תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מח
Tosafot Rabino Yehuda Hachasid (berachot) 48 · תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →בה פסוק אחד לא יתחיל ויקרא אותו פסוק בפני עצמו אבל מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סופו, וכן בהלל וכן במגלה, ותניא נמי בפרק שני דמגלה שאם השמיט בה פסוק אחד במגלה שחוזר וקורא על הסדר מאותו פסוק, והתם בההוא פרקא משוה לענין סדר תפלה למגילה וק"ש, ונפקא מינה להאי פירושא בתענית צבור שמתפלל ש"צ עננו בין גואל לרופא וקובעה ברכה בפני עצמה, אם שכחה אין מחזירין אותו דהויא אז ברכה לבטלה, אבל לפירש"י יאמרנה במקום שנזכר בה ואין כאן ברכה לבטלה, ואם שכח ולא אמר המלך המשפט בין ר"ה ליה"כ דקיי"ל לעיל בפ"ק בסוף מחזירין אותו. לפירש רבי יתחיל מאותו ברכה ואילך על הסדר, ולפי' רש"י יאמרנה במקום שזוכרה, ואומר רבי שפסק בה"ג כרב אסי דאמר אין להם סדר, חדא דרב הונא הוה כתלמיד לגבי רב אסי, ועוד דפרכינן ממתניתין לרב הונא ודחקינן לשנויי אליביה דכולהו חדא ברכתא נינהו, ועוד דרב אסי ורב ששת קיימי בחדא שיטתא. ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וכן פסק רבינו חננאל, ומיהו היכא שטעה בג' ראשונות או בג' אחרונות בדבר שצריך להחזיר הברכה כיון שטעה בחתימה, או לא הזכיר בין ר"ה ליה"כ בשים שלום בספר חיים ברכה ושלום וכו' או וכתוב לחיים טובים בהודאה, וכן בג' ראשונות לא אמר במחיה מתים מי כמוכה אב הרחמן, מחזירין אותו לעבודה באחרונות וכן בשלשה ראשונות באבות, וטעמא כיון שכולן של שבח הן כחדא ברכתא נינהו
לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונו', פירש ר"ח וכן פירש רבינו האי ודוקא ליחיד אבל בצרכי צבור שואלים ולכך אנו אומרים זכרנו וכן יעלה ויבא בעבודה שהם צרכי כל ישראל, ולכך מותרים אנו לומר קרובות שהן צרכי רבים וכדפרישנא לעיל בפ"ק
באבות תחלה וסוף, שכן דרך ארץ כשבאין לפני המלך שמשתחוין, ויש דורשין אותו מן הפסוק דכתיב ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלהי אדוני אברהם
מלמדין אותו שלא ישחה, שלא יבא לעקור תקנת חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר על עצמו כמו שרוצה ואין כאן תקנת חכמים, אי נמי חיישינן ליוהרא
[ע"ב] קידה על אפים שנאמר ותקוד בת שבע אפים ארצה, וא"ת השתחויה נמי הכתיב אפים ארץ ישתחוו לך. ואומר רבינו יעקב דקים ליה מקבלה דקידה על אפים, ומקרא מסייעו דמצינן במקרא קידה כתובה על אפים
חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי, פירוש שהיו מוטין על צדיהן, וטעמא לפי שהיה שם רצפת אבנים, ואית להו דאסור מדרבנן אפי' בלא פישוט ידים ורגלים ולכך מצלו אצלויי, והכי אית ליה לרב לישנא קמא דמגילה פ"ג דלא נפל על אנפיה, וללישנא ללישנא קמא דמגילה פ"ג דלא נפל על אנפיה, וללישנא אידך קאמר דרב פישוט ידים ורגלים הוה עביד ולכך אסור להשתחוות שם, אבל האחרים לא היו עושין כן אלא בלא פישוט ידים ורגלים היו עושין, ולכך הוא מותר לאותו לשון אפילו מדרבנן, אבל לאידך לישנא אסור מדרבנן אי לא אצלו אצלויי והאחרים אצלויי מצלו, ורב לא היה עושה אלא היה שוחה כדרכו, ולאו היינו טעמ' דאצלי אצלויי משו' דקאמ' התם דאין אדם גדול רשאי ליפול על פניו בצבור אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, דהא הכא לא מייתו לההיא מילתא כלל, וכן פירשו במחזורים בשם רב האי גאון דמצלי אצלויי לפי שלא יהא נראה כמשתחוה למה שלפניו. מ"ר
חזינא לרב נחמן דכרע תחלה וסוף. והכי נמי הוי מצי למימר ברייתא דלעיל דשוחה בהודאה תחלה וסוף כי אין נראה לחלק בין לשון שחיה לכריעה
יכוין לבו באחת מהן, והא דא"ר אלעזר בסוף פרק תפלת השחר לעולם ימוד אדם עצמו ודעתו אם יכול לכוין את לבו וכו' איכא למימר דהכי קאמר אם יכול לכוין באחת מהן והיינו באבות כדקאמר הכא
חציף עלי מאן דמצלי בפקתא. וא"ת והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, י"ל דהיינו הר המוריה כדקאמר בפסחים פרק האשה לא כיצחק שקראו שדה וכו'. אי נמי פקתא היינו בקעה במקום שמצויין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים
כסוי חטאה. לפי שמתבייש ממנו. אבל אי מפרש לחטאיה דומה שאינו מתבייש עליו, ואמרינן לעיל בפ"ק כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו מיד שנאמר למען תזכרי וגומר
[דף ל"ה ע"א] כיצד מברכין. ואין לתמוה תנא היכא קאי דקתני כיצד כדפריך תלמודא בריש מכילתין ובריש תענית תנא היכא קאי דקתני מאימתי דהכא סברא הוא לברך כדמסיק בגמרא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ועוד דקאי אמתני' דפרק מי שמתו דקתני גבי בעל קרי ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו רבי יהודה אומר מברך לפניו ולאחריו וה"נ מברך על כל דבר ודבר ושייך למיתני בה כיצד: