תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות י

ואם תאמר כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא היא א"כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים אחר עמוד השחר ויוצא אחד של לילה ואחד של יום דהא דקאמר דליליא הוא משמע לענין שכיבה, ושמא יש לתרץ דלענין דבר אחר קרוי ליליא כמו לתפילין וציצית ולא לק"ש, אי נמי הכי קאמר לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה ומ"מ יממא הוא לענין ק"ש דהוי זמן קימה דאיכא מיעוטא כו', מ"ר. וכן יש לפרש ברייתא שלאחר כך לא לעולם יממא הוא פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד. דהא ר' עקיבא אות ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע"פ שיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ מ"מ קאמר בסמוך ר' עקיבא דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרווייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמועינן דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה, אי נמי תרי תנאי אליבא דר' עקיבא ולקמן בשמעתין דותיקין נפרשנה בס"ד. מ"ר

[ד' ט' ע"א] ואלו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו כו'. משמע דהלכתא כר"א בן עזריה מדסתם הא משנה כותיה וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן, מיהו במגלה פ' הקורא למפרע מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא ומאי אולמיה האי סתמא מהאי סתמא ואע"ג דהכא חדא, והכא תלת דהכי פרכינן בעלמא מה לי חד מה לי תרי וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתני לה גבי הלכתא פסיקתא במגלה, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין כל החוזר בו ידו על התחתונה, ואם הלכה כר' אליעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לר"א בן עזריה לא יצא י"ח, מיהו מדמוקמינן הכא פלוגתא דר"א ור' יהושע בפלוגתא דראב"ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא משמע קצת דהלכה כר' עקיבא, וגם שמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) היה מודה ר' עקיבא דהוי פסח עד חצות לכתחלה. מיהו גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך **(הגה"ה א"ה עיין הגהות מיימוני הל' חו"מ פ"ח סי' יו"ד מביא דברים אלה בשם תוס' ר' יהודה ז"ל:)** וגם לשון מצותה עד עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסח, אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וקרית שמע, כל שכן במצה, ואפי' נקל בקרית שמע יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה אבל ק"ש דרבנן, ואפי' למ"ד לקמן בפ' מי שמתו ק"ש דאורייתא. שמא רוצה לומר דאסמכוה אקרא. ומ"מ נוהג רבינו לאכול מצה קודם חצות וכן מצה של אפיקומן, ואפי' בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות, ואע"פ שאין בו חומרא יותר מבק"ש דפסקינן לעיל הלכה כר"ג, והא דמוקי בירושלמי משנה דערבי פסחים כר' עקיבא חולק על התלמוד שלנו שמעמידה שם דלא כר' עקיבא. מ"ר

יכול יהא נאכל ביום כקדשים ת"ל לילה. וא"ת לר"א הך דרשא מנא ליה כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג"ש, ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו מדקאמר ר' עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה לכולה לג"ש. יש לומר דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום. **(הגה"ה א"ה אי נמי כמו שפירש ה"ר יוסף כי הג"ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה איצטריך למעוטי כמו לרע"ק. אי נמי ימעט יום מדרשא לקמן דשם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל, ובקר לא איצטריך לדרשא דפ' ר"א דמילה לאשמעינן דאין שורפין קדשים ביום טוב. אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראין דלשם. דלית להו בקר שני לשריפתו. ע"כ הגה"ה

)** ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד וא"ת ואימא ליום ולילה כתודה, ויש לומר דיש להקישו לשלמים משום דמותר הפסח קרב שלמים ועוד דלא קאמר שיהא נאכל ממש אלא שלא יהא נפסל עד יום שני

והני תנאי כהני תנאי כו'. וא"ת וכי חולקות דרשות זו על זו, דלעיל מפיק לה מלילה וחפזון והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב, יש לומר דמשמעות דורשין איכא בינייהו, ורבי אמר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו

[ע"ב] בעל כרחם דמצרים. לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת

וינצלו את מצרים. משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים. וכן ריקנו אותם מן ממונם. ומאן דדריש וינצלו כמצודה דריש וינצלו כמו וינצדו, ויש מהפכים וגורסים במצודה דגים כמו מצודת דגים ובמצולה דגן ולא נהיר דמה שייך דגן למצולה שהוא עמקי ימים

אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. פירש"י ז"ל דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום, ואין נראה לרבי דהא בברייתא לא קתני לגבבא שאין זה לשון הברייתא, ועוד דמשמע במנחות פ' התכלת דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש, כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן וא"כ ע"כ הכי פירושו משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית וכן מוכח בירושלמי דפרקין כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו, מאי טעמא דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים. פירוש בין תכלת לכרתי, וכן פירש בערוך בערך של תכלת

אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות. והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל, וכי האי גונא איתא לקמן בפ' ג' שאכלו דקאמרי איזה עם