תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות טו

לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה, אבל אם בכל ברכת התורה היה כן הדין היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו לחזור ולברך וכש"כ הנפט' באהב' רבה, אי נמי יש ללמוד מתוך המנהג מדלא פירש כן בתלמוד שלנו חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי, דאל"כ היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי, אי נמי אפילו אם תימצי לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו וגם תאמר שאפי' בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, איפשר בני אדם שתדירין לעסוק בתורה וממהרין עסקיהן לחזור וללמוד ותדיר דעתם לחזור עוד ללמוד אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת, וכבר שאלתי מרבינו תם מנוחתו כבוד, על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך כי שמא לא יוכל לישן בה וכשהוא ממש סמוך לשינה אין יכול לברך מפני השינה שקפצה עליו ולכך נהגו שלא לברך, והשיבני כי על כל מצות סוכה שקיים מסעודה אחת ועוד סעודה אחרת כגון שינה וטיול ושנון ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודתו פוטרתו מלברך עליהם, ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב ואפי' הסית דעתו משינה והלך למלאכתו ושוב נמלך לישן, כש"כ בכאן שדעתו כל שעה לחזור אל הלמוד שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך לברך, ועל הטיול ועל השנון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי והחמירו בה יותר מבאכילה שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה, וכיון דברכינן על האכילה כש"כ על השינה אלא א"כ יהא טעם לחלק אבל בטיול ושנון לא מצינו איסור חוץ לסוכה, ואמנם בפסקי ה"ר שמעיה תלמידו של רבינו שלמה ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז"ל, כשמשכים רבי לעסוק בתורה מברך ברכת התורה וכשהולך אחרי כן לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותן הימים שלא היה משכים ללמוד, ונותן טעם לדבר שכמו שהקורא בתורה מברך על התורה ולא חשיבא ברכה לבטלה אעפ"י שכבר בירך קודם שקרא פרשת קרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל ה"ה נמי הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה, ואלו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך על זה לא נפלאתי, אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז"ל כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך א"כ יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה דלא דמי לעומד וקורא בתורה כי אותו אפי' אם בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו צריך הוא לחזור ולברך על קריאתה בצבור כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה, ועוד אפי' במקום דשייכא ברכה אפי' בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה גבי ובעשור דחומש הפקודים קורא על פה, כן השיב רבי

הכי גרסינן בסדר רב עמרם למקרא צריך לברך ולמשנה אין צריך לברך, ור' אלעזר אומר אף למשנה צריך לברך אבל לתלמוד א"צ לברך, ור' יוחנן אמר אפי' לתלמוד דא"ר חייא וכו' פירוש מדרש חלופי תלמוד, ובפ"ב גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה

הכי גריס ר"ת ור' יוחנן אמר והערב נא וכו', לפי שרגיל ר"ת לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך כגון ברכות של הבדלות וכן אותן ברכות של שחרית, א"כ הי' צריך לברכת הערב לפתוח בברוך כי אותה שלפני' היא קצרה. אבל ר"ת היה אומר כי אין זה כי אם סיום של ברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה ואינם כי אם שתי ברכות, אבל פירושו לא יתכן כמו שפי' בערבי פסחים ובכתובות, וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן ג' ברכות, ולקמן בפ' ג' שאכלו נאריך עליה בס"ד

תנן התם אמר להם הממונה. פירש"י ז"ל הסגן, ואינו נראה דקאמר בירושלמי על ה' דברים הסגן ממונה ואלו הן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו והניף הסגן בסודרין ואחז הסגן בימינו והעלהו, לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן, וכולן מפורשין בסדר יומא על מקומן, על כן נראה דכהן אחר היה ממונה על כך, וכן אמר להם הממונה באו והפיסו צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה וכו'. מ"ר

ה"ג וברכו ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. ולא היו מתפללים כי אם אותם ג' ברכות ולא כל י"ח ברכות דאפי' זמן ק"ש לא הגיע כדתניא קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא, שאנשי משמר מקדימין וכו' אלא היו מתפללין ברכו' אלו כדי שיתקבל קרבנם ברצון וברכת כהנים היינו שים שלום או היו אומרים ממש פסוקי דברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותן אחר הודאה לפני שים שלום, אבל נושאין כפיהם לא היו, דא"כ היה לו להאריך כאן על משנה זו כמו שמאריך בתמיד פ' החלו עולין, אלא שבמדינה אומרין ג' ברכות ובמקדש אומרין ברכה אחת וכו', ועוד א"כ הו"ל למיתני בתענית גבי ג' פעמים ביום הכהנים נושאין כפיהם בשחרית ובמוסף וכו' הו"ל למיתני ובמקדש ד' פעמים אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה, אבל בספרים שלנו גרסי' וגם בפי' רש"י וברכו את העם ופירש"י ז"ל עם העם ולא ידענא מאי קאמר דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש כדפרישנא, ור' מאיר שליח צבור יסד בפיוט