תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לו

[ד' כ"ה ע"א] בפלוגתא דר"ה ורב חסדא. פסק רבינו חננאל ז"ל דקיי"ל כרב חסדא דאסור לקרוא ק"ש בצואה על בשרו אפילו מכוסה על בגדיו, ואע"ג דרב חסדא תלמידו של רב הונא אזלינן לחומרא

אמר רבא לית הלכתא כהני מתניתא. פירש"י ז"ל כי הא מתניתא לעיל דאסרה צואת כלבים וחזירים כשאין בהם עורות אבל צואת תרנגולין בהא לא איירי ולא פליג אמתניתא דלעיל ולפי זה היה לנו לאסור צואת תרנגולין, ואם היינו מפרשים דהך ברייתא לא אסרה צואת תרנגולין אלא צואת אדם בכל ענין, וצואת כלבים וחזירים דוקא בזמן שיש להן עורות אבל צואת תרנגולין שלא הזכירה הברייתא מותר כמו שאר בהמות ואפי' אם נפשוט לנו לאסור צואת תרנגולין שמא דוקא בלול שלהם שיש שם סרחון אבל כשגדלים בבתים ואין שם כי אם מעט אין לאסור כי אין שם סרחון, ובירושלמי אמרינן מרחיקין מגללי בהמה ד' אמות ר' שמואל ברבי יצחק אמר בשם בר בון ובלבד בשל חמור, ר' חייא בר אדא אמר בבא מן הדרך, ר' לוי אמר מרחיקין מצואת חזיר ד' אמות ומצואת הנמי' ד"א ומצואת תרנגולין ד' אמות, ר' יוסי בר אבין בשם רב הונא ובלבד באדומים, וצ"ע מהו פירושו של באדומים **(הגה"ה א"ה בגדולת מרדכי פי' של ארץ אדום לפי שבארץ אדום היו השעורים מצויים (כתובות ס"ד:) והיו מאכילין אותן לתרנגולין וצואתן מסרחת:)** ר' ירמיה בשם ר' זעירא נבילה שנסרחה צריך להרחיק ממנה ד' אמות, א"ר אבין ומתניתין נמי אמרה כן וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות, א"ר שמואל תיפתר במשרה של כובסין, א"ל ר' מני אם במשרה של כובסין הא תנינן לא במים הרעים ולא במי המשרה

הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא. ואית דגרסי הטמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא, והיא היא דלגבי יושב קרי עובר עומד, ומ"מ עיקר הטעם תלוי בישיבה כדפירש בקונטרס. ואין לתמוה אמאי לא מקיש אביי צואה עוברת למים רעים עוברים ולאקושי צואה עוברת דחמיר, דלא מסתבר להחמיר כך בצואה עוברת

וכי גזור רבנן על ודאן אבל על ספיקן לא גזור. ואפי' באשפה יש להתיר ספק מי רגלים, ולעיל לא גרסינן הכי ספק מי רגלים בבית דה"ה באשפה

[ע"ב] היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק. בירושלמי מתניתין ברבים אבל בינו ובין עצמו מפסיק וכר' מאיר, ברם ר' יהודה אפילו בינו ובין עצמו אין מפסיק, פירוש דר' יהודה שרי לעיל גבי ק"ש לבעל קרי להוציא בשפתיו כשאין לו מים לטבול אבל יש לו מים לטבול אפי' ר"י מודה שהוא מפסיק ומיהו האידנא דנהוג כר"י בן בתירא שרי אפילו בתפלה דלכל דבר נהוג כר' יהודה בן בתירא. והמברך על טבילת ערב יום הכפורים היא ברכה לבטלה, ולא כספר הישר שפי' דלתפלה לא נהוג. כן נראה לרבי: והרי לבו רואה את הערוה. פירש רבינו חננאל ז"ל מדפריך סתמא דתלמודא הכי ש"מ לבו רואה את הערוה אסור, וכן נכון ולחומרא, ולכך אדם שיושב במרחץ של מים חמים אם המים צלולין ולבו רואה את הערוה ואינו יכול לעוכרן מתכסה בבגד כנגד לבו, אבל ה"ר שמעיה פירש בשם רבינו שלמה כי מצא בתשובת בבליים דלבו רואה את הערוה מותר מדסבר ת"ק דיש אומרים דלבו רואה את הערוה מותר דהוי כרבים לגבי יחיד, מיהו לא משמע הכי, דלא פליגי אמוראי בסמוך אלא בעקבו רואה את הערוה, משמע אבל בלבו מודו אביי ורבא דאסור, ואע"ג דשמואל אית ליה בפ"ק דסוכה היה ערום בכילה יוציא ראשו חוץ לסוכה וקורא ק"ש דלבו רואה את הערוה מותר, לא קיי"ל הכי אלא ודאי יש לאסור ולחומרא, וכן היה נוהג רבינו יעקב כשהיה רוחץ בחמין במים צלולים הוה מתכסה בבגד שלא יהיה לבו רואה את הערוה והלכתא עקבו נוגע אסור רואה מותר. וטעמא דגזרינן נוגע אטו שמא יגע בידיו

עייל לי רביעתא דמיא כר' זכאי. ואפי' בתחלה, וכרב יוסף קיי"ל בין בכלי בין בקרקע צריך להטיל עליהן רביעית

גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרוא ק"ש כנגדן. אע"ג שאין בהן כלום, ולא ידענא אם הוו מותרים בהטלת רביעית מים, ומסתברא דלא הוה מהני רביעית מים, מיהו בימי התלמוד היו של חרס, ולא ידענא אי אמרינן הכי בעביט של עץ ושל זכוכית

מאן שמעת ליה דאמר כולה בית כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר. פירש רש"י דלא איתפרש היכי, ור"ח ז"ל פירש דהיינו רשב"א דעירובין פ' עושין פסין, דתניא התם כלל ארשב"א כל היקף שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והמוקצה אפי' ה' כורין ואפי' י' כורין מותרין, וכל שתשמישו לאויר בית סאתים מותר יותר מבית סאתים אסור ולא נהירא כלל דמאי שייך לשמעתין דהוי טעמא משום והיה מחניך קדוש ועוד דליכא דפליג בההיא אר' שמעון ב"א

ורבא אמר אין הלכה כר"ש בן אלעזר. וכרבא קיי"ל דהוא בתראה, ואפילו בבית סגי בהרחיק ד' אמות, וה"מ לאחריו אבל לפניו כמלא עיניו

ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה כו'. ודוקא בספר תורה ולא שאר ספרים אבל בחומשים שלנו שאין עשויין כגליון צ"ע אם צריך להחמיר ומסתברא שאינו צריך

אע"ג דאית בהו צואה כסתומין דמי. ודפרסאי הם כעין שלנו, ומ"מ בשלנו אסור כשרגילין להשתמש בהן ואין נזהרין בהן בנקיות כל כך

הדרן עלך מי שמתו