תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות כא

ואם בירך אין עונין אחריו אמן, ואחרים שברכו אין עונה אחריהם אמן, ואי משום עסקי המת הלא בעניית אמן לא יתבטל. ועוד דקאמר לקמן בגמרא אין המת מוטל לפניהם הם עומדין ומתפללין והוא דומם ומצדיק עליו הדין, ועתה אינו מתבטל כלל מצרכי המת דקאמר יושב ודומם, ואעפ"י שהיה יכול לכוין פסוק ראשון. על כן נראה לפרש שאסור להתפלל לכל מי שמוטל עליו האבילות וכן משמע בירושלמי בפרקין תנא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת או משום שאין מי שישא משאו, אי תאמר מפני כבודו של מת אסור ואי תאמר שאין מי שישא משאו הרי שיש לו מי שישא משאו חייב, והתני פטור מנטילת לולב תיפתר בחול. והתני פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא ביום טוב, א"ר חנינא מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין, כדתניא בפ' שואל בשבת מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין כמי שהוא נושא משאו. מיהו בזה חולק על התלמוד שלנו, דבי"ט ושבת מותר בכולן לקמן בשמעתא. וכן במס' שמחות יש ברייתא שנויה כן, שאם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי מפני כבודו של מת. יש ללמוד מן הירושלמי שבחול המועד שייך אנינות כשמתו מוטל לפניו, מדקאמר שפטור מנטילת לולב בחול דהיינו בחול המועד

[די"ח.] רב אשי אמר כיון שמוטל עליו לקוברו כמי שמוטל לפניו דמי. לא אתא למעוטי הא אם אין מוטל עליו לקוברו כגון שנקבר לא חיילא עליה אנינות כל אותו היום דהאמר בזבחים פ' טבול יום ותו ר' אומר כל זמן שלא נקבר הא נקבר אישתרי ליה אנינות דיומא מי איכא דלית ליה אחריתה כיום מר. אלמא כל היום חל עליו אנינות ואע"ג דאין מוטל לפניו, ולא אתא אלא לומר אע"פ שאינו מוטל בביתו לפניו כמי שמוטל לפניו דמי. ומיהו התם מיירי לקדשים ושמא אינו כן בפטורא דק"ש ותפלה ושאר מצות

פסק. אונן פטור מכל מצות אם ירצה. אך בירושלמי דמס' שמחות משמע אם בא להחמיר אין שומעין לו, ואנינות נוהג בחולו של מועד ובערב שבת לפי הירושלמי ולאחר שנקבר אינו נוהג אנינות. אך אסור בקדשים כל היום ובלילה מחלוקת, וכן נהגו העם לנהוג בכל מצות ולאכול בשר ולשתות יין. ומשנמסר לרבים לכתפים שרי בירושלמי לאכול בשר ולשתות יין, ואע"פ שאסור לאכול בקדשים כל היום כדאיתא בזבחים רב אשי אמר כיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי

פסק. הורה רבי הלכה למעשה על אחד שמת ותפשו המושל ולא הניחו לקוברו כמה חדשים, שאין אנינות חל על הקרובים, דלא קרינא ביה מי שמתו מוטל לפניו כיון דאין מוטל עליהן לקוברו. ומ"מ לא נדמהו לנתיאשו מלקוברו לענין שיחול עליהן אבילות מעתה כמו בהרוגי ביתר, דהתם ודאי נתיאשו מלקברם על פי המלכות ומיד חלה עליהם אבילות. וכן בדביתהו דר' אליעזר בר' שמעון כיון שלא היה עומד עליהם ליקבר חל עליהם אבילות מיד אבל האי עובדא שהיה עומד ליקבר אלא שלא היה בידם באותה שעה להוציאו מן המושל, אינן מתיאשין לגמרי מקבורתו כמו בהרוגי ביתר. ולכך לא חל האבילות מיהא על הקרובים. ואוננין מיהא לא הוו כיון שאינן יכולין לעסוק בקבורתו ואפילו למאן דאסר תשמיש המט' [בשבת] למי שמתו מוטל לפניו מ"מ שייך ביה עסק קבורה, כדאמרי' בירושלמי גבי להחשיך על התחום, אבל כאן אין להם כלל להתעסק בקבורתו, ולכך אין כאן אנינות, ודמיא להא דאמרי' בירושלמי פרק בתרא דמ"ק דמת דמפנין אותו מקבר לקבר כשהיה דעתם מתחלה לפנותו שאין מונין לו משיסתם הגולל ראשון אלא משיסתם הגולל שני. ומסתמא משקברו בקברו הראשון פסקה האנינות. וגם נראה למי שעומד בבית האסורים שאינו אסור לאכול בשר ולשתות יין כיון שאינו מוטל עליו לקוברו. ואמר נמי בירושלמי דפרקין דמשנמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים דמי. והכא נמי כיון שאינו מוטל עליהם לקוברו אין כאן אנינות. ומעשה שאירע שנפטרה אחות רבינו יעקב והודיעוהו בעיר אחרת שהיה שם ואכל בשר ושתה יין כי אמר מאחר שיש לה בעל שחייב בקבורתה אינו אסור בבשר ויין. ואיפשר שגם אם היה עומד בעיר עמה היה מיקל. מ"ר

וספר תורה בזרועו וקורא וכו'. וה"ה בעל פה שאסור לקרות

וירכב עליהן. אבל אם מפשילו לאחוריו על החמור שפיר דמי וכן בספר תורה. ואפילו אם נפשך לאסור בספר תורה, בנביאים וכתובים שפיר דמי מדנקט ספר תורה, דלא מסתבר למימר דמשום שריותא דכותי ולסטים נקטיה, דהא פשיטא למה יהא אסור. ובהדיא אמר בירושלמי דסקיא שהיתה מלאה ספרים או שהיו עצמות המת בתוכה הרי זה מפשיל לאחוריו ורוכב

[דף י"ח ע"א] דלייה דלא לימרו למחר באין אצלינו והיום מלעיגין עלינו. מכאן אין להביא ראיה שלא היו למתים ציצית, כי אפילו היו להם כיון שאין מקיימין מצות קרו לעוג. ומההיא דמתי מדבר אין להביא ראיה שהיה למתים ציצית מההיא עובדא דרבה בר בר חנה דהמוכר את הספינה דשאני התם שהיו נכנסים בקבריהם בלבושיהם כדאיתא במדרש איכה רבתי, אבל יש ראיה מדאמרינן במנחות פ' התכלת אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית וכו' ומודה שמואל בזקן שעשאה לפי כבודו שפטור מן הציצית וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש חרף