תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מג
Tosafot Rabino Yehuda Hachasid (berachot) 43 · תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →ק"ש קורא, ומיהו בעל הלכות גדולות פסק כר' שמעון בן אלעזר
השכים לצאת לדרך מתפלל ומביאין לו שופר ותוקע וכו'. וא"ת דהכא מיירי ביו"ט מדקאמר מביאין לו שופר אע"ג דקתני לצאת לדרך ואלו גבי לולב הגזול קתני מי שבא בדרך ואין בידו לולב כשיבא לביתו כו' ואי בי"ט ראשון מי שרי ואלו הכא מיירי ביו"ט של ראש השנה וקתני השכים לצאת לדרך. וי"ל דהכא לא סגי דלא ליתני השכים לצאת לדרך להודיענו מה יעשה ובתוך התחום מיירי או על ידי בורגנין או עירוב וחוץ לתחום אבל התם ליתני שכח ולא נטל לולב שחרית או נאנס נוטלו על שלחנו דרך מה לו להזכיר ש"מ דתנייה להודיע דביום טוב שני מיירי, אי נמי יש לחלק בין לשון מי שבא בדרך ללשון דהשכים לצאת לדרך דמשמע ליה אפי' ביום טוב ראשון. מ"ר
ומר סבר מיסמך גאולה לתפלה עדיף. אבל מעומד אין צריך להתפלל כיון שהוא בדרך, וה"ה דאין צריך לכוין הרוחות כנגד ירושלים כדאמר לעיל
אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. דקסבר כיון שאינה תחנונים אלא שבח בעלמא לפיכך לא קבעוה אלא בצבור
[ע"ב] הלכה כר' יהודה דאמר משום ר"א בן עזריה ויש ספרים דגרסי ומסקי אין הלכה כר' יהודה דאמר משום ראב"ע אלא הלכה כרבנן, וכן פסק ר"ח דהלכה כרבנן ולכך מצלינן תפלת המוספין בין ביחיד בין בצבור ולכך מייתי נמי לדר' אמי ולדר' אסי הכא דלא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דגרסי לאשמועינן דאפי' בתפלת מוסף כרבנן
טעה ולא התפלל של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר בשחרית. וה"ה דה"מ למיתני טעמא משום דאין ב"ד מקדשין את החדש בלילה כדבסמוך ואפי' ביחיד נמי אלא אגב אחריני נקטיה
כמה ישהה בין תפלה לתפלה. אדם שטעה ורוצה לחזור ולהתפלל וה"ה נמי בין תפלת השחר לתפלת המוסף ומסיק (התם) כדי שתתחונן דעתו עליו, ומפרש בירושלמי דהיינו כדי הילוך ד' אמות
לפי שאין ב"ד מקדשין את החדש בלילה. הא לאו הכי מחזירין אותו ואפי' למ"ד תפלת ערבית רשות דהיינו רב גופיה דאית ליה הכא כדפרי' לעיל בריש פרקין גבי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים
מסתברא מילתא דרב בחדש מלא. פירוש שהיה חדש שלפניו מלא דאז יש ר"ח שני ימים ויכול לומר למחר ואיהו מסיק כיון דטעמא מטעם שאין מקדשין את החדש בלילה ל"ש. וא"ת והלא ליל שלשים ואחד אין הטעם תלוי בקדוש ב"ד שכבר קדשוהו שמים ולמה לא יחזור ליל שלשים ואחד. וי"ל דלא שנא כיון שאינו ראוי לקדש בלילה דמה משפט ביום אף קידוש החדש ביום ולכך אין מחזירין
אין עומדין וכו' חסידים הראשוני' היו שוהין כו' שעל ידי כך היו מכוונים לבם שמחשבים ביראת שמים כדי שתתחונן דעתם עליהם
מנא הני מילי. דצריך כובד ראש דאי לא קרא לא היה צריך אלא כוונת הלב
במקום גילה שם תהא רעדה. ולפי פשוטו עבדו את ה' ביראה וכשיבא להם יום רעדה יגילו, וכן הוא מפורש בירושלמי, עבדו את ה' ביראה ומצינו תפלה שנקראת עבודה כדתני בסיפרא ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה וכן בדניאל הוא אומר אלהא דאנת פלח ליה תדירא וכי עבודה היתה בבבל אלא זו תפלה אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת. תימא לריב"א אמאי לא דייק מדכתיב חילו מלפניו. ויש לחלק
[דף ל"א ע"א] אייתי זוגי חיוורתא ותבר קמייהו ואיעציבו וא"ת דהכא משמע דזכוכית לבנה היתה אחר חורבן והכי נמי אמרינן במס' בבא מציעא פ' אלו מציאות מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית (לבנה) ומוקי לה בזוגיתא חיורתי ואלו בפ' בתרא דסוטה תנן משחרב בית המקדש בטלה שיראי פרנדא וזכוכית לבנה, ואומר רבי דודאי לא בטלה מכל וכל אלא לא היתה מצויה כמו שהיתה מצויה בזמן בית המקדש תדע דאמר התם דשירא פרנדא בטלה לה ואלו בריש במה מדליקין אמרינן דרבא ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיא ריש גלותא והוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן, א"ל אנא שירא פרנדא קרינא ליה פירוש לההוא מטכסאי אלמא היה שירא פרנדא לאחר חורבן אלא ע"כ לא היה מצוי ורגיל כמו שהיה בזמן הבית, ורבינו יעקב פירש אנן שירא פרנדא קרינן ליה לכלך דמתניתין דהתם והמשנה שנויה קודם חורבן וגם יש לשנות דין כלך אפי' לאחר חורבן, ומיהו כדפרישנא אתי שפיר
החמירו על עצמן אפי' רואות וכו'. ותקנה גדולה היתה להם לפי שאינן בקיאות בדמים ואם היתה רואה דם ירוק וסופרתו למנין שבעה תבא לשמש בימי נדה דאורייתא שתתחיל למנות שבעה מיום שאינו ראוי לימנות: