תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות לב

במס' סוכה פרק לולב הגזול, וכן פירש רבינו שלמה שם בשם ה"ג, אבל רבי ור' יעקב היו חושבין אותו הפסקה כיון דהוי כעונה, וקצת יש ראיה מכאן דאמר אם יוכל לגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה וכו' ואם שומע כעונה ויכול לשתוק מהאי טעמא למה לי כולי האי ישתוק ויכוון לבו לקדושה ואח"כ יחזור לתפלתו, מיהו יש לדחות דענייה חשיבא טפי, מיהו רבי לא היה מתיר לשתוק שהיה חושבה הפסקה. מ"ר

מנין שאין יחיד אומר קדוש שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וגומר, ואידך סבר דקדושה לא הוי דבר שבקדושה דפסוקי נינהו וליקרי, ולא קרי דבר שבקדושה אלא הני ששנויים בפ' שני דמגלה במשנה דאין אומרים בפחות מעשרה דהני ודאי הוו דבר שבקדושה

כתיב הכא ונקדשתי בתוך וגו' וכתיב התם הבדלו מתוך העדה וגו' מה להלן עשרה וכו'. ה"פ מה ההיא תוך עשרה דכתיב גבי עדה וסתם עדה עשרה דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת. יצאו יהושע וכלב (במשנה פ"ק דסנהדרין) אף תוך דהכא הוי עשרה. ומיהו האי קרא דעדה הוי קרח ועדתו דהוי יותר מעשרה. מיהו פירושו כדפירשנו כך פתרון התלמוד שלנו כמו שפירשנו. אבל יש בירושלמי בפ' ג' שאכלו מנין לעדה שהיא עשרה, ר' ינאי בשם ר' יוחנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך, מה תוך שנאמר להלן עשרה אף תוך שנאמר כאן עשרה, א"ל ר' יוסף בר בון אי מתוך את יליף לה סגיאין אינון אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה שנאמר ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים אף בני ישראל שנאמר כאן עשרה, מיהו אותו אמורא ראשון סובר כתלמוד שלנו וכדפרישנא

כתוב בירושלמי פ' תפלת השחר לא התפלל תפלת השחר ובא ומצאן מתפללין של מוסף אם היה יודע שמתחיל וגומר עד שלא יכנס ש"צ לענות אחריו אמן מתפלל. ואם לאו אל יתפלל באיזה אמן אמרו תרין אמוראין חד אמר באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפלה, מ"ד האל הקדוש בשבת, ומ"ד אמן של שומע תפלה בחול, ומשם היה תמיה ר' חיים על מנהג שלנו שאנו מתפללין במוסף של ר"ח וחול המועד שבע ברכות בתפלת המוסף ולא י"ח, כי שם משמע שהיו מתפללים י"ח מדקאמר אמן של שומע תפלה, ובתלמוד שלנו לא הזכיר שבע אלא על שבתות ויו"ט דחיישינן לטרחא אבל בר"ח וחוה"מ דלא חיישינן לטרחא כמו בשחרית יש לו להתפלל י"ח כמו בשחרית, ואמר לנו ה"ר אלחנן מנוחתו כבוד כי מתלמוד שלנו יש להוכיח כן (מדקאמר לקמן בפ' תפלת השחר), שבשום מוסף אין מתפללין י"ח מדקאמר כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבתות ויו"ט מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, ופרכינן ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה דתנן ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה, אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא דהשתא נעביד כותיה, מ"ט תמני סרי תקון תשסרי לא תקון וכו'. ולא תיקשי הא איכא ענינו שקובע ברכה לעצמו בין גואל לרופא, דהא אינה אלא לשליח צבור אבל יחיד כוללה בשומע תפלה. ואין לומר דמ"מ יאמרו י"ח ויכללנה בעבודה כמו בתפלת השחר, דא"כ בפ' במה מדליקין הוה ליה למיתני מוסף בהדי שחרית וערבית ומנחה שאומר מעין המאורע בעבודה ומתפלל י"ח, והוה ליה למימר במוסף הכי, וסברא נכונה היא שלא להתפלל בשום מוסף י"ח, שלא לחלק בין המוספין. ועוד כיון שלא נתקנה אלא בשביל ר"ח דיינו בשבע ברכות. ונראה דלא גרסינן בירושלמי רק לא התפלל ובא ומצאן מתפללין וכו'. וזהו כעין מחלוקת דאמוראין דשמעתין, כי למה יש לו להזכיר תפלת מוסף להשמיענו דין זה, דאין לומר דלרבותא נקט מוסף, שאע"פ שיש תנא דמיקל בפרק תפלת השחר שלא להזכירה בחבר עיר יש להחמיר לענין אמן דידה. ובירושלמי דפ' מי שמתו שגם זו המימרא כתובה שם לא גרסינן לה באותו ענין, אלא ה"ג לה ר' שמואל בר אבדימי זה שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם הוא יודע שהוא יתחיל ויגמור עד שלא יגיע שליח צבור וכו', ושם לא הזכיר תפלת מוסף כלל. ובתוספתא דברכות הי' אומר רבינו יעקב כי יש סמך למנהג שלנו דקתני כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע, ואם לא אמר אין מחזירין אותו, ימים שיש בהם מוסף כגון ראש חודש וחול המועד שחרית ערבית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, ובמוסף מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע, וזהו סמך למנהגנו, ויש ספר תוספתא שברייתא זאת כתובה בערבוביא, אבל כן היא כמו שכתבתיה

למימרא דסבר ר' יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה. והא"ר יהושע בן לוי וכו'. הוה מצי לאקשויי ליה וכי טבילת בעלי קריין דאורייתא והא עזרא הוא דתקון לדברי תורה כדאמרינן לקמן ובפ' מרובה, אלא ע"כ אסמכתא נינהו, אלא שפיר קא משני ליה

והלא אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו וכו' הקשה הרב ר' יעקב מאורלינש, איך יצאו אוב וידעוני ללמד על שאר מכשפים שהם בסקילה והלא אוב וידעוני יצאו לדון בדבר חדש שיש בהן כרת בפ' קדושים תהיו, משא"כ בשאר מכשפים, והיכי גמרינן שאר מכשפים מינייהו לסקילה למ"ד בפ' איזהו מקומן דכללו אין גומרין מיניה, ואפי' תאמר דכללו גמר