תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מז

למ"ד מטין, איכא למימר היינו התם משום דרבים פליגי עליה, וקאי אהא דאמר הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, וקאמר הא דקאמר ולא מחביריו היינו שמטין אצל חביריו, ולא הוי כשאר יחיד לגבי רבים דקיי"ל כדבריהם לעשות, אלא אם עשה כרבי עשה, נראין דאורויי מורינן לעשות כן לכתחלה ואם אין הדיין רוצה לעשות כן לא מחינן ביה לעשות כן, ועל פירוש רבינו שלמה שפירש שנראין פירוש דאורויי לא אורינן ואי עביד הכי לא מהדרינן עובדא, קשה לרבי פשיטא דאפילו היכא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לא מהדרינן עובדא

ההיא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול כו'. ובתפלה מיירי שאין לו להוסיף על מה שתקנו חכמים אנשי כנסת הגדולה, אבל בתחנונים בינו ובין עצמו לית לן בה

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, פי' כל מדותיו של אדם גוזרין עליו בשעת לידה, חכם או טפש גבור או חלש עשיר או עני צדיק או רשע לא קאמר, ולא מיירי מידי ממאורעות לאדם, כדאמר בהמקבל ובפ"ק דע"ז הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים דהתם מיירי בפורענות לאדם כגון אריא וגנבי

אמר פסוקא פסוקא. וכופלו משתקין אותו דמחזי כשתי רשויות, ולפירושנו אותם בני אדם שאומרים ביום הכפורים אחר סיום תפילת נעילה ב' פעמים או שלשה שמע ישראל משתקין אותו, אך מה שאומרים ז' פעמים ה' הוא האלהים כנגד ז' רקיעים כשר הוא ובקרא נמי כתוב ב' פעמים, ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, מיהו בה"ג ובפי' ר"ח מפרשי טעמא איפכא, אמר פסוק וכופלו דהתם שפיר דמי מיהו מגונה הוי. ולפירושם א"ש מנהגנו ביום הכפורים, אך לשון התלמוד לא משמע כפירושם, או שמא אין לחוש אלא כשקורא ק"ש בעונתה ומקבל עליו עול מלכות שמים

מודים מודי' משתקין אותו ירושלמי הדא דתימר בצבור אבל ביחיד אין משתקין אותו דתחנונים הם

[דף ל"ד ע"א] מתני' מהיכן מתחיל מתחלת ברכה שטעה בה, ירושלמי בטיטי אשתתק באופנים אתון שיילון לר' בון, אמר להו בשם ריב"ל זהו שעבר תחתיו יתחיל ממקום שפסק, ופריך והתנן מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה, אמר להו מכיון דעניתון קדושת השם כמי שהוא תחלת הברכה דמי, ועוד כתיב שם בירושלמי לעיל רבי אבא בריה דרב חייא בר אבא רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, אם אומר את ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא לפניהן, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, שתהא כולה תמימה, ונראה שהוא מדבר אחר שנתקנה ברכה לכל קורא גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין כדאמרינן במגילה

העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף. אבל אי לא מפני הטירוף לא הוה חשיב הפסקה אם עונה אמן אחר הכהנים דצורך תפלה חשיב ליה, והכי נמי אמרינן במדרש טעמי חסרות ויתירות, אמור להם מלא מלמד ששליח צבור אומר לכהנים על כל דבור ודבור, אבל רבינו יעקב היה אומר כי אין ש"צ יכול להפסיק ולקרות כהנים ולעלות לדוכן דהפסקה היא ואפי' ליהא שמיה רבא מברך אסור להפסיק, ואפילו המלך שואל בשלומו ואפילו נחש כרוך על עקבו, וכי אמרינן בסוטה פ' ואלו נאמרים לשנים קורא כהנים, אחזן קאי ולא שליח צבור, וכן תניא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו, ובתלמוד ירושלמי מפרש בפרקין ובלבד שיהא החזן ישראל, ובפירוש ר"ח מפרש לשנים קורא החזן כהנים, אבל השליח צבור אם מפסיק עבירה היא בידו. ובערוך פירוש החזן שליח צבור וטעות הוא כי הוא המתעסק בצרכי צבור, ועוד דאמרינן אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא דהיינו חזן, ובסיפא קאמר אין ש"ץ רשאי וכו', רבינו יעקב, מיהו שמא בימי חכמים היתה הפסקה אם ש"ץ קורא כהנים, שלא היו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך מפי כבודך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושיך כאמור, שלא היו אומרים זה כלל כדמשמע בסוטה דקאמר אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור דהיינו בסיום ברכת הודאה, שלא היו אומרי' כי אם כהנים, אבל עכשיו שהורגלו לומר בלשון ברכה לתפלה, אין זה הפסקה דלא גרע מעניית אמן וגם שש"צ אומר להם על כל דבור דלא חשיב ליה הפסקה

אמצעית אין להם סדר, פירש"י ז"ל ואם דילג ברכה ואחרי כן נזכר אומרה אף שלא במקומה, ואין נראה לרבי דהא אמרינן לעיל פ' תפלת השחר, שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר לפני רבן גמליאל ביבנה, ובפרק שני דמגלה מפרש לכולהו טעמי למה נסדרו זה אחר זה, ועוד תניא הקורא את המגלה למפרע לא יצא, ותניא וכן בהלל וק"ש ותפלה, ופירש לנו רבינו בשם רבינו שמואל וכן פירש רב יצחק אלפסי, אין להם סדר שאם טעה באיזה ברכה ולבסוף נזכר ששכח יתחיל מאותה ברכה שידע שטעה בה ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר אבל לא יתחיל מאתה חונן, וראיה לדבר מדתניא בתוספתא דמכלתין פ"ב הקורא את שמע וטעה והשמיט