תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מו

הוא מזכיר של ר"ח ואתפילת נעילה קאי דגרסינן לעיל ריב"נ בשם ריב"ל יום הכפורים שחל להיות בשבת אעפ"י שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה אוספין עלוי של ר"ח שחל להיות בתענית אעפ"י שאין נעילה בר"ח מזכיר של ר"ח בנעילה ר' סימון בשם ר' יהושע שבת שחל להיות בחנוכה אעפ"י שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף. ר"ח שחל להיות בתענית היאך הוא מזכיר של ר"ח וכו' אבל לפי זה צריך טעם למה שינה מכל שאר תפלות היום שהוא בעבודה

[ד' ל"ב ע"ב] גדולה תפלה יותר ממעשים טובים. כלומר מעשים טובים בלא תפלה לא סגי שהרי משה רבינו ע"ה הוצרך תפלה

ואל דמעתי אל תחרש. כלומר בטוח אני שלא תחרש מדלא כתיב האזינה אל דמעתי

כל המאריך בתפלה ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב. שמצפה מתי תבא בקשתו שהרי האריך תפלתו להתפלל בכונה והיינו עיון תפלה דקאמר לקמן בפ' הרואה ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה כלומר שמחשב בלבו שיש לתפלתו להתקיים כי מאוד כיון בה ועל ידי כך מזכירין עונותיו ובא לידי כאב לב כדאמר הכא אבל ההיא דגט פשוט מעליותא היא דקאמר ג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום ואלו הן הרהור ועיון תפלה ולשון הרע והיינו שמכוין בתפלתו דאין אדם יכול לכוין את תפלתו והיינו ההיא דשבת בריש מפנין ששה דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה וכו' דהיינו מעליותא שמכוין לבו בתפלה, ואותו אין אדם ניצול מהן בכל יום שאין אדם יכול לכוין בתפלתו וכדאמרי' בירושלמי פ' היה קורא התפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיון. ר' ירמיה בשם ר' אלעזר התפלל ולא כיון לבו אם הוא יודע שהוא חוזר ומכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל, אמר רבי חייא רבה אנא מיומי לא כוינית אלא חד זמן בעית מכוונא והרהרתי בלבי מאן עאל קמי מלכא קודמי ארקפטא או ריש גלותא, שמואל אמר אני מנית אפרוחיא, ר' בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא, א"ר מתני אנא מחזיק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה

קודם תפלתו מנין שנאמר אשרי יושבי ביתך ולפיכך תקנו לומר, פסוק זה קודם תהלה לדוד

[דף ל"ג ע"א] אבל עקרב פוסק. בירושלמי, קאמר דאם היה נחש מרתיע ובא כנגדו פוסק לפי שבא נגדו בכעס ומתכוין הוא להזיקו, ובירושלמי דפרקין תנן היה עומד ומתפלל בסרטיא או פלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקוף ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ומיהו לא מצינן אם פסק שיחזור לראש מדלא קאמר אם פסק חוזר לראש אבל להתחלת ברכה מיהא חוזר. ואם טעה בג' ראשונות או בג' אחרונות חוזר להתחלת הג' באבות בראשונות ולעבודה באחרונות כדאמר לקמן בפרקין

מתני' מזכירין גבורות גשמים. תימא אמאי לא דייק הכא כדדייק בריש תענית וליתני מאימתי מזכירין גשמים מאי גבורות גשמים אמר רבי יוחנן שיורדים בגבורות וכו' דמסתמא נסדרה ברכות קודם תענית שהיא מסדר זרעים כדכתיב והיה אמונת עתך. יש לומר דהתם כיון שלא הזכיר שם שאלה לא היה לו להזכיר גבורות אבל כאן שהזכיר שאלה יש לו להזכיר גבורות יותר וצ"ע

כי אל דעות ה'. ובירושלמי קאמר אית דשמעי לה מן הדא קרא אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא, וה"נ מצי למימר שמע ה' תחנתי ה' תפלתי יקח

מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל וכו' ונחזי עזרא היכי תקן. לא מקשה תלמודא הכי אלא הכא גבי הבדלה ולעיל גבי טבילת בעלי קריים, משום דבהני פשיטא להו שאין להם לשכוח זאת התקנה בדבר המצוי ורגיל תדיר בכל יום בכל בני אדם ולכך לא היה להם לשכוח. מ"ר

טעה ולא הזכיר בזו ובזו מהו א"ל חוזר לראש. פירוש לתפלה, ואע"ג דפרישנא לעיל באידך פרקין דאם לא הזכיר גבורות גשמים ולא שאל בברכת השנים ולא אמרה בשומע תפלה שלא יחזור לברכת השנים כי אם לשומע תפלה כדאמר בירושלמי מ"מ הכא חוזר לראש לתפלה כיון שהוא שני דברים יש לו לחזור לתפלה, וצ"ע אם יש טעם פשוט, כי לפי הענין היה דומה שאין התלמוד שלנו סובר כשיטת הירושלמי

[ע"ב] הלכה ואמרי לה מטין, פירש"י כאן ובעירובין פ' מי שהוציאוהו הל' דרשינן לה ברבין מטין אורויי מורינן לאדם יחיד לעשות כן אבל לא למדרש בפירקא ברבים, נראין אורויי לא מורינן ואי עבדינן הכי לא מהדרינן עובדא, ורבי פירש שאם בא לימלך ולשאל לנו היאך הלכה מטין ההוראה כאותו תנא לעשות כמותו לכתחלה ומחינן בה בעל כרחו למיעבד הכי, ואי לא עביד כמותו לא מהדרינן עובדא, והכי משמע בפ' הכותב דאמר דון דיינא כר' טרפון, אתא ריש לקיש ואהדריה לעובדא מינייהו וא"ל ר' יוחנן עשית כשל תורה בתמיה, ומסיק התם דר' יוחנן סבר מטין אתמר, פי' מטין לכתחלה לעשות כרבי עקיבא מיהו לא מהדרינן עובדא, וריש לקיש סבר הלכה אתמר ומהדרינן עובדא כר' עקיבא, והא דאמר פ' יש נוחלין הלכה אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי קסבר מטין אתמר. משמע התם דלכתחלה אין לעשות כרבי