תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כט

מצות עשה שהזמן גרמא היא, ואי משום דרבנן היא, והרי הלל דהוי נמי מדרבנן ופטורות משום דהוי נמי זמן גרמא כדתנן בסוכה מי שהיה אשה ועבד וקטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרים, וכן נר חנוכה ומקרא מגילה וד' כוסות היו פטורות מטעמא דזמן גרמא אי לאו טעמא דאף הם היו באותו הנס, ואי משום דרחמי נינהו פריך פשיטא, וכי זה כל כך טעם פשוט שיש לו להקשות פשיטא, י"ל דמשום דפריך על אחריני פשיטא פריך ליה נמי גבי תפלה אעפ"י שאינו פשוט לו כל כך, והאי טעמא נמי י"ל דפריך גבי תפלין לעיל איידי דמקשה ליה גבי אחריני, ורש"י ז"ל ור"ח ז"ל פירשו דלא גרסינן פשיטא דהא לאו דאורייתא היא, ומיהו אין זה טעם דהא איכא הלל דרבנן ופטורות מהאי טעמא וכן ד' כוסות ונר חנוכה ומקרא מגלה אי לאו טעמא דאף הן היו באותו הנס כדפרישנא ולפי גרסא זו יכול לגרוס פשיטא, ומשני כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל דרחמי נינהו, (מיהו קשה אמאי לא פריך גבי ק"ש פשיטא כדפריך גבי אחריני דהא הוי זמן גרמא, ואי משום דהוי דרבנן, מאי שנא מהלל כדפרישנא, אבל לגרסת רש"י ז"ל ניחא), ויש ספרים דגרסי מאי שנא הני ומאי שנא הני, ומשני ק"ש ותפלין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות תפלה ומזוזה וברכת המזון מצות עשה שלא הזמן גרמא וחייבות, ולפי גרסא זו ליכא לאקשויי מכל מאי דפרישנא מ"ר. ובספר אחר מצאתי גרסא אחרת דפריך בברכת המזון פשיטא, ומשני מהו דתימא הואיל דכתיב בתת ה' לכם בשר בערב לאכול ולחם בבקר לשבוע כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל

נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. וא"ת הכא משמע דקדוש הוי דאורייתא ואמר נמי בערבי פסחים זכור את יום השבת זכרהו על היין ואלו ברייתא דנזיר קאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא אילימא קדושא והבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא בתמיה, כלומר וכי מושבע עלי' מהר סיני הוא, והלא אין צריך לקדש על היין כי אם מדרבנן ומן התורה אין צריך לקדש ופשיטא דנזיר אסור בו אפי' בלאו קרא, ואומר רבי דעל היין אינו אלא מדרבנן אבל קידוש בלא יין הוי דאורייתא וקרא דזוכרהו על היין הוי אסמכתא בעלמא, ומהך דנזיר שהבאתי היה אומר ר' יוסף קרא בשם רבינו קלונימוס איש רומי דנזיר מותר לשתות יין קדוש והבדלה, מדקאמר לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא אילימא קדושא והבדלתא מושבע ועומד מהר סיני כלומר, מן התורה הוא חייב ואין יכול לאוסרו עלי', ואין נראה לרבינו תם, הא תינח קדושא דכתיב. הבדלה מאי איכא למימר הא לא כתיב, אפי' למה שסוברים דזכרהו על היין הויא דרשה גמורה, ועוד מאי קא פריך הא מושבע עלי' מהר סיני מ"מ קאמר שפיר דאתא קרא דנזיר להזיר לאסור עליו יין של מצוה כיין הרשות, ועוד אמר בפ' שני דנדרים קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח בנדרים אסור, פירוש שחלין על דבר מצוה כדבר הרשות, ואמר נמי נזיר להזיר מלמד שהנזירות חלה על נזירות, ועוד מאי האי דקא משני התם ברייתא דנזיר אלא כי האי דקאמר רבא שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר דחיילא נזירות על שבועה, דתיקשי לך אמאי והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא, וכי האי גונא אין שבועה חלה על שבועה, ועוד הרי כמה אמוראים בערבי פסחים דהוו מקדשי אשכרא ואריפתא, על כן נראה כדפרישנא לעיל, וכי מושבע עליו מהר סיני והלא אינו אלא מדרבנן ולהכי לא איצטריך קרא, ולשון דהרי מושבע עליו מהר סיני אינו מכוון כי לשון (מס') נזיר אינו מכוון ללשון שאר התלמוד מ"ר: ועוד כל מ"ע שהזמן גרמא נחייבו. פירוש כיון שאתה סובר דהוי מדרבנן דחייבות, א"כ תחייב נשים מדרבנן בכל מצות עשה שהזמן גרמא, והא לא אשכחן שיהיו חייבות מדרבנן, ומאי שנא קדוש היום

אלא אמר רבא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכו' ובפ"ק דקדושין, קאמר דמצה שמחה והקהל הוו שלשה כתובים הביאם כאחד דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות, הוה מצי למנקט נמי קדוש היום

נשים חייבות בברכת המזון דאורייתא או דרבנן. פירש"י ז"ל דכתיב וברכת על הארץ ונשים לא נטלו חלק בארץ ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים, תימא לה"ר אלחנן מנוחתו כבוד, נהי דגר יכול לומר שהנחלת לאבותינו בברכת המזון כמו שפירשנו בבבא בתרא פ' המוכר את הספינה, דפסקינן בירושלמי דבכורים כר' יהודה דאמר דגר עצמו מביא וקורא שיכול לומר לאבותינו דכתיב כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך לכל הגוים מ"מ איך יוציא אחרים ידי חובתן כיון שאין לגרים חלק בארץ, כמו נשים דאמר הכא כיון שלא היה להם חלק בארץ לא יוציאו אחרים מחובתן דאכלו שיעורא דאורייתא ואין לומר דשאני גרים שהם זכרים, דשם זכרים נטלו חלק בארץ, כי אין לומר זה בלא ראיה ועוד הקשה על זה דתניא בתוספתא ר' יוסי אומר היה ר' מאיר אומר הכהנים מביאין ואינן קורין שלא נטלו חלק בארץ ואני אומר כשם שנטלו לויים כך נטלו כהנים, והשתא לר' מאיר איך, יוציאו כהנים אחרים בברכת המזון ידי חובתן, אם לא תאמר דלא קיי"ל כר' מאיר אלא כר' יוסי דנימוקו עמו, והלכה כמותו לגבי ר' מאיר כדאמר בפ' מי שהוציאוהו, אבל קשה לה"ר