תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות טז

של תפלה תקח אמת ויציב וברכת כהנים וברכו את העם ברכת כהנים וצריך עיון פירושו

[דף י"ב ע"א] אלא דנקיט כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו', והשתא דלא איפשיטא למסקנא אזלינן לחומרא

כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. וא"ת ברכה אחת מעין שבעה ששליח צבור אומר בכל ערב שבת הלא אין בה מלכות, וי"ל דהאל הקדוש שאין כמוהו זהו מלכות, כלומר שהוא אחד בעולמו ואין זולתו

ואמונתך בלילות ואמרינן במדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך שהאדם מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירו אליו ומחדש כחו ממה שיגע כל היום, אי נמי כפירש"י

[ע"ב] רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכו' ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח צבור בהודאה, ר' זעירא אמר ובלבד במודים ר' זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף וקאמר נמי התם בירושלמי דפ"ק דברכות ר' שמואל בר נתן בשם ר' אחא בר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי ר' אמי אמר ר' יוחנן העבירו אמר ליה ר' חייא בר בא לא היה מעבירו אלא גער ביה

כרע כחיזרא. פירש בערוך בשם רב האי גאון ז"ל, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריעה שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו ולעולם צריך לכוף צוארו עכ"ל הערוך דחיזרא, ובירושלמי דפרקין גבי מודים תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי א"ר ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא אלא כל עצמותי וכו' ופירש בערוך בערך חדר והצב למינהו תרגום ירושלמי וחדרונאי כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו

זקיף כי חיויא. בפ"ק דב"ק בסופו אמרינן שדרו של אדם לאחר שבעים שנה נעשה נחש והוא דלא כרע במודים דהיינו מדה כנגד מדה לפי שיש לו לכרוע כי חיויא במודים והוא לא עשה כן נעשה נחש

והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט. ומיהו פשיט לן כרבה בכולא תלמודא אלא משום דר' אלעזר קאמר דאם אמר האל הקדוש יצא הוצרך לומר הלכתא כרבה שאמר הלכה המלך הקדוש, ויכול להיות שמודה לר' אלעזר שיצא בדיעבד ואם לא אמר אין מחזירין אותו, אבל רבה חולק על ר"א שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש ולר' אלעזר אין צריך לאמרו אפי' לכתחלה, והא דנקט יצא לפי שאין ר"א מקפיד מה יאמר, או המלך הקדוש או האל הקדוש ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחלה, ומזה פוסק התלמוד כרבה אבל בהמלך המשפט מחזירין אותו לפי שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וכן בזכרנו מי כמוכה אב הרחמים, וכתוב לחיים, וכן בספר חיים וכו' שמוסיפין לומר בעשרת ימי תשובה אומר רבי שמחזירין אותו לפי שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ואם ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו יחזור ויתפלל ובין ביחיד בין בצבור מחזירין אותו, ובירושלמי דתענית פ"ק תני התפלל ואינו יודע אם הזכיר א"ר יוחנן חזקה כל ל' יום מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שצריך מזכיר גבי משיב ומוריד הגשם, וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר בו הוא הדין, ובספר הריא"ף ז"ל ראיתי שפוסק שצריך לומר המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירין אותו דאין הלכה כר' אלעזר, וס"ל דרבה פליג אר"א בדיעבד ודלא כפירושנו

בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש. ירושלמי מפני מה ב' פרשיות הללו בכל יום, ר' לוי ור' סימן ר' סימן אומר מפני שכתוב בה שכיבה וקימה, ר' לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולים בהן. אנכי ה' אלהיך שמע ישראל ה' אלהינו (ה' אחד). לא יהי' לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואהבת וכו' מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה ומשקר, זכור את יום השבת למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, רבי אומר זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שנאמר ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ושבת קדשך להם הודעת א"ר אל עזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות כבד את אביך וכו' למען ירבו ימיכם לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטיל לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, דא"ר לוי ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי, לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חבירך, לא תענה אני ה' אלהיכם אמת וכתיב וה' אלהים אמת מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם אמר הקב"ה אם אתה מעיד על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד בית רעך על מזוזות ביתך ולא על מזוזות בית חברך

זו מינות. והאי נמי בכלל ע"ז הוא וליכא אלא חמשה דברים

מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות, אבל רבנן ס"ל דאין מזכירין דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמר לעיל

[ד' י"ג.] אלא שיהיא ישראל עיקר דבכ"מ כתיב בני ישראל

עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב. לפי שהדוב עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי, ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבה ליה לפי שנמשלה לדוב דכתיב