תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ח
Tosafot HaRid on Yerushalmi Peah 6:1:8 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Peah 6:1:8) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →חד מרבנן אמר קומי ריש לקיש הדא דר' יוחנן כל שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש. הרמב"ם ז"ל (פ"ה ממ"ע הי"ז) כתב וז"ל היו כל העומרים של קב קב ואחד של ארבעה קבין ושכת הר"ז שכחה יתר על הארבעה אינו שכחה וכן אם היו של שני שני קבין ואחד יתר על שמונה קבין אינו שכחה עכ"ל. והמל"מ ז"ל שם תמה ע"ז מנין הוציא הרמב"ם ז"ל דין זה דיתר על ד' וח' אינו שכחה ומהירושלמי נראה להיפך דהא כיון דמשקינן דלב"ש נידון כשורה ע"כ טעמא דב"ה הוא משום דכיון דהוא עומר אחד לא אמרינן רואין כאילו הוא מוחלק ולפ"ז אין שום נפ"מ בין אם הוא של ד' קבין או יותר מד' קבין והניח בצ"ע וכן בתוס' הגרע"א ז"ל הניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דהרמב"ם ז"ל אינו מפרש הירושלמי כפי' הר"ש ז"ל דפירושו דחוק מאד דהא לקמן בהלכה ד' אמרינן להדיא דטעמא דב"ש דסברי ג' לעניים וד' לבעה"ב דילפי מדכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהי' ולא משום דהוי שורה. תדע דהא המקשן פריך בפשטות אי משום שורה דיו ג' וכי לא ידע המקשן דב"ש סברי דארבעה דוקא לבעה"ב וע"כ דס"ל דהוא מגזה"כ ולא מטעם שורה. ודוחק לאמר דר' יוחנן מחדש זאת בטעמא דב"ש דד' לבעה"ב הוא משום שורה ויהי' הכא פי' שורה מנין ג' וד' כההיא דאמרי' בפרקין (ה"ה) אין תעבדינא כגדיש אינו נידון כשורה ואין הכונה שורה באורך או ברוחב אלא ר"ל מנין של ג' וד' דא"כ עיקר חסר מן הספר. ועוד מאי האי דקאמר כב"ש בכף הדמיון הול"ל לב"ש דהא לדידהו קאי. אשר ע"כ מפרש הרמב"ם ז"ל באופן אחר דהנה כששאל אי משום דבר מסוים דיו ב' משמע דאי לא הי' דיו ב' אתיא שפיר טעמא דב"ש דהוא משום מסוים ויקשה א"כ מ"ט דב"ה וע"כ צריכין אנו לומר דהשתא אליבא דר' יהושע קאי דלדידי' פליגי בהא ב"ש וב"ה (בהלכה ב' ועי' פה"מ להרמב"ם ז"ל) בעומר, שהוא סמוך לגפה ולגדיש דלב"ש אינו שכחה משום שהוא אצל דבר מסוים ולב"ה לא מהני דבר מסוים דגם דבר מסוים גופי' אם שכחו הוה שכחה. ומפרש הרמב"ם ז"ל דהא דקאמר חד מרבנן כו' כל שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש אליבא דב"ה קאמר ור"ל דאם יכול לעשותו שורה גם ב"ה סברי כב"ש משום דבהא דפריך אי משום שורה דיו ג' ליכא לתרוצי דלעולם לב"ש דיו ג' והא דנקט ד' הוא לרבותא דב"ה דאפי' ד' הוה שכחה ז"ל דלב"ה מאי רבותא בד' יותר מבג' כיון דלית להו רואין כאלו נחלק. ע"ז משני החד מרבנן בשם ר' יוחנן לעולם טעמייהו דב"ש הוא משום שורה ואה"נ דלדידהו דיו ג' והא דנקט ד' הוא משום ב"ה דדוקא אם הוא ד' הוה שכחה אבל ביותר מד' אף לב"ה אינו שכחה דהא דפליגי ב"ה במתני' וסברי דאף של ד' הוה שכחה הוא משום דלא הוה אלא דבר מסוים לבד שכן דרך דבר מסוים שיחזיק ד' פעמים נגד שאר עומרי השדה כמבואר בירושלמי לקמן רפ"ז וע"כ כל שהוא רק ד' פעמים נגד שאר עומרי השדה חשבינן לי' רק לדבר מסוים וב"ה לטעמייהו דדבר מסוים לא מהני להציל משכחה. אבל ביותר מד' פעמים נגד עומרי השדה גם ב"ה מודים דאינו שכחה משום דבודאי לא משום דבר מסוים הניחו אלא משום שורה דמהעומר הזה רוצה לעשות שורה חדשה דעד עתה עימר ממזרח למערב ועתה רוצה לעמר מצפון לדרום. וסוגיא דגמ' ה"ק חד מרבנן אמר קומי ר"ל הדא דר"י דלעולם טעמייהו דב"ש משום שורה ולא משום מסיים וכל פלוגתתן דב"ש וב"ה הוא רק עד ד' וד' בכלל דיש סברא לומר דלפיכך הניחו בשביל שהוא דבר מסוים וסברי תרווייהו דהסיום הזה לא מהני להציל משכחה לב"ש משום דלא חשוב מסוים גמור ולב"ה משום דדבר מסוים לא מהני כלל בתלוש. רק דלב"ש כשהוא ג' פעמים נגד עומרי השדה אף דלא משיב מסוים גמור מ"מ אינו שכחה משום שורה ולב"ה לא מהני שורה כל שיש סברא לתלות דהוא משום מסוים אבל ביותר מד' אף לב"ה בודאי הוא משום שורה ואינו שכחה. וזהו דקאמר כל שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש פי' היכא דיכול לעשותו שורה אף ב"ה סברי כב"ש דאינו שכחה. כנלפע"ד פ' סוגיא זו אליבא דהרמב"ם ז"ל. וראי' גדולה לפי' זה מהא דאמר לקמן רפ"ז עד די עביד ד' כיפליסין כי ההוא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב וא' של ארבעת קבין ושכחו יעוי"ש ולפי' הר"ש ז"ל הוא נגד מסקנת הגמ' הכא דהוא משום שורה אבל לפי' הרמב"ם. א"ש דלפי המסקנא דהכא מסוים גמור הוא ד' פעמים ועיין בדברינו שם רפ"ז ודו"ק: