תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות מ

רבה, הרי משמע שבאותה שעה היו יושבים במקומן ושם כתיב ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, וא"כ לא בלבלם סנחרב ואם בלבלם שבו שהחריבם נבוכדנצר, ונראה לרבי שמה שתולה הבלבול בסנחרב לפי שהיה ראש הבלבול אבל נבוכדנצר בלבל והחריב וסנחרב לא עשה כי אם הגלת שלומים, ולפי זה גם מואב אין יושבין במקומן, והא דקאמר התם זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו במילתא בעלמא הוא דאוקמוהו שלא גלו כשאר אומות, וכן מצרים לא גלו עד חורבן נבוכדנצר כי בימי סנחרב לא גלו אלא חזרו למקומן, כדפרישנא לעיל, ולא הודה לו רבינו יעקב, אלא אומר כי קראו לעירם שהגלן שם סנחרב על שם הערים אשר גלו משם בימי סנחרב, ולעולם לא היו יושבים במקומן בימי נבוכדנצר, והא דקאמר בירמי' ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, זהו כמו שהיו בראשונה בימי סנחרב, אך קשה לרבי דאמר באגדת חלק עמון ומואב שבבי בישא דארעא דישראל שלחו להו לנבוכדנצר רבה וכו', וכתיב נמי בירמיה עשה לך מוסרות ומוטות ושלחתם אל מלך מואב ואל מלך אדום ואל מלך בני עמון ואל מלך בני צור ואל מלך צידון ביד המלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו וגו' משמע מהאי קרא דשכני ארעא דישראל היו כולם, ולכך השליטו נבוכדנצר על חמשת המלכים, מ"ר. ומיהו כמו שפירש רבינו יעקב שהיו קוראים שמות הערים שנתישבו שם על שמות הערים שגלו מהם, משמע במלכים ב' שהרי כתיב מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת ויקם שמעי וכו' וילך גתה וכו' ויבא את עבדיו מגת, והנה בימי שלמה לא היה גת לפלשתים, כי כבר כבשה דוד שנאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד הפלשתים והיא גת כמו שכתוב בדברי הימים והיתה בידם עד שכבשה חזאל מלך ארם בימי יואש כמו שכתוב במלכים ב', אלא ע"כ צריכים אנו לומר שהעלו פלשתים לעיר אחרת על שם שהיתה עיר המלוכה לפלשתים

שבת של מי היתה של ר"א בן עזריה. ויש ספרים דגרסי נמי הכא ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה

א"ר יוחנן ונקרא פושע. אם מאחרה עד לאחר שבע, שזהו זמן המוסף ואפילו לרבנן דר' יהודה וכדפרישנא לעיל

א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין. ה"ג לה בספרים, וכן היא שנויה בזבחים פ"ק, ובפ' כל התדיר דהלכה כרבנן דר' יהודה בן בתירא דהכא, וא"כ יש ליזהר כשמאחרין ביום הכפורים תפלת יוצר להתפלל עד לאחר שבע שעות שאז זמן תפלת המנחה, שהיה לנו להקדים אז תפלת המנחה לתפלת המוסף כיון שעברו שש שעות, ואפי' בזמן מנחה גדולה אמרינן לה, כדמשמע ליה בשמעתא דעד ועד בכלל, ובירושלמי דפרקין גרסינן ר' חייא בשם ר' יוחנן תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת, הוו בעין מימר כשאין ביום להתפלל שתיהן אבל יש ביום להתפלל שתיהן תפלת מוסף קודמת, ר' נתן בר טובי אפי' יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפלת מנחה קודמת, והא תני הקדים תפלת המנחה לתפלת מוסף יצא לשעבר הא לכתחלה לא הא פתר לה בשלא הגיע זמן תפלה כהדא דר' יהושע בן לוי הוה מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תיהוון מצלין דמנחתא עד דלא תסקון, והיינו טעמא שהיה רוצה לומר דבשעת מנחה קטנה אקדימו תפלת המנחה לתפלת המוסף שזהו ודאי עיקר זמנה אבל במנחה גדולה של שבע שעות אין לחוש, ומיהו התלמוד שלנו אינו סובר כן בשמעתא דהכא דאפי' שעה שביעית פסקינן כרבנן שיש להקדים תפלת מנחה וכדפרישנא

לאחר שבע שעות לר' יהודה. אבל לרבנן אע"ג דנקרא פושע, כיון שזמנו כל היום אין מענישין בזה וכרבנן קיי"ל בהא

כל המתפלל תפלת השחר לאחר ארבע שעות לר' יהודה כו'. ולהכי נקט ר' יהודה דקיי"ל בהא כותיה

[ע"ב] אסור לאדם שיטעום כלום. ואפי' התחיל בהיתר כדמשמע בפ"ק דשבת, וכן משמע לרבותא דאסור לטעום כלום

ולית הלכתא כר' יהושע בן לוי ומותר לאכול כשהגיע זמן לתפלת המנחה ודלא כרב הונא ומותר לאכול קודם תפלת המוספין, ואומר רבי ורבינו יעקב דקיי"ל כלישנא קמא בפ"ק דשבת דמוקי משנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ולא לאכול בסעודה גדולה במנחה גדולה, וליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי וה"ה גם סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה, ולא חיישינן דילמא אתי לאמשוכי דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וסתמא דתלמודא קאמר התם האי לישנא קמא ואע"ג דקאמר תלמודא הכי משום דבעי לשנויי לה אליבא דר' יהושע בן לוי דהכא דלא קיי"ל כותיה, דהא משמע הא אליבא דהך אין צריך לומר כן אלא נפרש המשנה סמוך למנחה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין כמשמעה, מ"מ כיון דאוקמה תלמודא הכי ולא קאמר מידי אליבא דידן ש"מ דהכי הלכתא, ועוד דאמר תלמודא התם מאימתי התחלת דין, מאימתי התחלת סעודה וכו' היינו אליבא דלישנא קמא, דללישנא בתרא התם אסקינן אפי' גמר דין, מיהו מצי למימר דאליבא דמתניתין קאי דקתני ואם התחילו אין מפסיקין. מ"ר

שלא תארע תקלה על ידי. שלא יטעו תלמידי בדברי, ולא אכשל לעשות מעשה, ולא אומר אפילו באמירה בעלמא: