תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:ה

ר' יונה ר' סימון בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העכו"ם מפריש תרומה ותרו"מ מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט והלוקח פירות מחוברין וכו' ואינו נוטל דמים מן השבט וכו' ואין את מוציא מיד העכו"ם ווכו' ועוד מן הדא אבא אנטלאי עד סוף הסוגיא. עומק הענין דנחלקו התלמודים דשיטת הבבלי במס' בכורות (דף י"א) גרסינן שם דמרחינהו ישראל וקסבר אין קנין לעכו"ם מעשרן [מן התורה] והן שלו דקאמר לו אחינא מכח גברא דלא מצית לאישתועי דינא בהדיה ומסיק במסקנא דזה דווקא לתרו"מ מגזה"כ כי תקחו מאת בני ישראל דהוא מיירי בתרו"מ משא"כ בתרומה גדולה זהו תוכן לשיטת הבבלי דאינן מחלקין בין תלושין. למחוברין רק בין ת"ג לתרו"מ והיא מדאורייתא ואילו לשיטת הירושלמי לא מחלקינן בין ת"ג לתרו"מ רק בין תלושין למחוברין, נראה לפענ"ד דהעומק הענין הוא כך דאזדי הבבלי והירושלמי לטעמם דהנה בהא דקי"ל בכולא תלמודא תרומת חו"ל בכמה מקומות עצמו מספר [ועיי' בתוס' ז"ל במס' ע"ז (דף נ"ז) עיי"ש] כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' תרמות) דהנביאים התקינו תרו"מ בארץ שנער שסמוכה לא"י וישראל עו"ש שם יש לחקור האיך תקנו אם תקנו דמחויבים להפריש וגם מצות נתינה לכהן או דלא תקנו רק להפריש להפקיע איסור טבל אבל מצות נתינה לא תקנו ונראה שזהו פלוגתא מפורשת בין בבלי וירושלמי דגרסינן בבבלי במס' בכורות (דף י"א) המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי הם כפירותיו ר"ש אומר דמאי אר"א להפריש כו"ע לא פליגי כי פליגי ליתן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתב לכהן ור"ש אמר ספק [ולא בעי מיתב לכהן] רק מפריש בעלמא ומסקנת הגמ' שם בפירוש דע"כ לא פליגי אלא דמר סבר ודאי חלפינהו ומ"ס ספק אבל אי ודאי חלפינהו לכו"ע בעי מיתב לכהן עיי"ש, וגרסינן בירושלמי (בפ"ג דמס' דמאי) ר' ירמיה ר"ח בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה וקפריך בגמ' הא ר"ח אמר מפריש הא רבנן אמרו מפריש מה ביניהון, ומשני ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט [והוא כעין ש"ס דילן] וקפריך אפילו כתרומת חו"ל אינה אילו תרומת חו"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט [בתמיה] ומשני לא על הדא אית אמרת וכו' וכו' פי' דהא דקי"ל למ"ד דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מן המעשרות הוא מטעם דחשוב שדה עכו"ם בא"י כמו חו"ל דפקע קדושת ישראל כמו דמשמע בתוס' ז"ל במס' ב"ב (דף פ"א) עיי"ש דמקשים שם בתוס' ז"ל דלמה לן למעוטי מאדמתך אדמת עכו"ם למ"ד דיש קנין ולכאורה קשה דמאי מקשים הא מ"ד דיש קנין הוא משום דיליף מן דגנך ובביכורים לא כתיב דגנך אלא ע"כ דמקשים כיון דנתמעט מתחלה חו"ל מן ארצך א"כ ממילא למ"ד דיש קנין נמצא דלא נקרא ארצך והוי כמו חו"ל. ובפירוש מבואר הדבר בתוס' הרא"ש ז"ל בכ"ב שם דכתב בהדיא דחדש נוהג בשל עכו"ם כיון דחדש נוהג בחו"ל א"כ מה לן בין של ישראל לשל עכו"ם ומפרש בהדיא בתשו' שג"א החדש ז"ל דזה כוונתו דכל עיקר הפטור דיש קנין דחשובה אדמת עכו"ם בא"י כמו חו"ל. וא"כ זהו דווקא בתרו"מ דחובת הקרקע ואינו נוהג מה"ת אלא בא"י וכיון דיש קנין לעכו"ם בא"י. א"כ חשיבא כחו"ל. אבל לענין חדש דנוהג בחו"ל א"כ לא נפ"מ בין ישראל לעכו"ם עיי"ש בפירוש. וא"כ לפ"ז שפיר וימתק הירושלמי בטוב טעם דקפריך דרבנן ור"ש פליגי במפקיד פירותיו אצל העכו"ם אם הוא דמאי או ודאי להפריש כו"ע לא פליגי כי אם בהנתינה לת"ק ודאי חלפינהו ובעי מיתב לכהן ולר"ש ספק דל"ל דת"ק ור"ש פליגי ביש קנין ואין קנין דזה פליגי בכמה דוכתי ואין שייכות לזה הענין וע"כ דלא תלי ביש קנין ואין קנין וכמו דר"ש ס"ל דיש קנין ה"נ רבנן ולא פליגי אלא אי ודאי חלפינהו אי ספק חלפינהו לרבנן דוודאי חלפינהו בעי מיתב לכהן ע"ז פריך דהא ביש קנין אינו חייב רק מדרבנן כדאיתא בירושלמי ובבבלי ע"ז פריך אפילו כתרומת חו"ל אינה אילו תרומת חו"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט דהא דתקינו רבנן בתרומת חו"ל הוא רק הפרשה ולא נתינה וא"כ היכי שייך למימר דלרבנן יהא חייב ליתן לכהן בפירות העכו"ם הא פירות העכו"ם חשובה כמו חו"ל ותרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט וא"כ הא דחייב מדרבנן בפירות עכו"ם למ"ד דיש קנין הוא רק מדרבנן ולא עדיפא מתרומת חו"ל מדרבנן דנוטל דמים מן השבט וה"נ דכוותי' ע"כ מסיק לא על הדא איתאמרת אלא על עיקר טבלוי של עכו"ם איתאמרת וכו' כדמסיק דאפילו למ"ד דיש קנין מ"מ מפריש מעשרותיו מהלכה ודייק שם מפריש דווקא הפרשה בעלמא ולא נתינה דלא עדיפא מתרומת חו"ל ורבנן ור"ש פליגי בעיקר הפרשה דלרבנן אינו מפריש כלל ולר"ש מפריש דמאי דרבנן ס"ל דמירוח עכו"ם פטור לגמרי אפילו מדרבנן ור"ש ס"ל דמירוח עכו"ם חייב מדרבנן וחייב בדמאי משום שמא החליפו בע"ה אבל בלא"ה הי' ספיקא דרבנן ועיי' לעיל שמבואר היטב בע"ה, זהו שיטת הירושלמי. אבל שיטת הבבלי אינו כן דהרי בבבלי במס' בכורות (דף י"א) מסקינן שם דרבנן ור"ש פליגי בנתינה ובהפרשה כו"ע מודים וגרסינן שם אבל אי ודאי חלפינהו בעי מיתב לכהן לכו"ע אפילו לר"ש דס"ל דיש קנין וכן איתא שם ובתוס' ז"ל ד"ה הא עיי"ש מפורש והא למ"ד דיש קנין חשובה בחו"ל ובתרומת חו"ל פטור מן הנתינה כקושית הירושלמי ובבבלי לא איכפית לן על האי קושיא משום דלשיטת הבבלי גם בתרומת חו"ל שייך נתינה וכן מוכח במסכת בכורות (דף כ"ז ע"א) עיי"ש:

ועפ"ז יומתק שיטת הבבלי והירושלמי דלשיטת הבבלי דאף בתרומת חו"ל שייך נתינה ע"כ אזלי הסוגיא למ"ד דאין קנין וחייב בתרו"מ מדאורייתא נוטל דמים מן השבט משום דאתינא מכח גברא והוא דווקא בתרו"מ ולא בתרו"ג כדיליף מקרא אבל לשיטת הירושלמי לא בעינן כלל להסברא דאתינא מכת גברא ולאו מהאי טעמא הוא אלא הירושלמי לטעמי' דע"כ בפירות עכו"ם למ"ד דיש קנין הוא כתרומת חו"ל ובתרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט כן פירות העכו"ם כדאיתא בירושלמי הנזכר בפירוש ולמ"ד דיש קנין חשובה כמו חו"ל וכ"כ כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' תרומות) דפסק כמ"ד אין קנין ולפיכך כשחזר הישראל וקנה ממנו אינה ככיבוש יחיד עכ"ל ז"ל ולא מצינו בחיובא שיהא פטור מנתינה רק בחיובא דחו"ל אבל בכל פטורי דאורייתא וחייבים מדרבנן בעלמא כגון עצשא"נ וירקות כיון דהוי פירות א"י חייב מדרבנן אף בנתינה ג"כ וכיון דבכל הפטורין מדאורייתא רק מדרבנן חייב בנתינה בפירות א"י דוקא וכיון דהוי פירות דא"י לא איכפת לן על הפטור שלהם מדאורייתא וכיון דרבנן גזרו על פירות א"י אפילו על עצשא"נ או ירקות גזרו אף על הנתינה וזהו דוקא בפירות א"י אבל בפירות חו"ל לא גזרו על הנתינה ע"כ קאמר דבפירות תלושין מפריש תרומה ותרו"מ מהלכה דיש קנין נוטל דמים מן השבט כשיטת הירושלמי בתרומת חו"ל אבל בלקח במחובר וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א"י אז חייב אף בנתינה דהא על פירות א"י דחייבין מדרבנן לא איכפת לן על היונקות דפטור שלהם ומסיק מה טעם וכו' מאת בנ"י את מוציא ואי את מוציא מיד העכו"ם משום דיש קנין והראי' דיש קנין ולא דהראי' הוא דפטור בנתינה כמו בבבלי ז"א דהא בפירוש קאמר מהלכה דהיא מדרבנן והאיך שייך למביא טעם מן המקרא ע"כ דמביא ראי' רק ליש קנין מן הקרא וכ"כ מהרא"פ ז"ל דהראי' היא דיש קנין וכיון דלהירושלמי לאו מטעם אתינא מכח גברא וכו' אלא שיטה אחרת הוא דהעיקר משום יש קנין אבל אי אין קנין וחייב מן התורה שאינו נוטל דמים מן השבט יומתק מאד הא דמביא ועוד מן הדא דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי וכו' ויהיב לי' מעשרי' מי אתא קם עמיה ריב"ל א"ל מן יעביד דא אלא אבוך כלומר מאן חכים למיעבד כן אלא אביך כפירוש מהרא"פ ז"ל א"כ א"ל דשפיר עביד דנטל התרו"מ וא"כ ע"כ דאין קנין דאי יש קנין א"כ צריך ליטול דמים מן השבט ואמאי נטל המעשרות בחנם אלא ע"כ דאין קנין וע"ז פריך מחלפי' שיטתי' דריב"ל תמן הוא אומר הלוקח פירות תלושין וכו' מפריש מהלכה ונוטל דמים א"כ ס"ל באמת דיש קנין ורק מפריש מהלכה ובאמת נוטל דמים מן השבט והכא הסכים דשפיר עבד דנטל המעשרות בתורת נתינה אלמא דאין קנין ומסיק ר' סימון לא אמר כן אלא דא"ל באמת לית אילין דאבוך משום דיש קנין ונוטל דמים מן השבט כנ"ל ודוק: