תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות נא

כל תורה שאין עמה מלאכה וכו' ולידוק איפכא מעמה, ודיוקא דהחולץ ליתה דלא דייק התם אלא מיתור משנה דקתני יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יחלוקו בסתמא ש"מ דיורשי האב עיקר הוו, ועוד דלישנא דתלמוד תורה ודרך ארץ לא אתי שפיר אי לא הוה תני עם דרך ארץ שאם היה שונה יפה תלמוד תורה ודרך ארץ הוה אמינא או זו או זו קאמר

דרך טרקסמון. פירוש דרך שער, וטרק מצינו לשון סגירה כמו טרוקו גלי וכן אמה טרקסים, ויש ספרים דגרסי טרכסמון בכ"ף והיא היא, ועוד פירשו טרקסמון ירק ולפי זה רוצה לומר דרך ירק, כלומר שהוא דרך פני הבית כמו שמכניסים ירק שאינו חייב במעשר, ואין נראה לרבי שאין זה לשון תלמוד ואפי' היה בלשון תלמוד דרך ירק אין זה נכון דמי סני ליה למינקט דרך שער או דרך פני הבית ומה משל הוא זה לתלותו בירק, ועוד דירק נמי חייב במעשר מדרבנן. מ"ר

עד שיראה פני הבית וכו'. הקשה רבינו יעקב מדתנן ומייתי לה פ' יוצא דופן איזו הוא חצר שקובעת למעשר חצר צורית וכו' ותנן נמי ומייתי לה בפ' המביא כדי יין בסופו היו אוכל כו' וכן יש משניות כיוצא באלו, וקשה לר' ינאי [וי"ל דמודה ר' ינאי דחצר קובעת מדרבנן ועד שיראה פני הבית היינו דאורייתא] ותירץ רבינו יעקב דר' ינאי בעי חצר ובית אבל בית בלא חצר וחצר בלא בית לא מהני מידי, ואין נראה לרבי דהא ההיא דהיה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר' אלעזר אומר לא יגמור ר' יהושע אומר יגמור אבל להתחיל מיהא אסרי כולי עלמא אלמא חצר קובעת, ועוד דאמר בהשוכר את הפועלים בתאנה העומדת בגינה ונוטה נופה לחצר עסקינן ולמ"ד לבית לבית, ולר' ינאי דאמר דבעינן חצר ובית איך יכול להיות זה שמיד כשליקטה הביאה מן חצר לבית בידיו בשעת לקיטה ולא זז מן הבית, כיון שצריך הכנסה דרך שער לבית, ושמא כיון שהתאנה היא עומדת בחצר אז אין צריך אלא ראיית פני הבית אבל בגינה צריך חצר ובית, ודוחק לומר כן, ועוד דבמשניות משמע בדוכתי טובי דחצר גמורה קובעת דמדכר התם תאנה עומדת בחצר, ועוד הקשה ה"ר אלחנן מדתנן במשנה דמייתי בפ' יוצא דופן ר' יהודא אומר שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה ופנימית אינה חייבת לר' ינאי אם לא בראיית פני הבית והחיצונה נמי בכי האי גונא חייבת ואי לא ראה פני הבית פנימית נמי פטורה ואם יש דרך מעוקם מן החצר חיצונה לבית אמאי מיקרי חיצונה, על כן נראה תירוץ ראשון עיקר. ומקשינן במס' מעשרות פ' המעביר תאנים בחצירו לקצות בגמרא בירושלמי א"ר עולא בר' ישמעאל ב"ר אלעזר ר' ור' יוסי בר' יהודה היו מכניסין הכלכלה לאחורי גגות ראה אותם ר' יהודה בר' אלעאי אמר להם ראו מה ביניכם לראשונים ר' עקיבא היה לוקח שלשה מינין בפרוטה כדי לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסין את הכלכלה דרך אחורי גגות, למה לי לאחורי גגות אפי' הכניסן בחצירו לאוכלן בראש גגו ולא ר' יוסי בר' יהודה היא, ומשני בגין רבי דהוה עמיה, חמתון חד סבא אמר לון יהבון לי אתון אמרו ליה אין, א"ל לאבוכון דבשמיא לא יהביתון ולי יהביתון, ופלוגתא דרבי ור' יוסי בר' יהודה שנוייה שם הביא תאנים מן השדה והעבירן בחצירו לאוכלן בראש גגו רבי מחייב ור' יוסי בר' יהודה פוטר, ומשמע לפירוש הירושלמי זה שרצה לומר שאע"פ שחצר קובעת אינה קובעת כאן לר' יוסי בר' יהודה כיון שלא היה בדעתו להניחם בחצר אלא לאוכלם בראש גגו, ועוד כתב שם לעיל בירושלמי על משנה דהמעביר תאנים בחצירו בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטורין, מתניתין דרבי דתני הביא תאנים מן השדה לאוכלן בחצר שאינה משתמרת ושכח והכניסן לתוך ביתו או שהכניסום התינוקות הרי זה מחזירן למקומן ואוכל לא אמר אלא שוגג הא מזיד אסור מאן תניתא רבי דתני הביא תאנים מן השדה והעבירן לחצירו לאוכלן בראש גגו רבי מחייב ר' יוסי בר' יהודה פוטר הוי מאן תנא המעביר תאנים לקצות הא לא לקצות חייב רבי. עכ"ל הירושלמי

והרי שמן זית דאישתני לעילויא. תימא מאי שינויא לעילויא איכא הכא כיון דאי שתי לה בעין נקרא מזיק ופטור מן החומש אם הוא של תרומה. י"ל כיון דאשתני לעילויא על ידי אניגרון ובחושש בגרונו ומכוין לרפואה ומיתהני מיניה עילויא קרינן ביה. מ"ר

דאמר רב יהודה אמר שמואל שמן זית מברכין עליו וכו' וממתניתין דקתני חוץ מן היין לא הוה בעי לאקשויי דאין למדין מן הכללות ולא היתה קושי' פשוטה כ"כ

השותה יין של תרומה משלם את הקרן וכו'. משמע הכא דאינו פטור מן הקרן ואעפ"י שמזיק את ההקדש, וכן בפ' השואל גבי האי מאן דגזיל חביצא דתמרי וכו' משא"כ בהקדש דלא משלם חומשא דאמר מר איש כי יאכל קדש בשגגה פרט למזיק, משמע דאינו פטור לגמרי, וכן בפ"ק דבבא קמא ובגטין פ' הנזיקין גבי לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העדית קו"ח להקדש. ואומר רבי דמן התורה פטור לגמרי אפי' מן הקרן אבל מדרבנן מיהא חייב בקרן, ובפ"ק דבבא קמא הארכתי בזה מ"ר

[דף ל"ו ע"א] דתניא החושש בגרונו וכו' ול"ג דתנן א דברייתא היא מתניא בתוספתא דשבת

לא יערענו בשמן תחלה אבל נותן הוא לתוך אניגרון ובולע. פי' רש"י דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו וכיון דלא בלע ליה מוכחא מילתא דלרפואה היא. תימא דמשמע שרוצה לומר שאינו אסור אלא א"כ משהא בגרונו ואינו בולעו אבל אם בולעו שפיר דמי דלא