תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות ט

מסכת ברכות פרק

ראשון

[דף ב' ע"א] רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. בגמרא (ח':) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' גמליאל, אע"ג דרבנן פליגי עליה ומצריכי עד חצות לק"ש לחומרא מ"מ הלכה כר"ג ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק"ש כמו לגבי שאר דברים. מ"מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה, כדאמרינן בריש פרקין שלא יאמר אדם אוכל קמעא וכו'

[דף ח' ע"ב] ואפי' עטרות ודיבון. פירש רש"י ז"ל שאין בו תרגום, וקשה דהוה מצי למימר אפי' ראובן ושמעון וגו' וכיוצא בהן. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון וכן תרגום ירושלמי, ועתה צריך להשמיענו ואפי' עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו, אע"פ כן יש לומר שנים מקרא ואחד תרגום. ומ"מ אנן מחמירין כפירש"י לומר במקום שאין תרגום שלש פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך יאר ישא, מפורש בגמרא שאין מתרגמין משום ישא, כלומר שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל שאומות העולם מליזין עליו, אע"פ שתירצנוהו בנדה פ' בתרא ולקמן במכלתין מ"ר

שנים מקרא ואחד תרגום. יש מפרשים דה"נ בכל הלועזות בלעז שלהם שהתרגום מפרש להבין לעמי הארץ שאין מבינים לשון הקדש וה"ה לשון לעז להמכירי' בו. ואין נראה בעיני רבי שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר

ישלים פרשיותיו עם הצבור. נראה דכל השבוע קרוי עם הצבור ואע"ג דלכאורה משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ"מ כיון שמתחיל בה ממנחתא דשבתא הכל קרוי עם הצבור וזמן השלמה כתוב במדרש שציוה רבינו הקדוש לבניו שלשה דברים בשעה שנפטר לבית עולמו ג' ליראת שמים וג' לדרך ארץ, אלו הם של יראת שמים שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע שקודם אכילה היה לו להשלימם, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי

הני פרשיות דכולי שתא. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס ר"ח ז"ל. פי' שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות מועד ואז לא היה להם פנאי. וכן נראה יותר: כאלו התענה תשיעי ועשירי. פירוש אם נצטווה

דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון כדדרשינן בפ"ק דבתרא מושמתם בארון, וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה, אבל עד בית עולמים הי' שברי לוחות לבד בארון שעשה משה ולא בשל בצלאל, אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה, והא דאמרינן בעירובין בפ' הדר גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו, וההיא דאוריה דכתיב הארון וישראל יושבין בסוכות כו', דמשמע שדוד שימש מטתו ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה דהא אותו הארון היה ששברי לוחות מונחין בו, והוא הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו וכדפרישנא, וכדתניא בספרי וארון ברית ה' נוסע לפניהם זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו, והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד בימי שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים ושוב לא יצא עמהן במלחמה ובירושלמי דסוטה פ' משוח מלחמה איכא פלוגתא בהא מילתא, איכא מ"ד שני ארונות היו ואיכא מ"ד ארון אחד היה וזה. לשון הירושלמי קרא מסייע ליה לר' יהודה בן לקיש, פירוש שאמר שתי ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות, מה עבדון ליה רבנן, פירוש שהם אומרים שלא היה כי אם ארון אחד שהיה בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה, כלומר קירוי של חול בעלמא שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה

לעולם ליליא הוא. והאי דקרי ליה יממא וכו',