תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה ז:א:ד
Tosafot HaRid on Yerushalmi Peah 7:1:4 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Peah 7:1:4) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →פרק שביעי עד די עביד ד' כיפליסין כי ההיא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב וא' של ארבעת קבין ושכחו כו'. מכאן סייעתא גדולה למה שפירשנו בפרק דלעיל (סוף ה"א) לשיטת הרמב"ם ז"ל דהא דקאמר התם הדא דר"י כל שיכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש אליבא דב"ה קאמר ור"ל דביותר מד' גם ב"ה מודים לב"ש דנידון משום שורה דדוקא אם העומר הוא ד' פעמים נגד כל עומרי השדה אז אמרינן דעשאו כן משום מסוים דדרך מסוים גמור הוא להיות ד' פעמים כפל עד שאר העומרים וסברי ב"ה דהוה שכחה דלדידהו לא מהני דבר מסוים בתלוש להציל משכחה. אבל ביותר מד' גם ב"ה מודים דנידון משום שורה כב"ש דביותר מד' בודאי כונתו לעשות עתה שורה חדשה וכפי שבארנו שם. וע"כ שפיר מביא הגמ' הכא ראי' ממשנה זו דמסוים גמור הוא בד' כיפליסין דהא לפיכך נקיט במתני' וא' של ארבעת קבין משום דעד שיעור זה נחשב למסוים לב"ה. ומסיק מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסוים. פי' דאפילו אם רק עושה יותר מחבירו ג"כ דומה למסוים גמור של ד' כיפליסין. אבל לפי' הר"ש ז"ל דכל שיכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש אליבא דב"ש קאמר ור"ל דלפיכך בעי ד' משום שורה ולא סגי בג' דלטעמייהו אזלי דסברי ד' לבעה"ב אינו מובן מאי ראי' מייתי ממשנה זו לענין מסוים הלא הא דנקיט במתני' וא' של ד' קבין הוא משום שורה דלא שייך הכא כלל. ועוד היאך מייתי ראי' מב"ש הא ב"ה פליגי וסברי דג' לבעה"ב. אלא ודאי כדברינו לשיטת הרמב"ם ז"ל ודו"ק: