תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות ל

אלחנן למה אומר שלא נטלו הכהנים חלק בארץ והכתיב בספר יהושע שהיו להם ערים לבני אהרן, (ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי שיותר מתשעה אלף כהנים חלוצי כתף יצאו לפני מטתו של אהרן) ושמא יש שום פסוק שממעט אותם מדין נחלה, וצ"ע הא דתנן בסוף מעשר שני גבי אשר נשבעת לאבותינו, מכאן אמרו ישראל ממזרים מתודין, אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולויים שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש. ואם היינו מפרשים טעמא דהכא דמיבעיא ליה בנשים משום דאמר לקמן בפ' ג' שאכלו אם לא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא, והשתא קא מיבעיא ליה כיון דלא הוו מצי למימר ברית ותורה הוו מדרבנן, או דילמא היינו דוקא באנשים שהם בני ברית ותורה, אבל נשים לא שייך בהו והוו דאורייתא, ולית ליה הך דרב דאמר יצא לפי שאינה בנשים. וצ"ע

דאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. והקטן אכל כדי שובעו, ולא תיקשי לרבנן דר' יהודה דאסרי קטן לקרות את המגלה אמאי לא אתי דרבנן ומפיק דרבנן, ולעיל פרשינן לה

והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך וגומר. אומר רשב"ם ז"ל כי לפי הפשט לא קשיא מידי, דהא לא כתיב ישא ה' פניך, או ישא ה' פנים אליך, אלא כתיב פניו אליך ורוצה לומר שיטול רוגזך ממך ויראה לך פנים שוחקות, ולא הוה מצי לאקשויי מוישא ה' פני איוב, כי אם פניו אשא, דאיכא לפרושי בעבור צדקו, אבל ישא ה' פניו אליך משמע ליה נשיאות פנים ורצון

ולא אשא פנים לישראל וכו'. הכא משני כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ובנדרים פרק אחרון ובפ"ק דראש השנה מתרץ כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין, ועל זה מליזין מלאכי השרת שנושא פנים לישראל קודם גזר דין מה שאינו עושה כן לעובדי כוכבים

מתני' בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. נראה לרבי דאפילו בהרהור כפירש"י וכן משמע לקמן בגמרא דקאמר בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא ק"ש ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר וכו'. ומה שפירש"י ז"ל כיון דטעמא דק"ש דאורייתא וברכות דרבנן יכול להיות דאפי' למ"ד בגמ' דק"ש מדרבנן היינו היכא שהזכיר יציאת מצרים, אבל במתני' שלא הזכיר יציאת מצרים הוי ק"ש דאורייתא ואמת ויציב דרבנן שהרי הזכיר יציאת מצרים בק"ש וק"ש שהצריכו חכמי' לומר אעפ"י שמזכיר יציאת מצרים באמת ויציב היינו משום קבלת מלכות שמים ואסמכוה אקרא דבשכבך ובקומך, ואז הוא ודאי דרבנן, אבל הכא גבי בעל קרי שלא התירו חכמים לומר אמת ויציב הוי ק"ש דאורייתא לכ"ע, ובגמרא גרסינן אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא תפלה דרבנן, והכא הוי ק"ש דאורייתא לכ"ע כדפירש"י ולא גרסינן כמו שכתוב בספרים שאני תפלה דלית בה מלכות שמים והרי ברכת המזון שאין בה מלכות שמים ותניא על המזון מברך לאחריו, אלא היינו טעמא דק"ש אית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן, וגם יש ספרים דגרסי לפי גרסא ראשונה שכתבתי ק"ש דרבנן הוא בתמיה ומשני אלא ק"ש אית בה מלכות שמים וכו' ולעולם דרבנן וכן הגרסא בפי' רש"י ז"ל, ולמאי דפרישית לא אתי שפיר דהא פרישית דק"ש דמתניתין שלא הזכיר אמת ויציב דאורייתא הוא לכ"ע ונוח לומר ק"ש דאית ביה תרתי מלכות שמים ויציאת מצרים יותר מאמת ויציב דלית בה אלא חדא, וא"ת למאי דפרישית השתא דנוח לומר ק"ש מלומ' אמת ויציב משום דבק"ש אית בה תרתי והא בגמרא משמע איפכא דאמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב, מאי טעמא אמת ויציב דאורייתא ק"ש דרבנן ובמאי מיירי הך ספק אמר אמת ויציב, אי ידע שאמר ק"ש תו לא הוי אמת ויציב דאורייתא כיון שהזכיר יציאת מצרים בק"ש, ומי גרע משמעתא שהיה רבי מזכיר בה יציאת מצרים לעיל בפרק שני, אלא משמע שהיה מסופק משניהם, ספק נמי אם אמר אמת ויציב עם ספיקא של ק"ש, וקאמר שאם מסופק מאמת ויציב שיחזור ויאמרנו, ואמאי נתקן שיאמר ק"ש דאית ביה תרתי ויפטר מאמת ויציב דליכא אלא חדא, כי הכא במתניתין כדפירש"י. ואמר רבי דהכא במתניתין גבי בעל קרי שידענו בו שלא אמר ק"ש כלל ואין אנו רוצים להתיר לו שניהם, טוב שיאמר ק"ש דאיכא תרתי אבל לקמן דמספקא לן אם אמר שניהם, אם נתקן שיאמר ק"ש לבד אין זה תקנה גמורה שאם יודע לנו שלא אמר לא זה ולא זה לא התקין הכל ולא יצא בטוב מידי ספיקו דודאי לא אמר אמת ויציב שאין רגילות לומר אמת ויציב בלא ק"ש, אבל כשיאמר אמת ויציב לבד יש לתלות שמא תיקן הכל, כי שמא ק"ש לבד אמר בלא אמת ויציב שזה יכול להיות ועתה השלים הכל מ"ר. וה"ר שמעיה פירש דאמת ויציב הוי טעמא משום יציאת מצרים, וא"כ הוי פרשת ציצית בכללה, וק"ש מיירי בפרשה ראשונה שיש בה מלכות שמים, ואמת הוא דודאי שאם הזכיר יציאת מצרים בק"ש שאין צריך לחזור באמת ויציב, כללא דמלתא ק"ש קרי מלכות שמים, ויציאת מצרים קרי אמת ויציב ולפי זה לא שייכא מידי למתניתין

גמר' א"ר אבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי.