תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ב
Tosafot HaRid on Yerushalmi Peah 6:1:2 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Peah 6:1:2) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →פרק ששי רבי חייא בשם רבי יוחנן טעמייהו דבית שמאי כו'. ראיתי בספר עמודי אש שכתב כן. המפרשים החליטו כי אין פלוגתא בין רבי יוחנן ורבי שמעון ב"ל. רק זה נותן טעם לבית שמאי וזה לבית הלל. לכן כל דברי הסוגיא בזה שגבה מהם. אך ישר נוכח עמנו כי רב המרחק בין ר"י ורשב"ל:
ר' יוחנן סובר כי מקור פטור הפקר הוא פאה אף לבית הלל, רק בית שמאי מדמים הפקר לפאה לכל מילי, וכמו בפאה די לפטור ממעשר בהפקר לעניים לבד כן בהפקר. ובכן כאשר בפאה אף אם נטלו העשירים פטורים הפירות ממעשר כדמוכח בב"ק (כח ע"א) "זה וזה פאה לפוטרן ממעשר", כן בהפקר אם נטלו גם אלה שלא הפקיר להם ג"כ פטורים. ובית הלל מאותם ממעטים הפקר ומגרעים כמו כי אינו שוה בכל לפאה, ומודים לב"ש כי בזה דומה הוא לפאה, שאם הפקיר רק לעניים פטורים העניים ממעשר, אבל אם נטלו העשירים אינם פטורים, עד כי יופקרו גם להם:
אך גם לב"ה די אם יפקיר לעניים ולעשירים, כי אז יופטרו ממעשר גם הפירות אשר נטלו גוי ובהמה, כי המיעוט מאותם סובב הולך על לעני תעזוב אותם, ממעט הפקר. כי בהפקר לעניים לבד אם נטל המשיר פירותיו חייבים. ורשב"ל אשר יאמר כי טעם בית הלל משמיטה, אין כונתו כי ב"ה מצריכים אשר ההפקר יהי' לכל יצורי תבל כשמיטה, כי שפתי ב"ה ברור מללו:
"עד שיפקיר אף לעשירים" וגוי ובהמה אין זכר למו:
רק להורות נתן לנו כי כמו בשמיטה, אשר ההפקר הוא לאדם ובהמה יחד, ובלתי אפשר המציאות כי יהיו הפירות ביד אחרים אשר לא הופקר להם, ויופטרו, כן בהפקר הפטור הוא רק לאותם שהופקר להם ולא לאחרים. ויצא לנו מזה כי לב"ה אף אם הפקיר לעניים ולעשירים, רק המה פטורים, אך אם נטלו גוי ובהמה הפירות חייבים, וממילא מוכח דמה שאמרו ב"ה עד שיפקיר אף לעשירים, כונתם דאם לא הפקיר גם לעשירים אז גם פירות העניים חייבים, דאם רק לחייב פירות העשירים, למה פרטו עשירים הלא דין אחד לכלם, כי רק אלה אשר הופקר להם פטורים, כבשמיטה. ואחרי ידענו זאת כל דברי הירושלמי ישר מתוקה:
הפקיר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים ולא לישראל, לעשירים ולא לעניים ד"ה אין הפקרו הפקר - כי גם בפאה לא זכתה להם התורה - לאדם אבל לא לבהמה, לישראל ולא לגוים, לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת, פלוגתא דר"י ורשב"ל, ע"ד דר"י הפקרו הפקר, היינו, בשני האופנים הראשונים אף אם לקטו גוי ובהמה הפירות פטורים, ובאופן השלישי אשר הפקיר רק לעניים, פטורים לעניי עיר הזאת, אך לא לעניי עיר אחרת, אחרי כי לא הפקיר גם לעשירים. ולרשב"ל אין הפקרו הפקר, היינו, בשני האופנים הראשונים, אינו מועיל ההפקר לפטור פירות גוי ובהמה, ובאופן השלישי, גם מה שלקטו עניי עיר הזאת אינו פטור, כשיטתו לב"ה אשר אם לא הפקיר אף לעשירים גם העניים חייבים. ור' אבון ב"ר חייא הוסיף ביאור כי מקור המחלוקת אם הפקיר לעניים וזכו בהם העשירים טבע מהפלוגתא אשר בין ר"מ ור' יוסי אם הפקר יוצא מתחת ידי בעלים, מיד כשהפקיר, או בעת הזכי'. ע"כ דפח"ח: