תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לז

פרק תפלת השחר

בתר דאסיק כל הני מילי דק"ש בפרקין דלעיל איירי בדיני תפלה בהאי פרקא

תפלת המנחה עד הערב. לא שייך למימר כמו גבי תפלת המוספין שהרי תפלת המנחה אינו יכול להיות לכל היותר אלא מו' שעות ומחצה ולמעלה, אבל קרבן מוסף כל היום ואפי' מן הבוקר מדאצטריך קרא ביומא פ' אמר להם הממונה הנסכין קודמין למוספין הא אי ליכא קרא מוספין קודמין אע"ג דכתיב בהו (מן) בוקר גבי נסכים, וכן תפלת המוספין יכולה להיות בבוקר, ואמרינן בפ"ק דע"ז לא ליצלי אינש תפלת המוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא, אלמא מותר להקדים. מ"ר

ושל מוספין כל היום. להכי לא הזכירה קודם תפלת המנחה משום דלא פסיקא ליה לפי שאינה תדירה

איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו וכו'. אבל לא מיבעיא ליה אם טעה ולא התפלל של מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמסתבר דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף והוא מזכיר במוסף קרבן מוסף כדכתיבי קראי והא לא שייך בלילה וגם אין בם אלא ז' ברכות של שבח, ולא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו והיכא דעבר זמן אין כאן תשלומין, ולכך אמרינן עבר יומו בטל קרבנו. רבינו שמואל: טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וא"ת והא תפלת ערבית רשות כרב דלקמן דקיי"ל כרב באיסורי, וכן האי דלקמן בפרקין גבי טעה ולא הזכיר ראש חדש בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין ב"ד מקדשין את החדש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו, ואמאי הא תפלת ערבית רשות, ואומר רבי דנהי שהיא רשות אין לנו לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה עוברת או שרי המייניה דפ"ק דשבת דלא מטרחינן ליה, וכן עלה על מטתו דירושלמי דאין מטריחין אותו שירד, תדע שהרי יעקב אבינו תקנה, וגם היא כנגד הקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה כדאמר בסמוך, וכמו שהן לא מעכבי כפרה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה, וא"ת מהא דאמרינן בשלהי יומא אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית, רב לטעמיה דאמר יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך, והאמר רב תפלת ערבית רשות, פירוש ולמה מצריך רב תפלה לפוטרה, ומשני לדברי האומר חובה, והשתא מאי קושיא והלא בחנם אין לבטלה כדפרישית, ואומר רבי דהכא נמי אין להתפלל תפלת ערבית בלילה שהרי מצוה להכין צרכי סעודת מוצאי יום הכפורים והוי כעין יו"ט, ואמרינן במדרש דבת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך וגומר. וכמו שפירשנו שאין לנו לבטל תפלת ערבית בחנם הכי משמע בירושלמי דפרקא קמא דאמר למ"ד ת"ע חובה אין תפלת נעילה פוטרת אותה ולמ"ד רשות פוטרת אותה, משמע הא בלאו כלום לא יפטר, ואעפ"י שחולק על תלמוד שלנו ביומא דקאמר לא איירי אלא לדברי האומר חובה, מ"מ אין לנו להכחישו במה שאינו חולק על התלמוד שלנו. אבל בעל הלכות גדולות פירשו גבי אין מקדשין החדש בלילה אעפ"י דתפלת ערבית רשות כיון דשויא עליה חובה שפיר דמי ולכך צריך טעמא דאין ב"ד מקדשין, ואין נראה לרבי דהא אמר בפ"ק דשבת דלמ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה הא אי לא שרי המייניה מטרחינן ליה אעפ"י שלא התפלל כלל, וכ"ת כיון שהתפלל בשאר לילות שויא עליה חובה א"כ למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר והא אפי' לדברי האומר רשות ניחא דכיון דשויה עליה חובה בשאר לילות, ע"כ נראה כדפרישנא. מ"ר

טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. מיהו אם לא נזכר עד המנחה נראה דעבר יומו בטל קרבנו, דלא אשכחן שתקנו חכמים כיון שעברו שני זמנים של תפלה. רבינו שמואל

[ע"ב] טעה ולא התפלל מנחה בע"ש וכו' אומר רבי שאם שכח אדם ולא התפלל יעלה ויבא במנחה לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים דכיון שלא יחזור של ראש חדש למה יחזור ויתפלל, ונראה הטעם דודאי במוצאי שבת יש לו להתפלל שתים של חול ויוצא בה של שבת, משום שלא הצריכוהו להתפלל י"ח בשבת מפני הטורח, ולפיכך ירויח אותה תפלה של שבת אבל של ר"ח ודאי לא ירויח ולמה יתפלל הא כבר התפלל כל הי"ח, וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת, במוצאי שבת לא יתפלל שתים כיון שהתפלל כבר י"ח. מ"ר

קשיא. וא"ת ואמאי לא משני דהך ברייתא נשנית קודם שהעשירו שחזרו וקבעוה על הכוס, כדאיתא לקמן בפ' אין עומדין, י"ל שלא מצינו ברייתא שנוייה בין שתי תקנות בתפלה ועל הכוס: יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק וגו' לפנות ערב. וא"ת והא אמרינן ביומא פ' אמר להם הממונה צלותא דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי וכו', י"ל שאחר שתיקנה יצחק היה אברהם אומרה. רבינו יעקב. אי נמי היה אברהם אומרה מתחלה אלא שלא עשאה קבע לכל בני ביתו, עד שבא יצחק ותיקנה, דאפי' עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו כדאיתא ביומא פ' אמר להם הממונה. מ"ר

ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ולפני ה' ישפוך שיחו וא"ת והא בפ"ק דע"ז קאמר איפכא דמייתי קרא דלפני ה' ישפוך שיחו וקאמ' אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח, ואומר רבי דתרווייהו ילפי מהדדי,