה דאיהו לא שרי קפריסין אלא בח"ל אבל בארץ לא ומר בר רב אשי שרי ליה אפי' בארץ דקים ליה כר' עקיבא דהלכתא כותיה לגבי ר"א אפילו בארץ ולכך הוצרך לפסוק לבעל הלכות גדולות כמר בר רב אשי, והקשה הר"א ממיץ היאך אנו מברכין בורא פרי הגפן על היין והא לא מיקרי פירי לענין בכורים דתניא ומייתי לה בהעור והרוטב פרי פרי אתה מביא לבכורים ואי אתה מביא משקה הביא ענבים ודרכן מנין תלמוד לומר תביא אלמא אי לאו יתורא דקרא הוה ממעטינן יין מפרי והתם נמי דוקא ענבים ודרכן אבל יין גמור לא אלמא לא מיקרי פרי ור' יהושע נמי פוטר דבש תמרים מתרומה משום דלא מיקרי פרי. ואומר רבי דאדרבה נידוק מערלה שנקרא יין פרי דתנן ומייתי לה התם בפ' העור והרוטב אין סופגין את הארבעים אלא על היוצא מן הענבים ומן הזיתים ומוקמינן לה התם כר' יהושע דאמר דון מינה ואוקי באתרה דגמר לה בכורים מתרומה והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים דמשקה היוצא מהן כמותן וא"כ לענין בורא פרי הגפן נמי הוי משקה היוצא ממנו כמותו וא"כ חשוב פרי, וגם בערלה נמי אי לא כתיב בה אכילה ה"א בלא קרא דפרי הוה מיקרי משקה שפיר ובכורים נמי שמצריך פסוק להחשיב משקה פרי היינו טעמא משום דילפינן מערלה דכתיב בה אכילה ולכך הוה ס"ד שלא יקרא משקה פרי והכי נמי מצריך קרא גבי המחא את החלב וגמעו דחייב וכן בחומץ משום דאכילה כתיב ביה וכן גבי שרצים ונבלת עוף טהור, אבל אי לא כתיב בהו אכילה ממילא שמעינן והייתי חושב משקה כאוכל. מ"ר

פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר ולא כלום. וקיי"ל כרבא דאמר פלפלי וזנגבלי וכן כל כיוצא בהן כגון גרופלא ולא כלום וטעמא לפי שאין רגילין לאוכלן חיין אבל לערבן בהדי שאר מינין אבל על האגוז שקורין מיישקט"א בורא פרי העץ ועל קנמון שקורין קניל"א נראה שצריך לברך בורא פרי האדמה והמריח בה מברך שנתן ריח טוב בפירות האדמה כיון שעיקרן עומד לאכילה כדאמר לקמן בפרקין האי דארח באתרוגא וחבושין אומר שנתן ריח טוב בפירות שיודע שהוא פרי העץ מברך בורא פרי העץ ושאינו [פרי] בורא פרי האדמה ואותו שאינו יודע מברך שהכל, וכן פס' ר"ח ועל הצוק"ר מברך בפה"ע כמו שכתב בה"ג

ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. וא"ת הואיל ופלפלין חייבין בערלה דפרי הוי ה"ה במעשר ואפילו הכי אינו מטמא טומאת אוכלין כדתניא בפרק בא סימן ואם כן הא דתנן במשנה פרק בא סימן כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין אין הכלל מכוון דהא איכא שחייבין במעשר ואין מטמא טומאת אוכלין, מיהו י"ל דהכא מיירי ברטיבתא, אבל הקשה ה"ר שמעון מדאמרינן פרק בכל מערבין דזרע גרגיר מתעשר זרע וירק דחזי לאכילה לפי שהראשונים שלא היה להם פלפלין שוחקין אותן ומטבילין בהן את הצלי ומה"ט יתעשרו פלפלין יבשין ואפילו הכי אין מטמא טומאת אוכלין, ואומר רבי דשאני זרע גרגיר שכשוחקין אותו ראוי גם הוא ליאכל בפני עצמו בעיניה אבל פלפלין אינו ראוי ליאכל בפני עצמו אלא לטיבול בעלמא, אבל עוד הקשה ה"ר אליהו בר יוסף וכללא הוא והרי תבלין שחייבין במעשר כדתנן הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה להתבשל חושבו לשאור ותבלין שבה משום מעשר ושביעית ואפי' הכי אין מטמא טומאת אוכלין כדמסקינן בהעור והרוטב גבי מאי קיפה פירמא ומסיק דהיינו תבלין שאין מטמא טומאת אוכלין, ואומר רבי דהרבה