תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לח

דהכא ילפינן מויצא יצחק לשוח תפלה ולא טיול או לדבר עם האיש או לתקן אילנות, כמו אחד השיחים, מקרא דלפני ה' ישפוך שיחו, ומ"מ לא ילפינן דהאי קרא מיירי בתפלה קבועה, ומויצא יצחק לשוח בשדה ילפינן כמו דהאי קרא דישפוך שיחו היינו תפלה קבועה, שיצחק תיקן תפלת המנחה כדאיתא הכא. מ"ר. ומיהו כיוצא בזה הענין מצינו במגלה גבי ויהי אמן את הדסה ואין הדסה אלא צדיקים שנאמר עומד בין ההדסים וגו', ובאגדת חלק מייתי קרא דוהנה עומד בין ההדסים אשר במצולה, קאמר ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אמן את הדסה, שבא זה ולמד על זה

שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות. וא"ר יוחנן לקמן המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע נקרא פושע, ואפי' לרבנן דר' יהודה דאמרי תפלת המוסף כל היום כולו ותימא אמאי נקט שבע הו"ל למימר אחר שש או שש ומחצה כיון שאין זמן המוספין אלא בשש או בשש ומחצה שהוא עצמו של יום (הכפורים), כדפרי' בפרק תמיד נשחט בפסחי', י"ל שאין העולם בקיאים בחצי שעה שיוכלו לכוין אותה חצי שעה ולהכי נקט שבע, אי נמי חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן שיקובל ברצון אחר שהקריבוהו. מ"ר

איבעיא להו עד ועד בכלל וכו'. וא"ת תיפשוט ליה מדאמר בנדה פ' הרואה כתם כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל, וא"כ עד ולא עד בכלל, וי"ל דאי הוי עד ועד בכלל נמי להחמיר שיתפלל ואין כאן משום עבר יומו בטל קרבנו, וא"ת הא דמיבעיא לן פ' אלו טריפות גבי עד היכן חוט השדרה עד בין הפרשות אי עד ועד בכלל אי לא הוי בכלל, ותיפשוט ליה דהוי עד בכלל דכל שיעורי דחכמים להחמיר כדאמרן, י"ל דלא אמרינן הכי אלא במשנה וברייתא ולא בדברי אמוראי, ומיהו קשה לי דתניא בעירובין בפ' כיצד משתתפין קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו, וכמה עד בן שש, ומפרש רב אסי התם עד ועד בכלל, אלמא שיעורי חכמים להקל, וי"ל דפלוגתא היא בנדה דאיכא אמוראי דלית להו כל שיעורי חכמים להחמיר ורב אסי ס"ל כותיה, כך פירש לנו רבינו בנדה ובחולין, וה"ר אלחנן פירש, דלא קשיא מידי דכל אלו שהבאתי אינן אלא גבול עד היכן בין הפרשות, וזמן ד' שעות דתפלה, וכן שש דעירובין אבל כגריס של כתמים היינו שיעורא, וכן הדקין שבכלי חרס שיעורן מכדי סיכת קטן עד לוג וכו' דמייתי עלה ההיא דכל שיעורי חכמים וכו' ויש לחלק בין שיעור לגבול

[דף כ"ז ע"א] אלא מאי עד ולא עד בכלל ת"ש ושל מוספין כל היום וכו', ור' יהודה אומר עד שבע וכו', ותניא היו לפניו וכו', ולא גרסינן אימא סיפא ושל מוספין וכו', שאין זו משנה שדברי ר' יהודה דעד שבע שעות לא הזכיר רבי במשנה, ויש ספרים שהגיהו אותה במשנה אבל אינה בספרים ישנים, וגם רש"י לא היה גורס במשנה, כמו שפירשו בתוספות, ה"ר יוסף, וא"ת ורבי למה לא הזכירם במשנה כמו ההיא דעד ד' שעות, י"ל דרבי לא סבר ליה כותיה אבל בהא דארבע שעות סביר לי' כר' יהודה הואיל ותנא בברייתא כותיה וכן בההיא דעד פלג המנחה אמרינן לקמן דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד

ועל התמיד של שחר שקרב בד' שעות. בירושלמי מפרש שהיה בימי מלכות יון שהי' משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלים להם שתי טלאים פעם אחת היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלים להם שני, חזירים, באותה שעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו להם בלשכת טלאים ועל אותם שעה העיד ר' יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בד' שעות, ר' לוי אמר אף בימי מלכות רומי וכו', ובספר פסיקתא כתב שבימי שלמה היה שהיו מפתחות של מקדש תחת מראשותיו והטעתו בת פרעה אשתו עד שישן ביום, ואותה השעה קרב התמיד בד' שעות

דרב צלי של שבת בע"ש. והיה מקבל עליו שבת מבעוד יום, והא דאמר בפ' במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ולא יאחר גבי הדלקת הנר, אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל עליו שבת מבעוד יום באותה שעה, ובירושלמי אמרינן רבי מפקד לאבדן אמורא אכריז קומי צבורא מאן דמצלי יצלי של שבת בע"ש דרמשא עד יומא קאים, ר' חייא בר ווא מפקד לאמורי' אכריז קומי צבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים, והיינו משום דסבירא להו כר' יהודה, וכן אותם תנאים דלקמן שהתפללו של מוצאי שבת בשבת ואמרו הבדלה על הכוס כר' יהודה ס"ל, וכגון שהיה להם אונס ולא היו יכולין להבדיל במוצאי שבת כגון שלא היה להם יין או שום אונס אחר כי בחנם פשוט שלא היו ממהרין להבדיל ולהתפלל של מוצאי שבת, ומיהו נראה לומר דאע"ג דס"ל כר' יהודה לענין תפלת הערב שהוא שעה ורביע שעה קודם הלילה לענין תוספת שבתות ויו"ט ויום הכפורים דקיי"ל שהוא מן התורה בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי, לא משמע שכל כך צריך שיעור גדול לתוספת, ואעפ"י שלפי הענין צריך שיעור, מדאמרינן בביצה פ' המביא ובשבת פ' השואל ולא היא דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא היא והני נשי דידן אכלו ושתו עד אורתא ולא מחינן בידייהו וע"כ אינם יכולות לצמצם אלא פורשות מלאכול מבעוד יום, וא"כ קודם אותו שיעור יש זמן תוספת דאורייתא, ולא נתברר לרבינו איזה שיעור יש בה, מיהו גבי מצה היה אומר רבינו יעקב מקורבאל שאין לאכול מצה עד שתחשך, מדאמר בתוספתא דפסחים אמרו עליו