תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי סוטה א:א:י

נסתרה בעד אחד שחרית ובע"א בין הערבים ייבא כהדא נתיחדה עמו בפני שנים כו' באחד בשחרית ובאחד בין הערבים זה הי' מעשה ושאל ראב"ת את החכמים ואמרו אין זה יחוד. קינא לה בעד אחד בשחרית ובע"א בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים אלא א"כ ראו שניהם כאחת ריב"ק אומר אפילו בזא"ז ע"כ וגי' המרדכי ז"ל בפ"ב דיבמות ייבא בהדא נתיחדה עמו כו' אין זה יחוד קינא לה כו' מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי [וכתב הב"י ז"ל בחו"מ סי' ל' כצ"ל אפילו שהוא איש והיא אשה כלומר דאפילו בפירוש קינא לה על אותו האיש ועל אותה האשה בשחרית וכן קינא לה על אותו האיש גופיה בין הערבים דליכא כאן חשש שמא לאו אחד גברא קמסהדי דהא בפירוש הותנה על אותו האיש אפ"ה אין קנויו קינוי] או ייבא כהדא אין מקבלין כו' ריב"ק אומר ואפילו באו זא"ז ע"כ עיי' בב"י ז"ל ס' ל' בחו"מ וס' י"א באבן העזר דמפרש בן דמיבעי' לי' תחלה על עדות מיוחדת בסתירה או דייבא כהדא כההיא ברייתא דיחוד דבעי בב"א ולא מהני בזאח"ז וכן גם קינא לה בא' בשחרית וכו' ג"כ מיבעיא לן אפילו דהוא אותו איש ואשה אפ"ה אין קינוי קינוי דדמי לההיא ברייתא דיחוד או דייבא כהדא אין מקבלין כו' ריב"ק אומר אפילו בזא"ז ע"כ כ' הב"י ז"ל דנשאר איבעיא בירושלמי דלא איפשיטא וע"כ כתב הא דמביא הרב אלפס ז"ל בפ' מ"ש בגיטין ההיא ברייתא דנתיחדה בא' בשחרית ובא' בין הערבים דאין זה יחוד והר"נ ז"ל כתב שם אע"ג דקי"ל גבי ממון דמהני עדות מיוחדת מ"מ לגבי אשה דשייך בדיני נפשות בב"א בעינן לה עכ"ל ז"ל ע"ז כתב הב"י ז"ל דהמרדכי ז"ל דחלק על זה וס"ל דמצטרפי עדי כיעור אפילו עדות מיוחדת ומביא ראיה מהאי ירושלמי וכן מוכח במס' כתובות דף כ"ו לענין תרומה דבכל איסורין שוה לד"מ דקי"ל כריב"ק דמצטרפין עדות מיוחדת וכן מוכח במס' גיטין דף ל"ג ע"ב לענין גט וכיון דלהירושלמי הוי ספק ובבבלי פשיטא לן דמצטרפין ע"כ פסק המרדכי ז"ל דעדי כיעור מצטרפין בעדות מיוחדת אך ני"מ כתב דדינא דהרב אלפס והרא"ש ז"ל עולה יפה לענין עידי יחוד מצטרפין משום דכיון דלא ראו הבעל והאשה העדים ע"כ לא נתכוונו לשם קידושין עיי"ש והגר"א ז"ל באה"ע ס' י"א ס"ק ט"ז כתב דהתירוץ של הב"י על הרב אלפס והרא"ש ז"ל הוא דוחק וע"כ דאין הלכה כההיא תוספתא דיחוד דאין מצטרפין דע"כ התוספתא ההיא אתיא כת"ק דריב"ק אבל לדידן דקי"ל כריב"ק ע"כ מצטרפין כדמוכח מהירושלמי ובמס' כתובות וב"ב גבי איסור ובמס' גיטין דף ל"ג לענין גט ואישות דמצטרפין עיי"ש והנו"ב ז"ל סי' ע"ב כתב לחלק בין גט לקידושין דע"כ לא כתב הר"נ ז"ל אלא גבי אשה דשייכי בד"נ אלא גבי קידושין דלדידהו כשנתקדשה שייכי לד"נ אבל גבי גט לא שייך לד"נ דהא אדרבה כשמעידין שנתגרשה הרי היא פניי' וחולק על מהר"א בן ששון ז"ל דלא מחלק כן ויש לפלפל טובא בהאי סברא דהנו"ב ז"ל אבל אין הפנאי מסכים ובסמוך יתבאר קצת וע"כ דהב"י ז"ל והגר"א ז"ל לא ס"ל כהנו"ב ז"ל דהא ממס' גיטין גבי גט מקשה על הרב אלפס ז"ל מקידושין ועיין בב"י ז"ל ס' י"א באבה"ע ובחו"מ ס' ל' עיי"ש ונראה לפענ"ד לתרץ הרב אלפס והרא"ש ז"ל דלעולם לשיטתי' דבאישות לא מהני עדות מוותרת כמו בד"נ רק באיסורין מהני כבד"מ כדמוכח ממס' כתובות וב"ב גבי תרומה והא דקשה ממס' גיטין דף ל"ג ע"ב הנ"ל נראה לפענ"ד לתרץ בע"ה יפה ועי"ז יתורץ מה דקשה בסתירת הר"ן ז"ל ממס גיטין למס' קידושין וכדומה שהגאון רע"א ז"ל מקשה זאת דגבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית ומת שלוחו דאסור בכל הנשים שבעולם כתב הרמב"ן ז"ל דאם באו קרובות ואמרו לא נתקדשנו נאמנות ומותרת אחותה להנשא ע"ז מקשה הר"נ ז"ל במס' גיטין פ' האומר דז"א דהא קי"ל אין דבר שבערוה פתות מבשנים אפילו היכי דלא איתחזק איסורא ואילו במס' קידושין פ' האומר גבי קידשתי את בתי וא"י למי קידשתי' דאמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס הקשה הר"נ ז"ל האיך נאמן הא אין דבר שבערוה פחות מבשנים והא דמהימן עד אחד לענין אשה דמת בעלה הוא ע"כ מטעם דאשה דייקא ומינסבא והכא ליכא האי טעמא ומתרץ דהתם הוחזקה בא"א משא"כ הכא דלא נתחזק באיסור א"א והרי הר"נ ז"ל ס"ל דאפילו בלא איתחזק איסורא דא"א נמי אינו נאמן בדשב"ע פחות משנים וזהו קושיא אלימתא:

אבל לפי דברינו שיתבאר בע"ה יתורץ כעין חומר דהנה על הרב אלפס ז"ל והרא"ש בב"א ולא דמי אישות לד"מ אך "מ שפיר דלפי הגירסא דהירושלמי דלפנינו מתורץ מאד הכל על נכון דלהגירסא שלפנינו לא גרסינן כלל תיבת או ייבא תיבת או לא גרסינן אלא ייבא כהדא וה"פ נסתרה בעד א' שחרית ובע"א בין הערבים ייבא כהדא נתיחדה עמו כו' בא' בשחרית כו' אין זה יחוד ע"כ בעדי סתירה ג"כ לא מהני עדות מיוחדת הגם דבממון ובאיסורין מהני כריב"ק אבל באישות לא מהני זה פשיטא ואח"כ שאל בעדי קינא קינא לה באחד בשחרית ובאחד בין הערבים בזה הוי מקום ספק אם נאמר דהא הוי ג"כ אישות ובאישות לא מהני עדות מיוחדת או דילמא דכיון דעדותן לא פסל כלום דהא עדיין מותרת לבעלה ולא מהני עדותן רק באם שיהי' סתירה ויבאו אח"כ עדים על הסתירה אבל בלא עדי סתירה עדיין לא פעל עדותן ע"כ לא דמי לעדי אישות דהא עדיין לא פעלו באישות לא היתר אישות ולא איסור אישות דהא עיקר דינא יופסק בענין אישות ע"י עדים אחרים ע"כ דמי לעדי ממונות או ככל איסורין והיינו דמיבעיא קינא לה בעלה באחד בשחרית ובאחד בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה פי' כיון דהוי אישות בין איש לאשה דהוא איש והיא אשה ע"כ אין קינוי קינוי או לא דזה לא דמי לאישות בעלמא אלא דמי לכל איסורין כיון דלא איפסיק שום דין אפומי' בין איש לאשתו ע"ז אמר ייבא כהדא אין מקבלין כו' ריב"ק אומר אפילו בזאח"ז ע"כ נמצא לפי המסקנא דעידי סתירה דאיפסיק דין אפומייהו בין איש לאשתו דנאסרה עליו אשתו אחר הסתירה דהוי דינא אישות בזה דמי לד"נ דלא מהני עדות מיוחדת משא"כ בעדי קינוי דלא איפסק דינא בין איש לאשתו מהני עדות מיוחדת כמו בד"מ ובכל איסורין ולפ"ז שפיר ניחא פיסקא דהרב אלפס והרא"ש ז"ל דבאישות מאחר שהוא איש והיא אשה אין הסתירה כלום ואין היחוד כלום ומירושלמי גופי' ראיה לשיטתם ז"ל דמאחר שהוא איש והיא אשה אין מצטרפין ורק לעדי קינוי אפילו דהוא איש והיא אשה מ"מ דמי לד"מ וכריב"ק א"כ לפ"ז לא דמי לההיא דמס' גיטין דף ל"ג ע"ב דהתם לענין כתיבה של הגט ולא לענין עדי מסירה רק לענין כתיבה דהתם כתיבה ותתימה של הגט דמי לעדי קינוי דהא אפילו כשכתבו ותתמו הגט. לא איפסק שום דינא בין איש לאשתו ואם לא יתן לה הגט אח"כ בע"מ אין שום פעילה ושום שינוי בין איש לאשתו רק לאח"כ כשיתן הגט ע"י עידי מסירה אז יופסק הדין בין איש לאשתו ובזה קי"ל כריב"ק דמצטרפין דדמי לד"מ וכל איסורין ולא אמרינן מאתר שהוא איש והיא אשה כיון דלא איפסיק שום דינא מפומי' ונמצא לענין הלכה דבעדי אישות מאחר שהוא איש והיא אשה אין מצטרפין משא"כ לענין איסורין כמו בתרומה דמי לד"מ וכמו כן לענין קינוי וכתובה דגט לא איכפית דמאחר שהוא איש והיא אשה אלא דמי לדריב"ק ומצטרפין ועפ"ז יתורץ קושיתנו על הר"נ ז"ל דע"כ קושית הר"נ ז"ל במס' קידושין לא קאי אליבא דרב אסי דהא רב אסי קאמר נמי הטעם משום דמירתת ודווקא בפני האב דמהני מירתת כדפירש"י ז"ל וכן פסקו הפוסקים ז"ל עיי' בשו"ע אה"ע ס' ל"ז א"כ מאי קושיא דהא אין דבשב"ע פחות משנים והא דמהימן עד אחד בעדות אשה הוא משום הטעם דדייקא ומינסבא והכא ליכא האי טעמא ז"א דהא ה"נ איכא הטעם דמירתת ואלא ע"כ דכל הקושיא הוא אליבא דרב דלא ס"ל הסברא דמירתת ואינו נאמן לכנוס רק ליתן גט וע"י גיטו מותרת לעלמא ע"ז שייך הקושיא דהאיך נתרת ע"י גיטו לעלמא הא אין ע"א נאמן באיסורין ולא אמרינן אין אדם חוטא ולא לו והא דהא דמהימן גבי עדות אשה הוא ע"כ משום הטעם דדייקא ומינסבא הא לא"ה לא מהני וע"כ לפ"ז מתרץ שפיר דכיון דלא איתחזק איסורא דא"א שפיר מהני דדבר שבערוה הזה דומה לאיסורין דנאמן בלא איתחזק איסורא דהא עדותו לא מהני כלום למיפסק דינא ע"פ דהא אינו נאמן לכנוס ועדיין היא א"א עליו ועל כל העולם ולא מהני עדותו כלום באם לא ירצה ליתן גט ולא מהני רק באם יתן הגט ויהי' אח"כ עדי גט אז מהני עדותו להתיר ע"כ בזה לא אמרינן מאחר שהוא איש והיא אשה יהא ככל עדי אישות ובעינן ב' עדים ז"א אלא דמי לכל איסורין ומהני בדלא איתחזק ואין בזה דיני עדי אישות וה"ה שהי' יכול הר"נ ז"ל לתרוצי דעידי מיתה דא"א דאיפסיק דינא אפומי' לא מהני ע"א בדלא הסברא דדייקי ומינסבא משום דהוי עדי אישות משא"כ הכא דלא דמי לכל עידי אישות אבל קושטא קמשני דהתם איתחזק ע"כ לא הי' מהני התם אפילו בדלא הי' איפסק הילכתא אפומי' כיון דאיתחזק דהא באיסורין נמי לא מהני בדאיתחזק ואי הי' מחלק בין עדות אשה לקידושין דהכא דהתם בעדות אשה איפסיק דינא משא"כ הכא לא איפסיק דינא אפומי' הי' משמע באם דבעדי אשה נמי לא הי' איפסיק דינא אפומי' הי' נאמן וז"א כיון דאיתחזק ע"כ משני הקושטא דהתם איתחזק והכא לא איתחזק והא דכתב הר"נ ז"ל ובסמוך גבי נתקדשתי דאינו נאמן לכנוס משום דמחפה עליו דאם בא ע"א נאמן מהא לא קשה כלל דהא כיון דהוי השתא שנים הוא בעצמו שאומר אני קידשתי' דנאמן ליתן גט להתירה לעלמא ובדיעבד אם כנס לא מוציא ע"כ מהני עוד ע"א לצטרף להתירה לכנוס לכתחלה ורק כל עיקר הקושיא של הר"נ ז"ל הוא אליבא דרב דנאמן ליתן גט וע"כ ניחא לפי דברינו כיון דלא מהני עדותו לפסוק דין ע"פ אלא ע"י עדי הגט ודמי לקינוי דדמי לכל איסורין ולא לעדי אישות אע"פ שהוא איש והיא אשה ועפ"מ שכתבנו דשיטת הר"נ ז"ל דעדי אישות דומה לד"נ לעולם ולא מחלקינן בין גט דלהתירא אתא בין לקידושין דלשווי' א"א אתי וע"כ עידי קינוי וסתירה דמאחר שהוא איש והיא אשה הפי' הוא משום דעדי אישות הן ולא חלוק בין אם עדותן לאוסרה על בעלה או לאוסרה על אחרים באיסור א"א ועדי כיעור וע"א דטומאה עדי אישות מקרי וכן ב' עדי טומאה אפילו בלא התראה דפטורה ממיתה מ"מ עידי אישות מקרי להר"נ ז"ל ולא כמו שכתב הנו"ב ז"ל וכתבנו שכן מוכח מהב"י ז"ל והגר"א ז"ל ס"ק ט"ז ס' י"א עפ"ז יתורץ מה שהק' האחרונים ז"ל בשו"ת נט"ש והגא"י מובא בגליון הש"ס הכא על דעת הר"נ ז"ל דכתב דעדי יחוד לא מהני בדיני אישות דבד"נ דמי דאמאי לא יועיל עדות מיוחדת הא בקידושין דף ס"ה אמרו דלכך לא מהימן בע"ד בקידושין משום דקמחייבי לאחריני אבל כל שעדותו מיוחדת מועיל בד"מ א"כ מהראוי למילף דבר דבר מממון דגם באישות מועיל עדות מיוחדת ולא שייך סברת הש"ס דקמחייבי לאחריני דזה דווקא לענין בע"ד אבל עדות מהראוי להיות שוה כמו ד"מ:

אבל לפי דברינו ניחא דכיון דכתבנו דלהר"נ ז"ל כל דיני אישות דומה לד"נ ע"כ שפיר ניתא דהא לכאורה קשה ל"ל למילף כלל מדבר דבר מממון הא בלא"ה בעינן ב' עדים בדיני אישות בקידושין משום דדמי לד"נ ואלא ע"כ הא דבעינן למילף דבר דבר מממון הוא ע"פ גמ' מפורשת במס' סוטה דף ג' האי מכי מצא וגו' נפקא מבה נפקא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה ה"נ קאמר ת"ל בה ולא בקינוי כו' וטומאה. בעלמא בלא קינוי וסתירה דלא מהימן ע"א מנ"ל נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן ע"פ שנים וגו' יקום דבר מה כו' עדים שנים אף כו' עדים שנים וע"כ הא דבעינן ג"ש דדבר דבר דבעינן שנים הוא כדי שלא תאמר דסגי ע"א דילפינן מעדי טומאה דגזה"כ דנאמן ע"כ בעינן הג"ש דדבר דבר לאפוקי מועד אין בה אלא דבעינן שנים אבל מכיון דאפיקתי' מועד אין בה הרי יצא מהריבוי דע"א ואוקמי' במילתי' ובעינן שנים כמו כל ד"נ ולא דהג"ש בא ללמד דדינא דאישות דומה לדיני ממונות ז"א אלא דלא בא רק ללמד לאפוקי מהריבוי דועד אין בה וכיון דאפוקתי' מהריבוי דועד אין בה לענין שנים אוקמי' במילתי' והרי דינו באמת כד"נ וממילא לא מהני עדות מיוחדת כד"נ דהא באמת דיני אישות כד"נ דמיא ולא צריך הג"ש רק לאפוקי מגזה"כ דהריבוי ועד אין בה והא דקפריך דיהא הודאת בע"ד כמאה עדים לענין אישות לענין קידושין הא כד"נ דמיא ז"א דהא באמת גזה"כ לענין עריות ועד אין בה דחד מהימן אע"פ שכד"נ דמיא מ"מ גזה"כ דנאמן ע"א ורק הג"ש אפקעי לה מהאי ריבוי ואוקמי' במילתי' ולא מצינו דאפקעי' הג"ש לאוקמי' במילתי' רק לענין ב' עדים אבל לענין הודאת בע"ד לא אפקעי' דהא גבי טומאה נמי בע"ד נאמן באומרת טמאה אני וא"כ בין בגזה"כ דועד אין בה בין בגז"ש הודאת בע"ד כמאה עדים ול"ל הא הג"ש לא בא רק לאפוקי' מהריבוי ולאוקמי' במילתי' של ד"נ ז"א דהא לא אפקעי' מהריבוי לענין זה אבל לענין עדות מיוחדת שפיר אמרינן דכיון דהג"ש אפקעי' מהריבוי אוקמי' במילתי' עיי' במס' ביצה דף י"ב ע"א בתוס' ז"ל דריש העמוד ובמס' ע"ו דף ס"ז ע"ב בתוס' ז"ל בריש העמוד:

ובאמת בעיקר הקושיא בדברי הר"נ ז"ל כתבתי כבר בתשובה לדינא דלא קשה כלל משום דרב דס"ל נאמן ליתן גט משום הסברא דא"א תול"ל ובאמת במקום דלא איחחזק אף בד"מ אינו נאמן ע"א בעלמא בד"מ כדמוכח ממס' ב"מ דף ב"ח סימנין וסימנין וע"א ע"א כמאן דליתא דמי אבל הנ"מ בשלא קים לן בגווי' דע"א דקושטא קאמר אבל בקים לן בע"א דקושטא קאמר מהני ע"א בדלא איתחזק אבל בדאיתחזק לא מהימן כדגרסינן במס' כתובות דף פ"ה ע"א אמר ר"פ השתא דאמר מר קים לי בגוי' מילחא היא כגון אבא מר ברי דקים לי בגוי' קרענא שטרא אפומי' ופרכינן קרענא ס"ד פירש"י אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן ומסיק אלא מרענא כו' עיי"ש אלמא דלאפוקי ממונא לא מהני לן אפילו כשקים לן בגווי' דקושטא קאמר ואינו נאמן רק בדלא לאפוקי ממונא עיי' בהרא"ש ז"ל דבזה"ז אין אנו דנון דקים לן בגווי' אבל חז"ל דנו דין דקים לן דקושטא קאמר בדלא לאפוקי ממונא וע"כ הכא קאמר רב דנאמן ע"א ליתן גט אף דהוא ע"א ואינו נאמן אף בדלא איחחזק אך הכא נאמן משום דקים לן דקושטא קאמר משום הסברא דבא"א אין חול"ל כדפירש"י ז"ל דלא יתיר א"א חנם וזהו דווקא בא"א דחמור להרבות ממזרים ח"ו ע"כ אא"ח ול"ל וע"כ קים להו לחז"ל דקושטא קאמר ורב אסי ס"ל הסברא דמירתת ומהני בפני האב ע"ז מקשה הר"נ ז"ל ולמה בע"א שמת בעלה צריך הסברא דדו"מ ולמה לא נאמן ע"א בא"א דהא התם נמי איכא הסברא דאא"ח ול"ל וע"ז משני דהתם איתחזק איסורא וע"כ לא מהני אפילו דקים לן בגווי' דקושטא קאמר לאפוקי מחזקה כדפרכינן בכחובות דף פ"ה הנ"ל קרענא ס"ד לאפוקי ממונא תרי בעינן אבל הכא דאינו מפקיע החזקה מהני הסברא דאא"ת ול"ל דכיון דקים לי' בגווי' דקושטא קאמר דאא"ת בא"א להרבות ממזרים ול"ל והילכך לא נאמן בדלא איתחזק רק משום דקים לן דקושטא קאמר דאא"ת בא"א ול"ל אבל התם גבי אחיות דליכא הסברא דאא"ח ול"ל דהא התם מסהדי' אנפשיי' ואף דנאמנות על עצמן אבל לא מהני על האחותה משום דאין ע"א נאמן בדשב"ע אף בדלא איתחזק והתם ליכא הסברא דאא"ת ול"ל וע"כ לא נאמן הכא בדלא איתחזק רק משום הסברא דאא"ח ול"ל כנ"ל והילכך כתבתי לענין דינא דע"א בעלמא נאמן בדבשב"ע בדלא איתחזק לכו"ע ודוק: