תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יבמות א:א:טז
Tosafot HaRid on Yerushalmi Yevamos 1:1:16 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:16) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' לעזר בשם ר' אבון כל דבר שהוא בא מחמת הגורם פי' דכל האיסור הוא מחמת הגורם דוקא בטל הגורם בטל האיסור כגון אשת אח דבא רק מחמת הגורם דהיא אשת אחיו מכיון דמת אחיו ואינה אשת אחיו בטל האיסור ודבר שאינו בא מחמת הגורם כגון איסור בתו דלא בא מחמת גורם דא"א אעפ"י שבטל הגורם האיסור במקומו עומד דהא איסור דבתו לא בא מחמת הגורם דא"א ע"כ האיסור דבתו במקומה עומד ולא שייך למימר כי היכי דא"א מותרת במקום יבום ה"נ בתו מותרת במקום יבום ז"א דא"א דהותרה היא מחמח שמת אחיו ובטל הגורם ולא אסרה התורה א"א אלא בחיי אחיו אבל כשמת בטל הגורם והוי כמו אחות אשה דהותרה לאחר מיתה ורק גזה"כ אחריתי היא דבבנים אסורה אבל בלא בניה מותרת משום דבטל הגורם וא"כ היכי תיתי מינה שאר עריות דמותרין ומוכח מהירושלמי כשיטח ר"י דס"ל דמן הדין אף לאחר חליצה אינם חייבין כרת אפילו החולץ גופיה דהא בטל הגורם דכיון דבטל הגורם האיך תאסר אח"כ בכרת משום א"א בשלמא רשב"ל ס"ל דלא נקרא בטל הגורם דהא א"א אסור לעולם ולא מצינו שהשוה הכתוב איסור דא"א לאיסור דאחות אשה שאינה אסור אלא בחייה ז"א דבאמת איסור דא"א לעולם הוא רק במקום יבום התירה התורה וכיון דהתורה התיר רק משום זיקה וכיון דנפקעה הזיקה איסור א"א במקומו ולא נקרא בטל הגורם האיסור דהא א"א אסורה לעולם משא"כ לר"י דס"ל דלאו מצות יבום מתיר איסור דא"א אלא מיתת אחיו מתירה כדפי' הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות יבום הי"ב דנקרא בטל הגורם ע"כ אפילו לאחר חליצה לא שייך עוד איסור דא"א וע"כ כיון דנקרא בטל הגורם ליכא למילף עריות כולן כגון בתו דמותרת במקום יבום כמו א"א דמותרת במקום יבום ז"א דא"א בטל הגורם משמח אחיו אבל בבתו לא בטל הגורם וראי' לדברינו דזה הירושלמי ע"כ בשיטת ר"י וס"ל דאשת אח לא אסורה אלא בחי' אחיו כמו באחות אשה דאינה אסורה אלא בחי' ומיתת אחיו מתיר מהדא דגרסינן לקמן בירושלמי פ"ד ה"י אמר ר' יוחנן דברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור וקאי שם על מתה אשתו מותר ביבמתו והתם פשיטא דנקרא בטל הגורם דאחות אשה אינה אסורה אלא בחי' וכמו כן באשח אח נמי קרי לה בטל הגורם דס"ל לאו דהיבום מחיר והזיקה מתירה מאיסור דא"א ז"א אלא דמיתת אחיו מתרת ולא זיקת יבום והיכי תימר מה אשת אחיו מותרת כשמת אחיו אף כשמת אחיו תשתרי איסור דבתו ז"א דאשת אחיו מותרת משום דהאיסור שלה היא אשת אחיו אבל איסור דבתו מאי שייכות הוא לאיסור א"א וזהו דילפינן מאחות אשה מה מצינו בא"א דלא שרי ליבום משום בטל הגורם אף בתו דלא בטל הגורם אסורה ואי דלא ילפינן מאחות אשה הא"מ דלא תלי בביטול הגורם אלא דהוי אמינא כמו איסור דאשת אח הותר על ידי מצות יבום כן כל העריות ולא הוי אמינא דאשת אח הותרה ע"י מיתת אחיו אלא ע"י היבום הותרה וא"כ כמו כן כל העריות אבל מג"ש דעלי' דאחות אשה אינה מתיבמת ע"כ עי"ז שמעינן שפיר דבכ"מ דלא בטל הגורם האיסור במקומו וילפינן כל העריות מן אחות אשה דלא בטל הגורם משא"כ באשת אח דבטל הגורם וזה גופיה ידעינן מאחות אשה דהא דאשת אח מותרת להתיבם משום דבטל הגורם דאיסור אשת אח נסתלק במיתת אחיו ולפיכך ערוה דלא נתבטל הגורם אינה מתיבמת ולא דמשום מצות יבום אין איסור ערוה ז"א דבמקום איסור ערוה לא מהני מצות יבום והראיה דאחות אשה דהוי ערוה לא מהני מצות יבום והא דמהני מצות יבום בערוה דאשת אח שאני התם דלא הוי ערוה לאחר מיתת אחיו דכשמת אחיו נסחלק איסור ערוה מעל כל נשיו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות יבום הי"ב וזה ילפינן מאחות אשה דיבום לא מהני במקום ערוה ואין להקשות למה בש"ס דילן דף ח' דפריך ר"א מדיפתי לרבינא מכדי כל עריות איכא לאקשינהו לא"א וכו' ומשני איבע"א לקולא ולחומרא וכו' ואיבע"א הכא תרי איסורי וכו' למה לא משני ליה רבינא דליכא למילף מאשת אח משום דהתם אין היבום מתיר לערוה אלא מיתת אחיו מסלק הערוה כנ"ל דהא רבינא סבר לה כר"י בדף י"א ע"א עיי"ש אבל זה לא קשי' משום דמשני לי' שפיר טפי אפילו לשיטת רשב"ל וכה"ג משני הרשב"א ז"ל על קושיתו דלמה לא משני שאני אשת אחיו דמצותו בכך ע"ז משני דאין ה"נ אלא דמשני שפיר טפי ודוק: