תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות נד

דקאמר בתר הכי ויעשר ממנו עליו והלא אין יכול לעשר ממנו עליו הואיל וחג היה. יש לומר שחולו של מועד היה כדאמרינן ר' חנינא מטבל בה ונפיק א"נ דבעיר עצמו הוו בחזקת טהרה אבל כשמביאין אותו ממקום אחר מזלפין עליו מים שלא יכמש, ושלא בא לידו אחר שאם בא לידו אחר לא היה מודיע עליו שבא מקיסרין לומר שהוא טבל אלא מעשר אז האחר עליו. וא"ת ואימא שהודיעו שבא מקיסרין לפי שהוכשר, ולעולם עישר מאחר עליו. יש לומר שאם לא שלח אלא בשביל דבר אחד היה לו לפרש אלא לפי שתלויין עליו שני דברים לו שלח בסתם, ופריך התם ויעשר ממנו ובו כלומר למה שלח לו ודאי טבל ולא חתך חתיכה אחת ממנו למעשר. ומתרץ לפי שאין דרך בני אדם לשלוח דברים חסרים לחבריהם, ופריך ולאו מתניתין היא ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו פירש למה צריך לדקדק מן הברייתא שיהא מותר לשלוח לחבירו טבל ובלבד שיודיעו ומשני אית לן למימר דפליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה והשמיענו הברייתא שבזה עשה ר' יוסי מעשה כמותו. ר' זעיר' בעי קומי ר' יסא ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין הוא א"ל ולא רבי התיר קיסרין ורשב"ג קודם לרבי היה, משמע מאחר שהתיר רבי קיסרין לא היה שום איסור אפי' בטבל ודאי, וה"ר אלחנן היה רוצה לפרש ההיא דחולין וע"ז מיירי בפירות ודאי המותרין בקיסרין כגון אתרוג וירק, וצלף דשמעתין הוה טפי בר עשורי בחוצה לארץ מבאתרוג וירק והא דאמרי' אתרוג שוה לירק בדרך אחד היינו לענין לקיטה ולא לדבר אחר. ויש לנו לחלק בין ירק לשאר פירות אע"ג שכולה מדרבנן דאמרי' בירושלמי מעשר ירק מדבריהם שאינו אלא אסמכתא בעלמא הפסוק [שבתורת כהנים דיליף מיניה מעשר ירק] כאחריני דמסמך לה התם אקרא בתורת כהנים, אבל קשה לרבי שצלף אינו מנוי שם בפ"ב דדמאי במנין האסורין בקיסרין ובבית שאן וחזינן דמותר כ"ש בח"ל, ובשמעתין משמע דצלף מתעשר בחוצה לארץ.. ויש ליישב הך דשמעתין הכי אי הוה אמר כל המיקל בארץ (גבי מעשר] הלכה כמותו בח"ל הוה אמינא ה"מ גבי מעשר ובמינין האסורים בארץ, מדתנן שם שיש מהן שאסורין בקיסרין ובבית שאן, כדמוכח התם בירושלמי [בפ"ב דדמאי] ולאו אמעשר צלף דמיירי בשמעתין קאי. ומיהו בכל הספרים שלנו גרסי' מעשר צלף דבארץ גופיה מדרבנן, וגם בשאלתות דרב אחאי הכי גריס. ויש לדחות דיש מקומות בח"ל שצלף מתעשר שם אע"פ שאינו מנוי במינין האסורין בקיסרין ובבית שאן שאע"פ שמותר שם יש מקומות בח"ל שאסור שהרי קיסרין ובית שאן יש מינין שמותרין בזה ואסורין בזה אבל טעמא דמילת' למה יש מינין שמותרין בזה ואסורין בזה לא ידע רבי כי אין נראה לו לפי שאותן מינין באין מארץ ישראל שהרי מחמיר לשם יותר בלוקח מן הגנה מן הבאים מעלמא, ועוד למה הוצרך למנות שם במינים האסורים בקיסרין פת ויין והלא גם בח"ל אסור. ויש לומר שאסורים בקיסרין בחומרת א"י, אבל אם נאמר כן לא יהא לנו (מקום לומר] ששאר מינין בודאי [טבל] מותרין לגמרי [בקיסרין] ונצטרך לחזור לפירוש רבינו תם שמעמידה בדמאי וההיא דירושלמי דאתרוג מיירי בודאי והחמירו חכמים שלא לשלוח דמאי ואפי' יודיענו דילמא פשע ולא מעשר ליה ור' יוסי שרי ופת ויין אסור לשלוח כמו חומרי פירות ארץ ישראל ואתרוג וכיוצא בו אפי' טבל ודאי מתירו לשלוח בקיסרין אחר שהתיר רבי אבל קודם לכן לא אלא לר' יוסי דוקא וכן בח"ל מותר לשלוח לחבירו אפילו בודאי [אפי' לחכמים רק שיודיענו שהיא טבל] אבל ודאי מתעשר בח"ל ודמאי פטור **(הגה"ה עיין בחולין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה והתיר רבי את בית שאן ובע"ז דף נ"ח ע"ב תוס' ד"ה בצרה לאו היינו בצר:

)** ויש מפרשים דהא דאמר בחולין ובע"ז דח"ל פטורין ממעשר היינו לענין חומרי דארץ ישראל כדאמרינן תרומת ח"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש וכן התיר רבי בית שאן בהני חומרי ארץ ישראל לענין ביטול ברוב וכל הני קולות דבכורות פ' עד כמה וקצת כתבתי פ"ק דחולין וכתיבנא נמי בפ' בנות כותים. ועל תרומה ומעשר שאין אנו מפרישין בזמן הזה היה אומר ר"י בשם ר"ת כי הקרקעות שלנו משועבדים לנכרים ודינא דמלכותא היא שאם לא יפרעו הטסקא שיהיו משועבדות ומופקעות לו וא"כ אינן שלנו. ותימא גם בימי החכמים היו הקרקעות בטסקא וכי לא היו מעשרין אלא מאותן שאין להם טסקא ובירושלמי קאמר רבותינו שבח"ל היו מפרישין תרומה ומעשר עד שבאו הרובים ובטלום מאי רובים תרגמוניא פירוש תורגמן. ובבראשית רבה פ' וה' המטיר על סדום ר' זעירא ור' הושעיא רבה תרגומא ולא נודע פירושו, ושמא על זה אנן נוהגין ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, אבל נראה כי מעולם לא חייבו תרומה ומעשר אלא בקרקעות הסמוכות לארץ ישראל כגון מצרים ובבל אע"פ שחושבה רחוקה במס' ידים מ"מ קרובה היא דשכיחי שיירתא וחייבוה במעשר פן יבואו להקל בפירות ארץ ישראל על ידו כמו שמצינו בחלה כמו שחייבוהו חכמים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן במקום הסמוכה לארץ ישראל (אם הרבה) לכהן יש לה שיעור ולאור אין לה שיעור, ומוכח בירושלמי ששתיהן מדברי סופרים ונראה ששתיהן טובלת ובבבל אין מפרישין אלא אחת היכא דאיכא כהן כדמוכח פ' עד כמה וכמו שיש חילוק בין קרובה לסמוכה קצת לענין חלה [יש] לחלק עכשיו בין תרומה ומעשר, ואפי' אין מעשרין עכשיו במצרים ובבל איכא למימר שפסקו על פי הירושלמי