תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כב

עושהו. ותימא מאי שנא מכלאים דתנן במס' כלאים ומייתי בפסחים ובע"ז ובנדה בגד שאבד בו כלאים וכו' אבל עושין אותו תכריכין למת, וה"ה בלא אבד כדתנן במס' כלאים ולמה אין כאן משום לועג לרש ואומר ר"ת דשאני מצות ציצית שהיא חשובה ושקולה כנגד כל המצות כדאמר במנחות וגם ציצית עם ח' חוטין וה' קשרים עולים תרי"ג, ולכך יש כאן לועג לרש יותר, ותימא על מנהגי שלנו שמסירין הציציות מטליתות המתים ואור"ת כי שמע מזקני לותי"ר כי ציציות עדות שקיים התורה ואין הדור ראוי עכשיו לאותו עדות. ורבי אומר דטעמא רבה איכא דדוקא בימי התנאים שהיה לכולם טלית של ד' כנפות והיה להם בחייהם היו עושים להם במותם אבל עכשיו אין לכולם ציצית בחייהם ואם יעשו להם במותם מה שלא היה להם בחייהם אין לך לועג לרש גדול מזה ואם יעשו לאותם שהיה להם בחייהם ולאותם שלא היה להם בחייהם לא יעשו להם במותם אדרבה הוה לועג לרש טפי בהכי כדאמר בפ' בתרא דנדה בתחלה היו מטבילין על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהיו מטבילין על הכל, וכן בפ' בתרא דמועד קטן חשיב טובא בכי האי גונא. וכי תימא אדרבה בהכי ניחא טפי דליכספו וליזלו, הא ודאי ליתא דבימי התנאים שהיה לכולם טלית בת ד' כנפות יש להעניש על כך כדאמר התם בעידן ריתחא ענשינן, אבל עתה שכל הלובש טלית של ד' כנפות אינו אלא מן המתמיהין אפי' בעידן ריתחא לא מענשי. ומ"מ נכון לקנות טלית בת ד' כנפות לברך עליה בכל יום כדאמרינן בסוכה. וכי משה רבינו דחק ליכנס לארץ ישראל לאכול מפריה אלא כך אמר משה מצות שיוכלו להתקיים על ידי ארץ ישראל יתקיימו על ידי. ועוד אומר רבי שיש סמך לדבר ממס' שמחות דקאמר אבא שאול צוה את בניו קברוני תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מעל אפילוני, וע"פ ספרים החיצונים אנו נוהגים כמה דברים, כגון ויחל משה בלילי תעניות ובמס' מגלה אמר שאומר ברכות וקללות, וכן אמר במגלה ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואנו נוהגין על פי הפסיקתא להפטיר בה בשבת שלפני ט' באב. מיהו טעמא לא אתברר לן מאי טעמא צוה להתיר. ורבינו שמואל פירש דלא שייך לועג לרש בכלאים שאין כאן עבירה כיון שאינו נהנה. ואינו נראה דציצית נמי לא אשכחן שיהא חייב אם אינו נהנה דמוכרי כסות מוכרין כדרכן וכו' הכי נמי פטירי מציצית כמו מכלאים, דהא דתנן במס' כלאים לא ילבש אדם כלאים ואפילו עשרה זו על גב זו ואפי' לגנוב בו את המכס דמשמע שאינו נהנה ואפילו הכי אסור היינו מדרבנן, מ"ר. ולי נראה קשה מידי מהך דמנחות לההיא דכלאים דהא דקאמר במנחות ההיא שעתא ודאי רמינן לה משום לועג לרש, אליבא דשמואל איירי התם ושמואל לטעמיה דאית ליה בשבת בפ' שואל דמצות אינן בטלות לעתיד לבוא ואם לא יטילו ציצית נמצא לעתיד לבא כשיעמדו צדיקים בלבושיהם בלא ציצית יש כאן עבירה, והא דתלי טעמא בלועג לרש ולא במצות בטלות, לפי שבא ליתן טעם שהעומדים שם יש להם לעשות דאל"כ היו לועגים לרש כי אין חוששים בו ואינו יכול לעשותו, ומתניתין דכלאים דעושין אותו תכריכין למת מוקמינן לה כר' ינאי דאמר בנדה פ' האשה לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור, ור' יוחנן פליג התם דאית ליה מצות בטילות לעתיד לבא מבמתים חפשי ושרי אפי' לקוברו, ואבא שאול דמס' שמחות שציוה להתיר תכלת שמא ס"ל כר' יוחנן דמצות בטילות. והשתא ניחא מה שאומרים שיש במדרש שנסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבים בציצית, שאותו מדרש סובר כשמואל דמצות אין בטלות לעתיד לבוא, וחיובא איכא להטיל עליהן ציצית. ומה שנהגו עכשיו להסיר ציצית מן הטליתות של מתים משום דקיי"ל כר"י דמצות בטילות לעתיד לבא. אך מ"מ היה נראה שהמנהג היה כשר יותר שלא להסירם, דדילמא קיי"ל כשמואל דאמר אין בטילות לעתיד, ואדרבה לפירוש רבותינו תמה על עצמך היאך מתים יש עליהם שום מצוה לחיוב בשעה שהם בקבר דהא אמר בנדה למאן דאית ליה דמצות אין בטילות לעתיד לבא שרי מיהא לסופדן בכלאים וכדפירשנו עיקר

[ע"ב] בן איש חי אטו כולי עלמא כו'. בספרים מדוייקים כתיב חי וקרינן חיל ומן הכתיב דייק דלא כתב חיל אלא חי

דתנא סיפרא דבי רב בחד יומא. מהארי דריש שהוא חמור שבספרים. בתוך הבור, שהוא באמצע הספר

שכל הזורע ברביעה ראשונה וכו'. וא"ת תקשי למ"ד בפרק קמא דראש השנה שבפסח נדון על התבואה ולא בראש השנה. וי"ל דמ"מ היו מזכירין בראש השנה מה שדנו כבר על התבואה בפסח שלפניו, מ"ר

אלמא ידעי. מדקאמר לעגל תיתי, וכל כך לא הי' מקדים דומה להכריז

[דף י"ט ע"א] אפי' בשעה ששלום על ישראל. והיינו מספר לאחר מטתו דלא אתו לנצויי בהדי המספרים גנותו, ומהכא משמע ליה דמיירי לאחר מיתתן

דוגמא השקוה, פירש בערוך מי צבע כמו המצניע לזרע ולדוגמא. כלומר דומים היו למים המרים. מיהו בירושלמי דמ"ק קאמר מהו דוגמא דכותה. וזהו כעין פירש"י ז"ל: