תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לג

מיניה, הא מיהו פשיטא דלא גמר מכללו לכ"ע התם באיזהו מקומן ומאי קאמר ולמה יצאו להודיע בעצמן מיתה יצאו דהא לא גמרי מכללן. ואומר רבי דלא איקרי דבר חדש כי מה שיש באוב וידעוני כרת אין זה אלא תוספת, ואין לומר שהכרת תחת המיתה כי ברוב חייבי מיתות יש כרת, ואפי' תאמר שהיה ראוי לדון בדבר חדש לפי שבמקום מיתה דשאר מכשפין הוי כרת באוב וידעוני, מ"מ כיון שכתוב בהם סקילה אהדרינהו לכלל שאר מכשפין וגילה לנו שאין הכרת הכתוב בהן במקום מיתה ואינו בהם אלא לתוספת ולא מיקרי דבר החדש אלא כגון אשם מצורע דקרי ליה דבר החדש באיזהו מקומן לפי שיצא לקיבול דם בבהונות במקום קיבול דם בכלי לשאר אשמות, וגם לא היה טעון מתן דם ואמורים למזבח אי לאו דאהדריה קרא בפ' איזהו מקומן וכן אשת אח קרי ליה בריש יבמות דבר החדש לפי שהתירה הכתוב במקום מצוה לאחר מיתה מה שלא הותרו כל שאר העריות בזה הענין ולאחר מיתה, וכן תודה קרי לה בתורת כהנים דבר החדש הואיל וטעונה לחם דמשמע דתנופת לחמה הוי תחת תנופת חזה ושוק, והתם מיהדר לה לכללא בהקישא דשלמים מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת, חזה ושוק אף תודה כו', משום דאפקה אפקה לגמרי אי לאו דאהדרה לכללה וכי האי גונא אמרינן במנחות פ' שתי מדות דסד"א הואיל ואתו לחם בהדה לא תיבעי נסכים ותצא מכלל שלמים קמ"ל, וכן בפ"ק דתמורה גבי מעשר שיצא לידון בדבר החדש תמורת שמו, פירוש אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתם מקודשים דהוי תחת תמורת גופו. ולפירוש זה נמי ניחא דלא הויא חטאת מצורע הטעונה נסכים שאין כן בשאר חטאות יצא לידון בדבר החדש ואם היתה דבר החדש לא היינו יכולין להחזירה לכללה למתן דמים ואמורים עד שיחזירנה הכתוב, דהא לא הוי דבר החדש אלא תוספות בעלמא למאי דפרשינן. מ"ר

וא"ת הכא אמרינן דלא דרש ר' יהודה סמוכין בעלמא אלא במשנה תורה ואלו בקדושין פ"ב ובמנחות פ' אלו מנחות נקמצות גבי אין חולקין מנחות וזבחים כנגד זבחים, דריש התם דכתיב ולכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וסמיך ליה אם על, תודה קרבנו, והאמר התם דסתם ספרא ר' יהודה אלמא דריש סמוכין בעלמא, י"ל דהתם נמי מופני או מוכחי, אי נמי דלא דרשינן מכח סמוכין אלא משום דהוי כעין וי"ו מוסיף על ענין ראשון, מ"ר

(דף כב ע"א) ואמרי לה אל יכנס לבית המדרש כלל לפי שלא יבא לשנות עם חבירו

שהיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא כדתניא לקמן היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא מגמגם וקורא

כר' אלעאי בראשית הגז, וה"ה במתנות כהונה דזרוע ולחיים וקיבה דילפי להו מהדדי בחולין פ' הזרוע

עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וכל משניות שבתלמוד סתמייהו דלא כר' יאשיה. ונראה לרבי דלר' יאשיה אית ליה כלאי זרעים דאורייתא, וראיה מדאמרינן בחולין פ' אותו ואת בנו הזורע כלאים לוקה וקאמר לאפוקי מדר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן מחייבי ולמה הזכיר כלאי הכרם בתרי גווני לימא לאפוקי מיניה דאפי' זרע חטה ושעורה מיחייב אי לית ליה כלאי זרעים, אלא ודאי לא פליג. ואין נראה לדחות דההוא ברייתא דהתם מתניא לענין כלאי הכרם, דהא אפי' מתניא התם למה לא ישמיענו חדוש בכלאי זרעים אטו כלאי הכרם. והשתא אתי שפיר לר' יאשיה מה דאמר בפ"ק דקדושין מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך בין בארץ בין בח"ל כגון הרכבת האילן ואלא הא כתיב שדך ההיא למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ ואי לית ליה לר' יאשיה כלאי זרעים למה לי כ"ף של שדך. והא ודאי אין נראה לומר דאי הוה כתיב שדה אם התרו בו משום שדה סתם לוקה אפי' בחוצה לארץ. ועוד ראיה מדאמר בירושלמי פ"ה דכלאים דקאמר לא תזרע כרמך כלאים אינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפי' מין אחד. על דעתי' דר' יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר כרמך לא תזרע כלאים להחמיר עליו אפי' על מין אחד, על דעתי' דר' יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים, חבריא אמרין להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. ואם נאמר דר' יאשיה לית ליה כלאי זרעים מאי קא בעי לר' יאשיה כתיב שדך לאיזה דבר נאמר כרמך והלא אינו לוקה כלל כלל משום שדך כי אם על כלאי הכרם, אלא ש"מ דר' יאשיה אית ליה שפיר כלאי זרעים בלא כלאי הכרם, ואין נראה לומר דהכי קאמר למה נאמר כרמך בלאו שני יכתוב הכל בלאו אחד אבל ודאי קא אתי ליה שפיר למה נכתב כרמך כי אין כלל חיוב בשדך כי אם עם כרמך, דודאי משמע דלגמרי ממש בעי כמשמעו למה לי כרמך כלל כיון דמשום שדך לוקה ולעולם לא יתחייב משום כרמך אלא היכא דאיכא בהדיה שדך. וכמו כן כי מקשה הירושלמי לר' יונתן בענין זה אינו מקשה משום לאו יתירא למה נכתבו שני לאוין אלא שואל למה נכתב כרמך כלל תיפוק לי' דלקי משום שדך בדאיכא חטה ושעורה וחרצן, ומתרץ דאיצטריך כרמך להלקות עליו אפי' מין אחד. ולא תקשי אמאי לא בעי ר' יאשיה בכלאי זרעים אלא שני מינים ובכלאי הכרם בעי ג' מינים, דאיכא למימר דמשמע ליה דכל לשון זריעת כלאים איכא שני מינין זרעונין, וחרצן לאו מין זרע הוא, וא"ת למאי דפרישנא דכלאי זרעים הוו לר'