תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:ח
Tosafot HaRid on Yerushalmi Demai 5:8:8 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Demai 5:8:8) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' זעירא ר"א רתב"ח בשם ריב"ל ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות [צ"ל ב'] זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים אר"ז זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אמר את שהוא נוטל דמים מן השבט הרי ברשות תרם ע"כ פי' שלא ברשות היא פי' מהרא"פ ז"ל שלא בידיעות הבעלים והיינו מי שנתערב טבלו בחולין וכו' אע"ג דקי"ל דהתורם שלא ברשות אינו תרומה אבל באילו תרתי שרי משום דניחא לי' למפריש משלו על של בעל הכרי דמי שנתערב טבלו בחולין כמו בר"ש שזורי דצריך להפריש מן פירות העכו"ם כדאיתא צא וקח לך מן העכו"ם וכן בהלוקח מפסקי' של עכו"ם דמשום דס"ל כר"א במתניתן דאין תורמין מזע"ז ומפסקי' הוא תבואה מעורבת ע"כ אינו יכול להפריש אלא ממקום אחר ולא יאכל עד שיוציא עליהן תרו"מ ממקום אחר ע"כ באלו תרתי ניחא לבעה"ב ומותר לתרום שלא ברשות וא"צ להודיעו לבעה"ב וע"ז קאמר ר"ז ז"א שאינו נוטל דמים מן השבט בלוקח פירות מן העכו"ם משום דאזיל ר"ז לטעמי' בירושלמי דבבבלי במס' נדרים (דף ל"ו) מיבעי לן בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעתו או לא והרמב"ם ז"ל פסק דא"צ דעתו ואח"כ מיבעיא לן בתורם משלו על של חבירו אם ט"ה שלו ור"ז ס"ל דשייך ט"ה לבעל הכרי עיי"ש וזה מוכח דווקא דט"ה שייך לבעלים אבל בתרומה שנוטל דמים מן השבט לא מוכח משיטת הבבלי למי שייך הדמים אם לתורם או לבעל הכרי ואילו בירושלמי (בפ"ד דמס' נדרים) מוכח לשיטת ר"ז דשייך לבעל הכרי דגרסינן שם המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו טובת הניית מעשרותיו של מי [והיינו בתורם משלו על של בעל הכרי] וכו' ר"ז אמר של בעל הפירות ור"ז כדעתי' דאר"ז בשם רשב"ל הפריש קרבן נזיר קרבן מצורע על חבירו המתכפר הוא שעושה תמורה ע"כ והא דהמתכפר עושה תמורה מבואר במסכת יומא (דף נ' ע"ב) דהוא משום דהוא חשיב הבעלים של הקרבן דאין עושה תמורה אלא הבעלים ועיי"ש דמיבעי לן בקביעותא מתכפרין או מקופיא עיי"ש בפרש"י ז"ל דיש להן קנין בגוף הקרבן וכיון דר"ז ס"ל דהפרשת תרומה על חבירו כמו במביא קרבן על חבירו ולא כר"י בש"ס דילן דס"ל דהמתכפר עושה תמורה אבל בהפרשת תרומה הט"ה של מפריש והוא ס"ל דדמי הפרשת תרומה של חבירו כמו במפריש קרבן על חבירו וכמו דהתם שייך הקרבן למתכפר דיש לו קנין בגוף הקרבן ושלו הוא והוא נקרא הבעלים כן יש קנין בגוף התרומה לבעל הפירות ואם בתרומה שאין בהם רק ט"ה שייך הט"ה לבעל הפירות וא"כ ממילא בזה התרומה שנוטל דמים מן השבט ממילא שייך גוף התרומה לבעל הפירות דהוא הבעלים של התרומה וכיון דנוטל דמים מן השבט וממילא הדמים שייכים לבעל הפירות אליבא דר"ז א"כ לא שייך כאן שלא ברשות דגרסינן במס' ב"מ (דך כ"ב ע"א) כיצד אמרו התורם שלא ברשות תרומתו תרומה הרי שבא לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש משום גזל תרומתו תרומה וכו' אם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה וכו' אמאי הא בעידנא דתרם לא הוי ידע תרגמא רבא אליבא דאביי בשעשאו שליח עיי"ש בסוגיא בפירוש רש"י ז"ל אלמא דאמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה וקשה לאביי ומשני בשעשאו שליח וכו' והרמב"ם ז"ל אם דפסק כאביי ביאוש שלא מדעת דלא הוי יאוש ולא אמרינן דאיגליא מילתא למפרע דניחא ליה מ"מ פסק כסתמא דברייתא דלא בעינן בשעשאו שליח כמו שכתבו נושאי כליו ז"ל שם והט"ז ז"ל ביור"ד סי' של"ח דבתרומה כו"ע ס"ל דאיגליא למפרע דניחא ליה וסמך הרמב"ם ז"ל על סוגית הגמ' במס' קידושין (דף נ"ב ע"ב) עיי"ש:
וגרסינן בירושלמי נדרים (שם) מתניתא פליגא על רשב"ל ותורם תרומותיו ומעשרותיו של חבירו [והיינו כעין קושיא הש"ס דילן שם ומשנינן בש"ס דילן באומר כל הרוצה לתרום] ובירושלמי משני פתר לה בשלא הי' בו ט"ה בהן כצ"ל כלומר דמיירי שלא הי' ישראל שיתן לו סלע בעד בן בתו כהן וע"כ עולה כהוגן הירושלמי הזה דמייתי ר"ז לטעמי' ראי' דאינו נוטל דמים מן השבט א"כ שפיר משכחת לה שלא ברשות ומיירי שלא היה ט"ה אבל אי נימא דנוטל דמים מן השבט וא"כ צריך התורם ליתן התרומה לבעל הפירות שימכור כל מי שירצה ששייך לו וא"כ כיון דנטל ממנו בעל הפירות התרומה ומכרם לכהן א"כ ניחא ליה וכיון דהשתא ניחא ליה איגליא מילתא למפרע דמעיקרא ניחא ליה א"כ ברשות תורם ואם כשנתודע לו עומד וצווח בודאי לא מהני ואי כשניחא ליה הרי אפילו בתורם משל בעל הכרי על בעל הכרי נמי בכלך אצל יפות כשנמצא יפות תרומתו תרומה ומאי חידוש הוא הכא בתורם ב' דברים הללו הא בעלמא נמי כן הוא בכלך אצל יפות וע"כ דחידושא הוא הכא דלא בעינן כלל לאודועי לבעל הכרי הא לא משכ"ל כלל שלא ברשות דלא יהא צריך להודיעו דאי אפשר לעשות בלא דעתו שלא יהא צריך להודיעו רק באם אינו נוטל דמים מן השבט אבל אי נוטל דמיה מן השבט לא משכ"ל כלל שלא ברשות שלא יהא צריך להודיעו דהא צריך ליתן התרומה להבעלים וא"כ האיך יכול לעשות בלא רשותו בלת ידיעתו והא דאיתא בירושלמי (בפ"ק דמס' תרומות) דגבי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה הוא מכאן ולהבא ולא למפרע היינו דווקא בתורם משל בעל הכרי על בעל הכרי אז לא אמרינן מעיקרא ניחא ליה אבל משלו על של בעל הכרי ס"ל להירושלמי נמי דאמרינן דכיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה א"כ הרי ברשות תרם ודוק: