תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לד

יאשיה מן התורה מדאמרינן בפ' בתרא דבכורות גבי אין תורמין ממין על שאינו מינו ולר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה, מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, משמע דדגן ודגן שהן חטה ושעורה אינן כלאים אלא על ידי דבר אחר לר' יאשיה, ואומר רבי דהאי דבר אחר לא קאי אדגן ודגן אלא אתירוש ודגן אבל דגן ודגן הוי כלאים בלא דבר אחר מ"ר. ואומר רבי דהך סברא דאית ליה לר' יאשיה בכלאי הכרם מסתברא דאית ליה לר' יהודה בכלאי זרעים, שר' יהודה אינו מחייב עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמת או שני מיני זרעים וחטה או שני מיני זרעים ושעורה, וטעמא דבהדי שדך בעינן זריעת כלאים ור' יאשיה לא משמע ליה הכי אלא בחטה וחרצן ושעורה וחרצן יהי' כלאים מ"ר ועל הירושלמי שמקשה למה נאמר כרמך, אומר רבי דה"מ לשנויי לענין איסור הנאה, דכלאי זרעים שרו בהנאה ואינהו אסירי, אלא רוצה למצוא טעם בכלאי הכרם עצמם שהוצרך בהם לכתוב שדך וכרמך. מ"ר

[ע"ב] נחזי עזרא היכא תקן. בכל דוכתא לא מיבעיא לן עזרא היכי תקן אלא הכא וכן לקמן גבי סדר הבדלה לפי שהוא דבר הרגיל בכל יום ובכל מוצאי שבת וכולי עלמא שייכי בהו ולכך משמע לו שהדבר ידוע שאין כאן מחלוקת מזה

אבל לאחרים מ' סאה. שיש להחמיר יותר לאחרים שצריך לפרש דבריו יותר, ועוד דעיקר טבילה דאסמכוה אקרא היינו לאחרים דכתיב יום אשר עמדת וסמיך ליה והודעת לבניך

האי זבח רשעים תועבה. ונראה לרבי דמיירי במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה, ולכך תפלתו תועבה ויחזור ויתפלל, אבל אם אינו מקום שיכול להסתפק בדבר לא מיקרי זבח רשעים ואם התפלל תפלתו תפלה ואין צריך לחזור ולהתפלל

אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה. וי"מ והוי מעוות שאין יכול לתקון. ורבי [מפ'] שיחזור ויתפלל כדפירשנו

ממתין עד שיכלו המים וכו'. פירש ה"ר יוסף ב"ר משה דאפילו נפלו על בגדיו דכיון דעבד טיף טיף נבלעין במהרה, כדאמר לקמן מי רגלים שנבלעו בבגד או ברוק ואין בהן כדי להטפיח מותרין, מיהו נראה דאפילו יש בהן טופח להטפיח מותרין דכיון דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד ורבנן הוא דגזור, כיון שעומד כבר בתפלה לא אטרחוה רבנן וחוזר לתפלתו

[דף כ"ג ע"א] אלא דכ"ע שהה כו' חוזר לראש. אבל לא הוי מצי למימר דשהה כ"ע אינו חוזר לראש, ובדשהה קמיפלגי,, דהא לכ"ע הוי גברא חזיא כיון דאינו חוזר לראש, אבל אי הוי מצי למימר הכי הוה משני ליה, דקיי"ל דאפילו שהה לגמור את כולה אינו חוזר לראש בפ"ב דמגלה דפסקינן התם דאין הלכה כר' מונא שאמר משום ר' יהודה גבי מגלה אם שהה כדי לגמור את כולה דחוזר לראש, ואמרינן התם נקוט האי דרב ביבי בידך, ואמר ר' יוחנן גופיה בפ"ב דר"ה שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ומסקינן התם דפליג אר' אבהו דאמר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וקיי"ל כר' יוחנן ועוד שר' אבהו תלמידו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. מ"ר

גברא דחיא הוא. ולכך יחזור לראש ולא דמי למהלך במבואות המטונפות דאמר לקמן שחוזר למקום שפסק היכא דלא שהה, דהתם גברא חזיא הוא אלא שהמקום גורם, מ"מ קצת קשה מדקאמר לקמן נתעטש בתפלה ממתין עד שיכלה הריח וחוזר למקום שפסק הרי גברא גופיה דחיא הוא. ה"ר יוסף

גברא חזיא הוא. בשעה שהמים שותתין הוא ראוי להתפלל דלא אסרה תורה מי רגלים אלא כנגד העמוד בלבד כדאמר לקמן בפרקין אבל שותת לא חשיבא ליה כעמוד, אלא רבנן הוא דאחמור שלא להתפלל לכתחלה

ואינן יודעין אם על טובה הם מביאים וכו'. שסבורין שאין לחוש אם אכלו חלב רק שמביאין קרבן: **(גליון פשטיה דקרא שמור רגליך להביא נדריך כשתלך לבית המקדש, וקרוב לשמוע לך כל כסיל וכסיל אם תאמר לו לעשות רע כשאינו יודע לעשותו מעצמו, מתתו זבח שנדר, לפי שהכסילים האמור כאן הם צרי העין, וזהו שאומר בסמוך כי אין חפץ בכסילים את אשר תדור שלם, בנדיבות לב ולא תהא כמותם, כן מצאתי בגליון תוספו' ישן

)** חיישינן שמא. יפנה בהן ודוקא בבית הכסא קבוע אסור להשתין שמא יפנה בהם, אבל במקום שאינו קבוע ואין רגילות לפנות שם מותר להשתין ולא חיישינן שמא יפנה בהן

שהרי פכין קטנים מצילין באוהל המת. כלומר אף שהן קטנים מאוד ואין אויר שלהם כל כך חשוב אפילו הכי מועיל אויר שלהן לחושבן כלי וכשמוקף צמיד פתיל ניצול באוהל המת, אבל אם לא היה אויר לא היה ניצול באהל המת, מידי דהוה אאוכלין שגבלן בטיט דאמרינן בפ"ק דזבחים שאין ניצולין באהל המת

[ע"ב] (וכן) לא ישתין בהן מים. ובעודן בידו מיירי, ומשום ניצוצות כדאמר לקמן בסוף שמעתין דאיכא למיחש שמא ישפשף בידו, אבל כשהן בראשו שרינן לעיל להשתין בהן בבית הכסא שאינו קבוע ויזהר שלא יפיח

ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. בסוכה