תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כה

חתכו חוליות חוליות ונתן חול בין. חוליא לחוליא ר' אלעזר מטהר. פירוש נתן חול כדי להפריד בין חוליא לחוליא ר"א מטהר, אבל אי ליכא חול לא היה מטהר דלא חשיב כלי כיון שנדבק על ידי הטפלה שסביב התנור, וכן משמע במסכת כלים דקתני התם חתכו חוליות לרחבו פחות פחות מד' טפחים טהור. מירחו בטיט טמא משיסיקנו לאפות בו הסופגנין הרחיק ממנו את הטפלה ונתן חול או צרור בנתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור, משמע דחול דומיא דצרור שהוא להפריד אבל אם מרחו בטיט טמא וכן פירש ר"ח ודלא כפירש"י ז"ל

זהו תנורו של עכנאי ויש ספרים דגרסי חכנאי, וחכנאי ועכנאי הכל מין נחש הוא, אומר רבי ששמו של בעל התנור היה כן, ובמשניות גרסינן (שמו) של בן דינאי, וזהו שם אדם בפ' בתרא דסוטה

הכי גרסינן בסדר המשנה כתב יד הרב רבינו גרשום מאור הגולה כגרסת רש"י ז"ל, את שלפני המטה שהמטה צורך בהן פטורין, שאין צורך בהן חייבין, ושלאחר המטה אפי' צורך בהן חייבין. פירוש שכבר יצאו ידי המת ואע"פ שעדיין יהיו צריכין לו

קברו את המת, בירושלמי תני ההספד העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה, מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה, והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור וכו', מתניתין ביום ראשון הא דתני תנא ביום שני

[ע"ב] דאמר רב יהודה מנפח אדם בית הפרס וכו' וא"ת והא אמרינן בפסחים בפ' האשה דבית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת וטהור לעושי פסח והא אפי' שלא במקום כרת שרינן ליה הכא גבי אבל, וכן בעירובין בפ' בכל מערבין קאמר מערבין לכהן בבית הפרס דאמר רב יהודה אמר רב מנפח אדם וכו'. ואומר רבי דגבי פסח דכרת מנפח וטהור אבל בהני מנפח וטמא, ואפי' מערבין לדבר הרשות יכול ללכת על ידי נפוח רק שטמא, וכן בבכורות פ' עד כמה משמע אע"פ שמנפח טמא, דקאמר התם גבי מוליך חברו להעיד לו עדות ואם היה כהן מטמאהו מתרומתו, ומוקי לה בבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה אמר רב מנפח וכו' משמע אע"פ שהולך לדבר מצוה מנפח וטמא, אבל גבי פסח שיש כרת מנפח וטהור, מיהו יש עדיין חילוק שלישי שאין צריך לנפח וטמא, כגון לדון ולערער עם הכותי וללמוד תורה ולישא אשה, דאמרינן בעירובין פ' מי שהוציאוהו כשם שמטמא בח"ל כך מטמא ללמוד תורה בבית הקברות, ופריך בית הקברות ס"ד אלא בית הפרס דרבנן, והתם לא מדכר כלל נפוח משמע שאין צריך נפוח וטמא, וטעמא לפי שהן מצות חשובות לא הצריכוהו לנפוח ומ"מ טמא, אבל רבינו יעקב היה מפרש בפסחים פ' האשה דקאמר התם מודים ב"ש וב"ה שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה וכו' מאי בודקין דא"ר יהודה אמר רב מנפח אדם וכו' וקשה לרבינו תם דמאי קא בעי התם מאי בודקין והלא הבדיקה מפורשת שם במשנה דקאמר התם בסוף מס' אהלות כיצד הוא בודק מביא עפר שיכול להסיטו ונותנו לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם נמצא שם עצם כש כשעורה מטמא ואם לאו טהור, פירוש ואותה בדיקה לאחר שהלך וא"כ מאי בעי מאי בודקין ומפרש בדיקה דרב יהודה שהיא בתחלה והלא בדיקת המשנה לא איירי אלא בסוף, על כן נראה לר"ת דלא גרסינן מאי בודקין דהא ודאי לא קא מיבעיא ליה שהרי מפורשת היטב משנה ומיירי לבסוף ויש חילוק בין עושה פסח לתרומה, אבל בדרב יהודה שמנפח בתחלה טהור גמור הוא. וההיא דשמעתא דהכא ודבכורות ודעירובין פ' מי שהוציאוהו דמשמע שהוא טמא מיירי בלא נפוח אבל בנפוח טהור גמור ואפילו לדבר הרשות, והא דמייתי הך דרב יהודה הכא ובעירובין ובבכורות הכי קאמר כיון שיש שם קולא כל כך שעל ידי נפוח יהא טהור גמור, יש להתיר ללכת בלא נפוח רק שיהיה טמא, דכי האי גונא אמר בפרק שני דכתובות גבי אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן וכו' ושהמקום הזה בית הפרס בבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה אמר רב מנפח וכו' כלומר וכיון שיש שם קולא כ"כ יש להאמינו, ותדע דלא משמע הך דהכא דאבל שיצטרך נפוח דאין זה כבוד האבל שהאחרים ילכו בלא נפוח והכהן יצטרך נפוח ומיהו קשה קצת אמאי לא מייתי מלתא דרב יהודה במי שהוציאוהו ומטמא כהן בבית הקברות ללמוד תורה ולישא אשה וליהוי פירושא כדפרישנא, ובשאלתות דרב אחאי כתוב דמותר ליטמא לכל מצות בבית הפרס כמו לצאת לקראת מלכים ברם צריך אם מותר לישא אשה וללמוד תורה, והדר פשיט דמותר, ומה חילוק יש בין נזיר ועושה פסח לשאר מצות דלענין פסח הולך וטהור על ידי נפוח ובשאר מצות הולך וטמא, אך קשה לרבי דפשיט ליה דמותר ליטמא לשאר מצות יותר מללמוד תורה ולישא אשה והלא מצות חשובות הן כדאמר במגלה שמוכרין בשבילן ספר תורה, ואומר רבי כי לפי דבריהם יש לומר דנקט ללמוד תורה ולישא אשה להקל כי אעפ"י שמוצא ללמוד במקום אחר ואשה אחרת דלא הוה השתא כל כך מצוה אפילו הכי שפיר דמי לטמאות אע"פ שאין חיוב עליו כל כך, והא דאמר בפ' בתרא דחגיגה בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו אמתניתין דאהלות קאי דמיירי בבדיקה שלעבר, אבל דרב יהודה מיירי בלכתחלה ועל ידי נפוח וטהור גמור, וכן בנידש, מיהו קשה לרבי על פי' זה מפרק בתרה דחגיגה בגמ' ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן, תנן התם מודים ב"ש וב"ה שבודקין לעושי פסח