תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יבמות א:א:יח

יצחק בר איסטיי' אמר רשב"ל בעי נתני שש עשרה נשים חליצה פוטרת צרתה פי' חולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ר' יעקב דרומייא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינתה בגין ר"ע דאמר ר"ע יש ממזר בחלוצה פי' הק"ע ז"ל דר"ע ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל ולא מהני הקדושין של החולץ והאיך תפטור צרתה ולפענ"ד נראה דכונה אחרת בזה דאי ר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל הל"ל סתם בגין ר"ע דר"ע אמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולמה נקיט בזה"ל דר"ע אמר יש ממזר בחלוצה ע"כ נראה לפענ"ד דכונה אחרת הוא ועפ"ז יתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות יבום הי"ב דפסק דמן התורה מותר לכנוס היבמה לאחר חליצה בין החולץ בין האחין בין החלוצה בין צרתה ואינן אסורות אלא מד"ס כשניות מפני כיון שמת אחיו נסחלק איסור ערוה מעל כל נשיו עיי"ש וע"כ מפרש הגמ' דר"י אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חולץ ואי בעי האי חולץ השתא קאי עלה באיסור א"א אלא איהו שליחותא כו' לאו דס"ל כרשב"ל דנתקו הכתוב מכרת ללאו ורק רשב"ל ס"ל דאיהו נתקו הכתוב אבל אחיו כדקיימי קיימי ור"י ס"ל דמי איכא מידי דמעיקרא שניהם שווים ועכשיו לדידי' נתקו הכתוב ולאחין לא נתקו הכחוב מ"ש הוא מאחין אלא שליחוחא (דאחין) קעביד ותרוי' שוין דבתרויי' נתקו הכתוב מכרת ללאו כדמשמע לפום רהיטא לא מפרש הרמב"ם ז"ל כן אלא מפרש דר"י ס"ל דלא אפשר שתיאסר משום א"א כיון דמעיקרא הותרה שוב אי אפשר שתיאסר משום א"א כיון דכבר הותרה משום מצות יבום [א"נ דלא אסורה א"א אלא בחי' אחיו אבל כשמת בלא בנים אין איסור א"א ולאו משום מצות יבום אלא דדומה לאחות אשה דאינה אסורה אלא בחי' עיי"ש בדברינו לעיל] וכן פי' הרשב"א ז"ל בדף מ"א עיי"ש וע"כ פסק דתיכף שמת אחיו נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו ולאו דלא יבנה הוא מדרבנן וה"ק הכ"מ ז"ל דהא ר"י קאמר בהדיא בשלמא לדידי דאמינא ח"ל נינהו היינו דצריכה חליצה מן האחין אלמא לר"י בלאו קיימי ובפ' ר"ג דף נ"ג אמרו בשלמא לר"י דאמר כולה ביתא בלאו קיימי מש"ה איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין בח"ל פי' וכר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הנה בכאן מבואר דלר"י קיימי בלאו ע"כ לשונו ז"ל וכתב שדברי תימא היא פיסקא דהרמב"ם ז"ל ונראה לפענ"ד דהרמב"ם ז"ל בנה יסודותיו על סוגיא ערוכה דהלאו דלא יבנה הוא אסמכתא ומכל מקום לא קשי' מהנך סוגיות ונקדים לזה קושיא אחת דגרסינן בירושלמי פ"ג רב אמר חלוצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור כו' שמעון בר בא בעי קומי ר"י מה בין חולץ למגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור אין האחין חייבין משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת ע"כ פי' דהחליצה קנין וחליצה פטור היא מבואר בפשיטות עפ"מ דגרסינן במתניתן דף מ"ד ע"א המחזיר גרושתו והנושא חליצתו והנושא קרובת חליצתו יוציא והולד ממזר דברי ר"ע וחכמים אומרים אין הולד ממזר ופריך הגמ' וסבר ר' עקיבא הנושא קרובת חליצתו הולד ממזר והאמר רשב"ל כאן שנה ר' אחות גרושה מד"ת אחות חלוצה מד"ס חני בקרובת גרושתו ושקיל וטרי הגמ' בזה עד דמסיק אלא קרובת חלוצתו לר"ע הוי ממזר ארחב"א אר"י מ"ט דר"ע א"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ופירש"י ז"ל ול"ל לרבי עקיבא הא דאיתא במתניתין דף מ"א דהחולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה חולצת ולא מתיבמת דלדידי' פטורה עיי"ש וא"כ הוי לר"ע חלוצה כמו גרושה דגבי גרושה כתב רחמנא ושילחה מביתו והכא חולץ לה מביתו והוי לענין חליצה כמו גרושה וזהו הפי' של חליצה קנין [וע"כ לרב דס"ל חליצה קנין ס"ל כתירוץ הראשון דבדף מ"ד דמשני חני קרובת גרושתו דבזה מסיק בסיפא דמודים חכמים לר"ע] וע"כ כמו לר"ע דס"ל דחליצה קנין ס"ל דאחות חלוצתו היא מדאורייתא כאחות גרושתו כן החליצה על האחין קיימא באיסור גרושת אחיו ע"כ כי פריך שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ למגרש דאחות חלוצתו תהיה כאחות גרושתו ע"ז משיב לו ר"י מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור אין האחין חייבין משום אשתו של חולץ פי' משום גרושת אחיו אלא משום אשתו של מת פירש משום דאחין כדקיימי קיימי וקשה לי מהא דגרסינן דף י' ע"ב אתיבי' ר"י לרשב"ל החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין בשלמא לדידי דאמינא ח"ל נינהו היינו דצריכה חליצה מן האחין אלא לדידך אמאי צריכה חליצה מן האחין ולטעמיך אימא סיפא עמד אחד מן האחין וקדשה אין לה עליו כלום ואי ח"ל נינהו אמאי אין לה עליו כלום אר"ש סיפא אתאן לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל ע"כ ולכאורה קשה דלמה לי' לסיים ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל הא לר"ע קיימי בוודאי על האחין באיסור כרת אפילו אליבא דר"י ולאו משום אשתו של מת אלא משום אשתו של חולץ דהוי גרושת אחיו כמו דס"ל דאחותה הוי אחות גרושתו כן נמי על אחים הוי גרושת אחיו:

וע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל ניחא שפיר דהנה במתניתין דדף מ"ד דגרסינן שם המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חליצתו דהולד ממזר דברי ר"ע י"ל דמוכח דחלוצה דאורייתא מלאו דלא יבנה דאל"כ למה הולד ממזר וי"ל דחלוצה דרבנן והא דנושא חלוצתו הוי ממזר משום דמסיים קרובת חלוצתו דלר"ע הוי אחות חלוצה דאורייתא כמו אחות גרושתו דחליצה הוי כדין גרושה א"כ לפ"ז הכי פירושא דמתניתין המחזיר גרושתו פי' משנשאת כדפירש"י ז"ל והנושא חלוצתו הוא ג"כ לאחר שנשאת דאז הוי ממזר אליבא דר"ע א"כ אין הכרע כלל ממתניתין [והא דפריך הגמ' מקרובת חליצתו ולא פריך מחליצתו דרישא משום די"ל דהגמ' פריך אליבא דכולהו דאף לרשב"ל דס"ל דלאו דל"י הוא מדאורייתא אבל מקרובת חליצתו גם רשב"ל מודה דהוי דרבנן דאמר רשב"ל גופי' כאן שנה רבי אחות גרושה וכו'] אבל יש הכרע דדינא דלאו דלא יבנה אם היא מדאורייתא או מדרבנן היא מחלוקת בין ר"ע וחכמים דגרסינן דף נ"ב ע"ב אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום כו' כו' תניא נמי הכי אמ"ר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום ולכאורה קשה על הברייתא דגרסינין אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה ולמה לא גרסינן כמו בכ"מ אלא לדברי ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל אבל לדברי חכמים יש אחר חליצה כלום ולמה גרסינן בלשון לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה וע"כ הוא ר' עקיבא דמתניתין המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו דס"ל לר"ע גבי נושא חלוצתו דהולד ממזר ע"כ דעושה חלוצה כערוה משמע אבל לרבנן לא עשו חלוצה כערוה ולאו משום דס"ל קדושין תופסין בח"ל א"כ ס"ל לדידהו נמי דחלוצה כערוה אך דקדושין תופסין ולמה קאמר לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה משמע דרק ר"ע ס"ל דהוי חלוצה כערוה אבל לרבנן לא הוי חלוצה כלל ערוה ולא משום דקדושין תופסין בח"ל אלא משום דס"ל דחלוצה לא הוי כערוה כלל דאם דס"ל דהוי ח"ל א"כ אף לרבנן נמי הוי חלוצה כערוה דח"ל דל"ל דערוה לא נקרא רק אם לא תפסי קדושין דהוא לר"ע אבל בזה דתפסי קדושין לא נקרא ערוה ז"א דפשיטא דאף ח"ל נקרא ערוה דיש עריות ופסולין אותן שפסולין לקהל נקראין פסולין פסולי קהל כגון ממזר ונתן כותי ועבד ויש שנקראים פסולי כהונה כגון אלמנה לכ"ג אבל פשיטא דח"ל כגון מחזיר גרושחו משנשאת אינה בכלל פסולין אלא בכלל עריות וראיה לזה דגרסינן במכילתין דף מ"ה מיתיבי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ר"ש בן יהודה אומר אין ממזר אלא ממי שאיסורן איסור ערוה וענוש כרת אלמא דאיסור ערוה וענוש כרת ב' דברים נינהו דל"ל דה"ק איסורן איסור ערוה דלא תפסי קדושין אעפ"י שאין כרת כגון לר"ע ז"א דא"כ ענוש כרת ל"ל הול"ל איסור ערוה לחוד אלא ע"כ משום דהם בכלל פסולין ולא בכלל עריות ואין ממזר אלא ממי שאיסורו משום ערוה ואעפ"י שהוא ערוה לא מהני עד שיהא ענוש כרת ג"כ אלמא דאעפ"י שאין ענוש כרת נמי בכלל ערוה היא ע"ז קאמר דלא מהני עד שיהא ענוש כרת ג"כ אלמא בפירוש דאע"פ שאין ענוש כרת נמי בכלל ערוה היא ומפורש גרסינן בירושלמי במס' גיטין פ"ט הל"ב אלא ערוה שיש בה הוי' עיי"ש הרי דנקראה ערוה אפילו בשיש בה הוי' וא"כ למה קאמר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא שהי' עושה חלוצה כערוה משמע דלרבנן לא הוי ערוה וכיון שכן מוכרח ע"כ דלרבנן לא הוי חלוצה שום ערוה והיינו דגרסינן בירושלמי הכא דר"ע עושה ממזר מחליצה הוא לאו דילפינן מהא דאר"ע אין קדושין תופסין בח"ל ז"א דמזה אין מוכרח דילמא ס"ל דליכא לאו בחלוצה כלל אלא מוכח כן מההיא מתניתין דדף מ"ד הנ"ל עיי"ש וכיון שכן דמוכרח דלרבנן לא הוי חלוצה שום ערוה ע"כ שפיר מסיק ר"ש סיפא אתאן לר"ע דאמר אין קדושין בח"ל דאי הוי משני התם דר"ע היא הא"מ דר"ע ל"ל כלל לאו דל"י ול"ל דחליצה כערוה והא דאין לה עליו כלום הוא משום דהוי כחייבי כריתות משום אשתו של חולץ דהוי גרושת אחיו אבל לחולץ גופי' מותרת דחלוצה לאו כערוה דמי וסבר לה כרבנן דס"ל כן והא דס"ל לר"ע במתניתין דנושא חלוצתו הוי הולד ממזר הוא לאחר שנשאת כנ"ל והא"מ דעל כרחך מוכרח כן מברייתא דאל"כ למה נקט עמד אחד מן האחין וקידשה אין לה עליו כלום ליתני החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אין לה עליו כלום דהא ס"ל לר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אלא ע"כ דליכא כלל לאו דל"י ודווקא באחד מן האחין אין לה עליו כלום משום דהיא חייבי כריתות. והא דתני במתניתין אין אחר חליצה כלום הי' מוקי כרבי דקדשה לשם יבמות עיי"ש והא"מ ע"כ דהברייתא הזאת פליגא על הברייתא דרבי ע"כ מסיק דר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל ומלתא דלא יבנה אין לה עליו כלום וממילא הוא הדין להחולץ גופי' והא דלא קתני החולץ ליבמתו וחזר וקדשה היא לרבותא קמ"ל דלא מיבעיא חולץ בוודאי אין לה עליו כלום משום לאו דלא יבנה אלא אפילו אחין דהא"מ דווקא חולץ קם בלא יבנה לא תפסי קידושין אבל האחין דלא קמו בלא יבנה מותרין לגמרי דליכא בהו חייבי כריתות משום מי איכא מידי כסברת ר"י ע"כ קמ"ל דאף האחין אסורין ולעולם איכא לאו דל"י וקמ"ל ר"ש דלא תימא דאף ר"ע ס"ל כרבנן דליכא לאו דלא יבנה ע"ז קמ"ל דלעולם משום לאו דל"י לחוד נמי אין לה עליו כלום והשתא מובן דאחין לרבותא נקט והשתא לרשב"ל ע"כ דלאו דלא יבנה הוא לאו גמור דל"ל אסמכתא ז"א דא"כ הי' חייב כרת ולמה ס"ל לחכמים דיש אחר חליצה כלום משא"כ לר"י דס"ל מי איכא מידי דליכא כרת דא"א בשום אופן א"כ שפיר לרבנן ליכא כלל לאו דלא יבנה ויש אחר חליצה כלום ורק ר"ע עושה חליצה כערוה ולא רבנן ולא קשה מסוגית הגמרא דדף נ"ג בשלמא לר"י דכולא ביתא בלאו קאי איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בח"ל דה"ג הכ"מ ז"ל משום דהתם קאי מפור' אליבא דר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה אבל לרבנן אין ה"נ דמותר לגמרי מדאורייתא ואין להקשות לדברינו דהברייתא דרב דאין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה משמע מזה דלרבנן לא הוי חלוצה כערוה מהא דגרסינן לעיל דף מ"ה אלא אמר רב יוסף מאן הכל מודים רבי אע"ג דרבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה ולי' לא ס"ל ובעבד וכותי מודה פי' דאע"ג דלי' לא ס"ל כר"ע דאין קדושין תופסין וס"ל דתופסין ולדברינו דס"ל לרבי דתופסין דאימא לא סבירא ליה כר"ע בזה דעושה חלוצה כערוה וס"ל דחליצה לאו כערוה משום דליכא לאו דל"י קושיא הזאת הקשה לי ידידי הרב הגדול ר' צבי אייזיק נ"י מוואלקאוויסק יצ"ו והשבתי לו דזה לא קשה מידי דפירוש הגמרא אינו כמו שהבין כ"ת נ"י דהכל מודין הוא רבי אע"ג דס"ל דקידושין תופסין בח"ל ואין ממזר מח"ל בנכרי ועבד מודה כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות ז"א דא"כ למה ליה להביא הברייתא הא מפורש קסתים לן רבי הלכה כשמעון התימני א"ו דה"פ בפשיטות דקאי על הא דלעיל דפריך מיתיבי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר רשב"י אומר אין ממזר אלא ממי שאיסורן איסור ערוה וענוש כרת וכדברינו לעיל דהנך פסולין גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתן חלל וממזר אין נקראים עריות אלא פסולין ונקראים פסולי קהל ויש אשר נקראים פסולי כהונה ולא נקראים עריות אלא פסולין ומדויק כן בלשון התנא בריש הבא על יבמתו וכן הבא על אחד מכל העריות האמורות בתורה או פסולין כגון אלמנה לכה"ג וכו' ממזרת ונתינה לישראל כו' לממזר ולנתן כו' אלמא דאלו לא נקראין עריות אלא פסולין ע"ז קאמר רשב"י דאין ממזר אלא ממי שאיסורן איסור ערוה אבל לא מפסולין אפילו באותן דלא תפסי קדושין כיון דלא הוי איסורן איסור ערוה ואין נקראים עריות אלא פסולין ואין ממזר אלא מי שאיסורו איסור ערוה ואפי' דהוי ערוה מ"מ לא מהני עד שיהא הערוה של כרת אבל ערוה לחוד אע"פ שהיא ערוה מ"מ כיון שאין בה כרת לא מהני דתרתי בעינן ערוה של כרת וא"כ קשה מזה על ר"י דקאמר הכל מודים בנכרי ועבד שהולד ממזר כיון דלא תפסי קידושין כחייבי כריתות דמי וס"ל דלא קפדינן דווקא על ערוה דז"א דמהכא משמע דאין ממזר אליבא דרבנן דפליגי על ר"ע אלא מאיסור ערוה וכרת ואי אפילו בפסולין דנכרי ועבד כיון דלא תפסי בה קדושין כחייבי כריתות דמי מ"מ ע"כ לא מהני עד שיהיו תרתי ערוה וכרת אבל כרת בלא ערוה לא הוי ממזר וערוה בלא כרת לא הוי ממזר ע"כ אפילו בנכרי ועבד דכיון דלא תפסי קדושין אפילו לדידך דקאמרת דבחייבי כריתות דמי מ"מ הא לא הוי ערוה ע"ז משני רב יוסף מאן הכל מודין רבי דאליבא דרבי קאמר ר"י אע"ג דרבי ג"כ ס"ל כרשב"י דקפדינן אליבא דרבנן דפליגי על ר"ע דס"ל דאין ממזר אלא מאיסור ערוה ומביא ראיה אע"ג דרבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה משמע מזה דלרבנן מקפדינן דוקא על ערוה ע"ז קאמר דאין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה דלשיטתי' דר"ע מחלוצה הוי ממזר כערוה לרבנן ולי' לא ס"ל כר"ע אלמא אע"ג דרבי ס"ל ג"כ כרשב"י דקפדינן דווקא על ערוה מ"מ בנכרי ועבד מודי אע"ג דלא הוי ערוה אלא פסולי קהל מ"מ הוי הולד ממזר דכי אתא ר"ד כו' וז"ב ודוק. אחר כתבי זאת הראני חכם אחד פירש המשניות להרמב"ם ז"ל בפר"ג והרשב"א ז"ל מקשה עליו ולדברינו הפי' המשניות הנ"ל קילורין לעינים ודוק: