תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מה

והא דאמר במדרש איכה רבתי שהמתיקה מרגלת הלשון לדברי תורה מתחילה לא היו באותו מקום אלא בארבעים שנה הללו נטעום בכל המקומות

רב אשי עביד כברייתא ירושלמי רבו ירמיה אמר לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה, ר' ירמיה אומר העוסק בצרכי צבור כעוסק בדברי תורה

וכן מצינו בנביאים ראשונים שלא סיימו דבריהם אלא מתוך שבח ותחנונים. ירושלמי אר"א חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות א"ל ר' יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ככה תשקע בבל ולא תקום לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על המקדש יכול על חורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיה, במפלת מחריבין חתם ולא חתם בדברי תוכחות, והכתוב והיו דראון לכל בשר בעובדי כוכבים הוא עסקינן, והכתיב כי אם מאוס מאסתנו, השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו, ומיהו מההוא קרא דתרי עשר וקהלת לא פריך מידי שחושבן בטוב דברי נחמות ולא מיירי מידי בפורעניות

ומצאו בזוית אחרת מפני כריעות והשתחואות וא"ת הא אמרינן לקמן בס"פ אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה. ואין לומר דמיירי הכא בתחנונים שהיה אומר אחר תפלתו ולא בי"ח כפירוש ה"ר יוסף, דמשמע דמיירי בי"ח דאהא קיימי. ואומר רבי דודאי בסוף כל ברכה וברכה אין לו לשחות אבל באמצע הברכה מותר לו לשחות וכשהיה מגיע בסוף הברכה היה זוקף ולכך נהגו העם כבראש השנה וביום הכפורים שמתפללים זכרנו ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד ששוחין וכשמגיעין לסוף הברכה זוקפין שאין לשחות בסוף הברכה אלא היכא דתקון, מ"ר

יכול יתפלל אדם כל היום כולו וכו'. ולא דמי לר' יוחנן דאמר לעיל בפ' מי שמתו ולואי יתפלל אדם כל היום כולו דהתם בספק התפלל מיירי וכדפרישנ' התם

כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא. פשטיה דקרא מיירי קודם שגזר דריוש שלא

להתפלל

[ע"ב] מכאן ששכור אסור להתפלל. ירושלמי דמס' תרומה פרק קמא, ר' זירא בעי קומי ר' אסא שיכור מהו שיברך, א"ל ואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם פירוש אפילו הוא שתוי ושכור שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת

דבר שאינו הגון. אע"ג דליכא איסורא דאורייתא דאי איכא איסורא דאורייתא פשיטא הוכח תוכיח כתיב

שלשה בדקי מיתה. כרבנן דאמרי בפ' במה מדליקין על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן ואמרי לה שלשה דבקי מיתה כר' אלעזר דאמר נשים מתות ילדות והכי נמי מפרש לה בפ' במה מדליקין, ולשון דבקי משמע שנדבק בהן מהרה

גברא בגוברין. כלומר שיהא חשוב ומנוי בין אנשים

מכאן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה. בין מלפניו בין מלאחריו ומן הצדדין צריך להרחיק ד' אמות. ופירשו בתשובת הגאונים ז"ל כשהוא יושב ובטל אבל אם הוא עסוק בתפלה כגון בק"ש וברכותיה וכיוצא בו אפי' יושב שפיר דמי

עמך משמע תוך ד' אמות. ויש אומרים עמכה מלו בה"א כלומר שלא היה יושב ובטל תוך ד' אמות שהיתה מתפללת כי אם באמה חמישית

מורה הלכה בפני רבך את. ואעפ"י שלא למד בפניו מ"מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו

כל היושב בתענית בשבת. פירש ר"ח ז"ל בתענית חלום וכן ראיתי במדרש תהלים. ומיהו היכא שיושב בתענית חלום בשבת פירש בעל הלכות גדולות שיאמר עננו באלהי נצור ואפילו קובע ברכה לעצמו כיון שאינו בתוך י"ח אין לחוש, או שמא כוללו באלהי נצור, ובירושלמי דתפלת השחר גרסינן ר"ח שחל להיות בו תענית היאך הוא מזכיר במוסף של ר"ח ר' זעירא אמר בהודאה ר' אבא בר ממל אמר בעבודה ר' אבינא אמר בברכה רביעית [רב אבא אומר מה מצינו בכל מקום ברכה רביעית אף כאן ברביעית]. כלומר אומר קדושת היום בברכה רביעית אף כאן אומר קדושת היום בברכה רביעית, וכן נפיק עובדא כהדא דר' אבא. ונראה שיש טעות סופר ומיירי בר"ח שחל להיות בו תענית כדתנן אין גוזרין תענית צבור בר"ח בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין וקאמר שיאמרו ברכת עננו בתפלת מוסף בהודאה או בעבודה וגרסי' ר' אבינא אמר בברכה חמישית פירש שם יאמר עננו אחר ברכה של קדושת היום, ר' אבא אמר מה מצינו בכ"מ בברכה רביעית אף כאן אומרים כאן קדושת היום בברכה רביעית א"כ יאמר עננו בברכה חמישית ובש"צ מיירי בתפלת מוסף כמו שאומרה בין גואל לרופא בחול אבל יחיד יכול להיות שאומרה באלהי נצור כמו שפירש בה"ג, ובירושלמי יש בו טעות, סופר שכתב ר"ח שחל להיות בו תענית היאך מזכיר של ר"ח ואני הגהתי במוסף של ר"ח ואתפלת עננו קאי כדפרישית. וגם כששונה שם ר' אבינא אמר בברכה רביעית יש לגרום בברכה חמישית אבל קדושת היום ברביעית או שמא כוללה בברכה רביעית עם קדושת היום ואין כאן ברכה לעצמה עננו וכן משמ' לישנא בברכה רביעי' שכולל שם עננו ואין להגיה בברכ' חמישית והכי משמע פירושו שכוללה בברכה רביעית כמו שאמר בעבודה ובהודאה שכוללה כמו כן בברכה רביעית כוללה בקדושת היום [ואין להכריע] אם הלכה כר' אבא [בר ממל] שאומרו בעבודה או שמא רוצה לומר כר' אבא שאומרה בברכה רביעית, ויש אומרים שאין צריך להגיה במוסף אלא הכי גרסינן ר"ח שחל בו תענית היאך