תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כו

ואין בודקין לא לאוכלי תרומה מאי בודקין א"ר יהודה מנפח וכו' לגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לגבי תרומה העמידו דבריהם במקום כרת, ואי לא גרסינן התם מאי בודקין אלא מלתא דרב יהודה באפי נפשיה למה הפסיק התלמוד בין משנה דבודקין לעושי פסח לפירושו דקאמר במקום כרת לא העמידו דבריהם וכו' במילתיה דרב יהודה כיון דלא קיימא הך בדיקה על המשנה, ולי נראה לפרש איפכא דודאי מילתא דרב יהודה קיימא אמתניתין דאהלות ולכך יש לטמאות בתרומה אבל בדיקה דסוף מסכת אהלות השנויה במשנה פשיטא ליה דלא קיימא עלה דטהור אף לתרומה כיון שלא מצא שם עצם כשעורה

מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים לצאת לקראת מלכי ישראל וכו'. רבינו שמואל לא גריס הכא, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, דהכא לא שייך למימר שמצוה לטמאות כל כך בשבילם ובירושלמי דפרקין משמע שמטמא לראות אפי' לקראת מלכי אומות העולם דקאמר התם א"ר ינאי מטמא כהן לראות המלך כד סלק דוקלטינוס מלכא להכא חמא לחייא בר בא מפסיע על קבריא דצור בגין מיחמיניה, ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לצאת לקראת גדולי מלכות ולכשתבא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות מכאן מקשין לפי' רש"י ז"ל שפירש שגולל היינו כסוי של ארון א"כ הוא טמא מן התורה, דגולל ודופק חשבינן ליה בהעור והרוטב טומאות הפורשות מן המת, והיאך היו עוברים על הגולל, ומתרצין דאפי' הכי אין הכהן מוזהר עליה כדתניא במס' שמחות כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ונזיר אינו מגלח על הגולל ודופק כדתניא בנזיר פ' כהן גדול, וא"ת וכללא הוא הרי רביעית דם שאין הנזיר מגלח עליה עד שיהא חצי לוג דם כדאמר התם בפ' כהן גדול ואפי' הכי כהן מוזהר עליה כדאמר בפ' בהמה המקשה דרביעית דם הבא משני מתים מטמא באוהל, ומפקינן מעל כל נפשות מת לא יבא, וי"ל דמ"מ כיון שיש בדם שם טומאה כגון בחצי לוג שהנזיר מגלח עליה מוזהר כהן אפילו ברביעית אבל שם טומאה דגולל ודופק אינה כלל בנזיר ולכך אין כהן מוזהר עליה, אי נמי ההיא ברייתא ס"ל כזקנים הראשונים פ' כהן גדול שמקצתן היו אומרים שרביעית דם לכל פירוש אפי' לנזיר ולכך כהן מוזהר כיון שנזיר מגלח עליו וא"ת מ"מ כיון שהיה טמא לא היה חוצץ בפני הטומאה דקיי"ל כל דבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה ואיך היו מדלגין על גבי ארונות, ויש לומר שהגולל שהוא כסוי הארון לפירש"י ז"ל, אינו טמא בפנים כלפי המת ושפיר קא חייץ כדתנן באהלות פ' ט"ו חבית שהיא מליאה משקין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין אלמא חוצצת להציל מה שבתוכה, וטעמא שאין טמא אלא הצד של חבית שהוא לצד החוץ כדין גולל, וה"ר יוסף פירש בתוספותיו בשם רבינו שמואל שהארונות היו טמונין בכוכין ורוב ארונות יש בהן חלל פותח טפח בין ארון לגג הכוך, כלומר יש שם חלל טפח, והשתא אין כאן טומאת גולל כלל, וא"ת תיפוק לי' מטעם קבר סתום שמטמא באהל, י"ל שלא היה הכוך סתום אלא דין קבר פתוח יש לו, ולפירוש רבינו חננאל שמפרש דגולל ודופק מצבת אבן שמניחים על קבורת המת והיא על פני השדה אתיא שפיר שמעתין דהכא שלא היה שם מצבה כלל, ואין לדחוק שמעתא דהכא כדפרישנא לפירש"י ז"ל ודעת רבינו תם דגולל ודופק, כדפירש בעירובין ובפ"ק דכתובות. וא"ת הכא משמע דר"א ב"ר צדוק כהן הוה, ואלו בפ' בתרא דתעניות ובעירובין פ' בכל מערבין מייתי לה, א"ר אלעזר ב"ר צדוק אני הייתי מבני סנאה מבנימין פעם אחת חל ט' באב בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה, פירוש לקרבן עצים אלמא ישראל היה, ויש לומר דמצד אמו היה מבני בנימין והיה מביא עצים למערכה עמהם אבל ודאי כהן היה

יכול יטמא אמרת לא יטמא. פירש בקונטרס פ"ק דמגלה אמרת לא יטמא כשהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו גרידא דילפינן מנזיר שאינו מטמא להם. ותימא מה לנזיר דכל לתא דידיה שלא ליטמא למת, ועוד מה לנזיר שכן לאו ועשה תאמר במילת בנו ושחיטת פסחו. ורש"י ז"ל פירש בסנהדרין פ"ד דמיירי הכא בכהן גדול ונזיר דומיא דרישא דמיירי בהכי דמייתי לה בנזיר ובזבחים פ' טבול יום, וחזר בו רש"י ז"ל משום דמאי פריך מינה התם על יוסף הכהן, שמתה אשתו בערב פסח וטמאוהו בעל כרחו מהך דהכא דאין טומאת קרובים דוחה שחיטת פסחו והלא יוסף הכהן לא היה נזיר כמו הך ברייתא דהכא. ואומר ריב"א כי מ"מ יש ליישב פי' רש"י ז"ל, ופריך משחיטת פסחו דאי דוחה טומאת קרובים יש לה לסייע לשירות לדחות מת מצוה אבל אם אינו דוחה טומאת קרובים כלל בשביל שהיא עם הנזירות אין לה לאלומי שירות שלא יטמא למת מצוה, אלא ודאי שחיטת פסחו גרידא דוחה טומאת קרובים ואיך טמאו ליוסף הכהן, וא"ת הא קתני התם בפ' טבול יום ברישא דהך ברייתא לאמו הרי שהיה כהן ונזיר וכו' לאמו אינו מטמא, אבל מטמא למת מצוה, אע"ג דחומרא דכהונה אינה גורמת לו לדחות טומאת קרובים, י"ל שאין זו עיקר הדרשה דבנזיר פ' כהן גדול דריש מיניה דרשה אחרת, וא"ת והאמר בחולין פ' שילוח הקן דעשה דטהרת מצורע היה דוחה עשה דשילוח הקן לבדו דחמיר משום שלום ביתו וכיון דאיכא לא תעשה לא דחי ליה ואע"פ שכל אחד לבדו היה דוחה, והיה רבי