תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כח

כבשן להיות ראויין לאכילה משעה שיהו מתוקנין לראיית אכילה טמאין, ובתוספתא מייתי טובא בכי האי גונא, גרעיני זיתים ותמרים אעפ"י ששלקן אין מטמאין טומאת אוכלין ומה שפירש"י ז"ל טהורין ואין טמאין מטעם יד, אין נראה לרבי לומר כן דטרפי זיתים דהיינו העלין יהיו יד לזיתים ומיהו יש ליישב פירש"י שרוצה לומר שלא תאמר דלכך כבש העלים אע"ג שאין צריכין כבישה שיהו יד לזתים, שלא יצטרך כל כך לתחוב ידו בחומץ כשיטול מהן כי יאחוז בעלין ולכך יחשבו יד אעפ"י שבלא כבישה לא היו חשובין יד, כי לא כבשן בטרפיהן אלא למראה כבשן כדפירשנו פירוש ראשון

תליסר מתיבתא. כגון משנת רבי ור' חייא ור' הושעיא ובר קפרא כדפירש"י ז"ל, אי נמי תליסר מתיבתא תליסר ישיבות יש בנו שבקיאים ולאו דוקא נקט תליסר אלא לשון הרגיל בתלמוד כמו בתליסר זוזי פשיטי

ואנן צווחין ולית דמשגח בן. בתענית בפירקא דחסידי קאמר אלא מה יעשו פרנסי הדור שאין דורן דומה יפה

ויתיב בשערי טבילה וכו'. והא דאמר בערבי פסחים האי מאן דפגע בנשי בעידן דסלקי מטבילת מצוה אי קדמא ומשמשא אחזה ליה לדידיה רוח זנונים מיירי בפגע בהם אבל הכא הוא יושב שם, וכן ר' יוחנן דבסמוך, אי נמי התם בעלותה מן הנהר ערומה ממש קאמר

אי בעית אימא עין שלא רצתה ליזון משאינו שלו וכו' לא גרסינן לה הכא וגם בבבא בתרא פ' יש נוחלין, אבל בפ' בתרא דזבחים גרסינן ליה עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו תאכל מן הסנואין, ומרצון שוכני סנה דריש גבי קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל בזמן שהיה שילה חלקו של יוסף קיים, ואי גרסינן לה הכא הכי גרסינן עין שלא רצתה ליזון משאינו שלו לא תשלוט בו יצה"ר, וסברא בעלמא הוא דקאמר, וא"ת כיון שלא היה שולט בהם עין הרע למה לא היו יותר מכל השבטים למ"ד בפ' המקבל רב איקלע לבי קברי עבד מאי דעבד ואמר תשעים ותשעה מתו בעין הרע ואחד בדרך כל הארץ, וי"ל מ"מ אם לא ימותו מחולי זה היו מתים מחולי אחר, אבל עין הרע רגיל ומזיק לקפוץ על בני אדם, ומ"מ הוא מהנה להם הרבה מה שאין עין הרע שולט בהם, מ"ר

מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש. פירש"י ז"ל בקטן שהגיע לחינוך, ומ"מ פטור מק"ש ותפלין לפי שאין מצוי בעת ק"ש ואינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהם, ואין נראה לר"ת מדאמר בסוכה פ' לולב הגזול יודע לשמור תפליו אביו מניח לו תפלין, אלמא כשהגיע לחינוך דשייך ביה תפלין חייב בתפלין, ובק"ש יש לנו לחייב יותר מהרה מסתמא, מדאשכחן התם יודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש, ופירש רבינו תם דבלא הגיע לחינוך מיירי. וחייבין דבסיפא קאי אנשים ועבדים לחוד אבל קטנים פטורין מן הכל כיון שלא הגיע לחינוך, וכן דרך התנא לשנות נשים ועבדים וקטנים שלא הגיעו לחינוך לענין פטור ביחד, כמו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה, והא דאיירי הכא בתפלין ומזוזה יותר מכל מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורין, משום דאיירי הכא בק"ש ואגב דאיירי בק"ש נקט נמי תפלין ומזוזה שכתובים בו תפלין ומזוזות, והא דאמר בירושלמי גבי ק"ש עד שיהא תדיר בה היינו עד שיגיע לחינוך, ר"ת

[ע"ב] ומן התפלין. הקשה ה"ר יום טוב ב"ר יצחק הקדוש נ"ע, בפ' בתרא דעירובין מוכיח מסתם משנה דראש השנה דאין את התינוקות מלתקוע, הא נשים מעכבין דלא ר' מאיר סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות אלא מחייבי נשים בתפלין ולכך המוצא תפלין ומכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה, אדרבא לידוק מסתם משנה דהכא דאית ליה לר' מאיר נשים פטורות מן התפלין והאי דקתני אחד האיש ואחד האשה מכניסן זוג זוג משום דהוי תכשיט לאשה ומלבוש בחול וסבר לה כר' יוסי דנשים סומכות רשות, ואדרבה האי סתמא עדיפא טפי שהיא בפשיטות, ואמר לן רבי דע"כ הך משנה דהכא לא משמע דמיתוקמא כר' מאיר, דקתני נשים ועבדים וקטנים נשים דומיא דקטנים מה קטנים אי בעו לאנוחי לא שבקינן להו, משום בזיון דתפלין, אף נשים לא שבקינן להו, ועוד אומר רבי דהכא ע"כ האי תנא דתני פטורי גבי ק"ש ותפלין היינו בנא הגיע לחינוך, וחיובא דתני גבי תפלה וברכת המזון היינו ע"כ בקטנים שהגיעו לחינוך, ולמה לא כייל ותני כולהו לחיובא בקטנים שהגיעו לחינוך, אלא ש"מ שרצה לשנות קטנים לפטורא גבי ק"ש ותפלין ובלא הגיעו לחינוך להשמיענו דנשים דומיא דידהו דלא שבקינן להו. מ"ר

נשים ועבדים פשיטא. פירוש דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. וא"ת מאי פשיטא והא פלוגתא היא בפ' בתרא דעירובין, דאיכא למ"ד דשבת ולילה הוי זמן תפלין והוו להו אין הזמן גרמא, וי"ל דודאי מצי למימר דלאפוקי מהאי תנא אתא, אלא רבותא משני דאפי' מ"ד דחשיב להו לזמן גרמא הוה ס"ד לחיובינהו, ועוד יש לומר דהכי מקשי פשיטא כיון דסבר האי תנא תפלין זמן גרמא לישמעינן גבי הלכות תפלין דשבת ולילה לאו זמן תפלין הוא וממילא הוה ידענא דנשים פטורות כדתנן בפ"ק דקדושין, ומשני דהוה ס"ד לאקושי תפלין למזוזה. מ"ר

וחייבין בתפלה פשיטא. תימא מאי פשיטותא והלא