תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מב

מחזירין אותו, והתני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לא דמי ההוא דמקל ומצלי לההוא דמצלי ולא מקל, בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתני אם לא שאל בברכת השנים או לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו, ההוא בלא אדכר לא טל ולא גשם הא דאדכר טל, ובפ"ק דתענית אמרינן אמר בימות החמה משיב הרוח אין מחזירין אותו מוריד הגשם מחזירין אותו

[ע"ב] איכא דאמרי א"ר נחמן וכו'. ואיכא בהני תרי לישני היכא דעקר רגליו ורגיל לומר תחנונים, דלפי לישנא קמא חוזר לעבודה ולפי לישנא בתרא חוזר לראש, ואיכא נמי בינייהו לא עקר רגליו ואינו רגיל לומר תחנונים ללישנא קמא חוזר לעבודה וללישנא בתרא חוזר לראש. אומר רבי דכל היכא דאם לא אמר אין מחזירין כגון דעל הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא דליל ר"ח ועננו וכיוצא בהם כיון שסיים אותה ברכה אעפ"י שלא פתח בברכה שלאחריה אינו חוזר שהיה דומה לברכה לבטלה אם היה חוזר כלל, וה"ר אלחנן היה מצריך לומר כיון שלא פתח בשל אחריה אותה ברכה מיהו חוזר דאשכחן לקמן בפ' ג' שאכלו דביעלה ויבא דר"ח דברכת המזון כיון שלא פתח הטוב והמטיב תיקנו ברכה חדשה אעפ"י שאם סיים הכל אין מחזירין אותו או פתח בהטוב והמטיב נמי אין מחזירין אותו, והכא נמי יחזור באותה ברכה עצמה כיון ששם תיקנו ברכה חדשה. ורבי אומר דלא דמי דשאני התם שכבר סיים ברכת המזון דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ואין דומה הפסקה כל כך אבל אם יחזירוהו אותה ברכה בדבר שאין לו לחזור הוי כמו הפסקה באמצע תפלה כמו שלא תיקנו חכמים ברכה חדשה באמצע ברכת המזון או באמצע תפלה, ועוד יש לדקדק דראיה שהבאתי לעיל מיעלה ויבא אינה כ"כ ראיה לעל הנסים כמו ליעלה ויבא משום דקאמר לקמן בפ' אין עומדין טעה בג' אחרונות חוזר לעבודה ומשום דסיים ברכה שטעה בה חוזר לעבודה אע"פ שלא פתח בשל אחריה וכן מפרש רבי, וא"כ סיים מודים בלא על הנסים סברא הוא שאם באת להחזירו מטעם שטעה שיחזור לעבודה ואין ללמוד מברכת המזון שעושה ברכה חדשה אחר בונה ירושלים שיחזור כאן שתי ברכות מיהו אומר רבי כי ראה את רבינו יעקב שחזר אחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו. מ"ר

ורבנן אמרי כל שאינו יכול לאומרה בלשון תחנונים פירש ר"ח דהכי קאמרי רבנן דאי אמר לה בלשון תחנונים אפי' הוי עליו כמשאוי הויא תפלה מעליא, דלא בעי אלא לשון תחנונים לבד

עם דמדומי חמה. דהיינו שחרית וערבי' שהחמ' אדומה בהם

ר' יהושע אומר שמע שועת עמך בית ישראל וכו' אית ספרים דגרסי הכא ר' יוסי משום דר' יהושע אומרה במשנה בלשון אחר, ומסתמא כולה ר' יהושע

זו תפלת הדרך. ולאו היינו תפלה קצרה דמתניתין דהתם מיירי במקום סכנה והוי תפלה במקום שמנה עשרה, אבל הכא בישוב מיירי ובאדם שרוצה לצאת לדרך ואפי' התפלל י"ח יש לו להתפלל תפלה זו

והיכי מצלי לה. אתפלת הדרך קאי, וקאמר רב חסדא מעומד ורב ששת אמר אפי' מהלך, וקיי"ל כרב ששת דאיהו נמי לא עבד עובדא כרב חסדא אלא משום מהיות טוב אל תקרי רע שבלאו הכי היה לו לעמוד ולהמתין לרב חסדא. ובתוס' ה"ר יוסף פסק כרב חסדא דאמר מעומד

[ד' ל' ע"א] מאי איכא בין הביננו וכו' מסקנא דמילתא אין תפלה קצרה אלא במקום סכנה, והביננו שלא במקום סכנה והיא מעומד, והא דאמר לקמן גבי השכים לצאת לדרך וכו' עד ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה ולא חייש לתפלה די"ח מעומד כדקאמר לקמן בסמוך כיון שהן י"ח ברכות אין להצריכם לומר בדרך מעומד אבל הביננו אין בה אריכות דברים כ"כ ולכך צריך מעומד

היה יושב בספינה או באסדא וכו' בירושלמי משמע כלשון שני של רש"י דקאמר היא אסדא היא אסכריא היא רפסודות ונביאם לך רפסודות על ים יפו, ופסוק הוא בדברי הימים [ב' ב'] גבי חירם מלך צור

הלכה כרבי, שלא ירד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא הולך בדרך ואפי' שלא במקום סכנה ומתפלל במהלך כשהוא הולך בדרך ואז אינו מחזיר פניו כלפי ירושלים כיון שהולך רכוב על בהמתו שהולך לדרכו ודלא כפי' ה"ר יוסף שפירש דמילתא דרבי מיירי במקום סכנה

היה עומד בח"ל יכוין כנגד ארץ ישראל. ול"ג לבו דאפניו קאי כדקתני בההיא שמעתא, דכבר כתוב בפ' לא יחפור דפליגי אמוראי התם על שכינה אם היא במזרח העולם או במערבו, וכן סוברת מסקנא דהתם כשמעתא דהכא, דא"ל רב חנניא לרב אשי אתון דקיימיתון לצפונא דארעא דישראל אדרמו, ואנחנו עכשו שאנו מכוונים למזרח בין המלכיות לפי שאנחנו במערב של ארץ ישראל

אבוה דשמואל ולוי כי הוו נפקי לאורחא הוו מקדמי ומצלו. פירש ר"ח משעלה עמוד השחר שיום הוא ולא הגיע זמן תפלה עדיין שלא הגיע הנץ החמה דסבירא להו דתפלה מעומד עדיף כרבנן דר' שמעון בן אלעזר דבסמוך בעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל, ופסק רבינו חננאל דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא לא חזינן לרבנן קשישי הוא דקאמר וטעמא דמהלך בדרך אינו יכול לכוין אבל רב אשי היה מתפלל מיושב ומכוין ולכך לא היה רוצה להקדים והמהלך בדרך יעשה כאבוה דשמואל ולוי ויתפלל משעלה עמוד השחר וכשיגיע זמן