תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות יא

הארץ. וכן בסוטה פ' נוטל, וכן יש בפ"ק דבבא בתרא יש אומרים שאינו ר' נתן שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. ירושלמי מה אנן קיימין אי ברגיל אפי' רחיק כמה חכים ליה ואי בשאינו רגיל אפי' קריב נמי גביה לא חכים ליה. אלא אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקייצין

לתפלה כאחרים. פירוש לתפילין תימא אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין שיש אומרים במנחות ס"פ הקומץ שמצותן בלילה, דהלכה ואין מורין, ושבקיה לציצית דקיי"ל כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא ואין מצותן אלא ביום, מיהו אומר רבי כי יכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמר במנחות פ' התכלת ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש. מ"ר

לק"ש כוותיקין דא"ר יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. וא"ת על מה אנו סומכין שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה, נהי דא"ר יהושע עד ג' שעות ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן הלכה כר' יהושע הא אביי אמר לק"ש כוותיקין והוא בתראה, ואומר רבי דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע"פ שהיו ממהרין אותה לקרות עם הנץ החמה, והכי מוכח לקמן בסוף גמ' דמי שמתו, דקתני במשנה על בעל קרי ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא יהא הנץ החמה יעלה ויקרא, וקאמר בגמ' לימא תנן סתמא כר"א דאמר עד הנץ החמה אפי' תימא כר' יהושע דילמא כוותיקין דא"ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע, ומוכח נמי דגומרין אותה עם הנה"ח היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כוותיקין, ואביי נמי לא נקט לק"ש כוותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש צריך לאחרו מעט קודם הנץ החמה כוותיקין כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו', וכן הדין שזמן ק"ש מתחיל כאחרים וזמנו עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שוותיקין מקדימין למצות ומשכימין לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש, ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה. וכן לתפלין דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וכן משמע בירושלמי דקאמר מ"ד כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו כמ"ד בין תכלת ללבן, אבל אמרו מצותה עם הנה"ח כדי שיסמוך וכו' וזהו כפירוש רבי, ולקמן נמי בפ' תפלת השחר מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפלה קאי גבי מתפלל עם דמדומי חמה דכתיב ייראוך עם שמש ואתפלת מנחה קאי התם, ואל תתמה דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר הנץ החמה, דהיינו אחר זריחת השמש, דעם בסמוך משמע, כמו ערב שבת עם חשכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה, והא דאמר לקמן בפ' תפלת השחר דקאמר במשנה תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמ' מהא דתנן מצותה עם הנץ החמה. פירוש מצותה דק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ומשני ההיא כותיקין, מיהו אע"פ שאינו יכול להמתין ק"ש בברכותיה עד חצות ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבי ליה עד חצות, ולא תיקשי הא דאמרינן ביומא פ' אמר להם הממונה אף היא עשתה נברשת של זהב בשעה שהחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה וידעו כל העם שהגיע זמן של ק"ש, ואמר אביי לשאר עמא דבירושלים משמע שאינו מתחיל עד לאחר הנץ, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ, אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולין להקדים ולמהר כוותיקין כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין, וא"ת והא"ר שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל פעמים שאדם קורא כו' אחד קוד' הנץ החמ' ואחד אחר הנץ החמה ויוצא בה א' משום לילה וא' משום יום, ופוסק ריב"ל כרשב"י שאמר משום ר' עקיבא אלמא קודם הנץ החמה לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא, וי"ל דאפילו פליג ריב"ל אאביי הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה, ועוד י"ל דלא פסיק ריב"ל כרשב"י אלא במה שסובר שקודם הנץ החמה יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דהנהו זוגי דרבנן דאשתכור וכו' אבל במה שתחלת זמנו דיום אחר הנץ לא פסיק כלל, אי נמי יש לומר דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה, והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי איכא למימר דבעי לאשמעינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ, ואפי' נאמר דר"ש סבר דזמן ק"ש הוי אחר הנץ מ"מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר"ש, ודלא ככל הני תנאי, דא"כ היה לו לגמ' דיומא לדקדק כך ולהעמידה כרשב"י אליבא דר' עקיבא, ורבינו תם פירש בתשובתו להה"ר שמשון בן ה"ר יוסף, דזמן ק"ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכרשב"י דאמר משום ר' עקיבא, דפסק ריב"ל כותיה דשל יום הוי אחר הנץ החמה, והותיקין היו ממהרין שלא כדין קודם הנץ החמה כדי שיסמכו גאולה לתפלה ונמצאו מתפללין ביום ובשביל חביבות התפלה שתהא עם השמש היו ממהרין ק"ש, ואע"ג דתפלות כנגד תמידין תקנום והתמיד היה קודם הנץ החמה, מ"מ זמנה של תפלה בשעת הנץ עם השמש והיינו דפריך בפ' תפלת השחר ורמינהו מצותה דק"ש עם, הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום פי', ולא עד חצות