תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:יב
Tosafot HaRid on Yerushalmi Demai 5:8:12 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Demai 5:8:12) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרו"מ ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב"ח בשם ר"ש בר"י זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי ע"כ. הגר"א ז"ל גריס ספק תרו"מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי ומפרש בשנו"א ז"ל כמו דימוע שקי"ל תרו"מ של דמאי שחזרה למקומה שואלו ואוכל על פיו וה"נ שואלו ואם ע"ה אומר לו שהפריש נאמן כמו דהתם בדמוע דאימת דימוע עליו ואם לא הפריש הרי התרו"מ תרו"מ ודאי ונדמע כל הכרי ואימת דימוע עליו וחושש שלא להאכיל דימוע של תרומה לחבר באמירתו דהפריש כבר וזה לא הוי תרו"מ ואין כאן דימוע מתירא מזה כ"כ הכ"נ מתירא לאמר שהפריש כבר וזה לא הוי תרו"מ דאם לא הפריש באמת מכבר נמצא דזה הוי ספק תרו"מ ובאמירתו דהפריש כבר נמצא דאינו תרו"מ כלל ומתירא מזה הגם דהתם ודאי דימוע והכא הוי ספק תרו"מ מ"מ הוי כספק דימוע כן הוא שיטת השנו"א ז"ל וגירסתו אבל לא זכיתי להבין בעו"ה היכן נמצא הדין דספק דימוע דהתם לא מצינו רק ודאי דימוע ולא ספק דימוע ואי נימא דנקרא ספק דימוע דתרו"מ של דמאי גופה הוי ספק והוי רק ספק דימוע אבל מ"מ אינו מובן לי בעו"ה דהתם שפיר אמרינן דאימת דימוע עליו דאם לא הפריש יודע ע"ה בעצמו שלא הפריש והוי מדומע גמור דהפרשת החבר תרו"מ גמור היא אבל הכא גבי ספק תרו"מ גופי' דאפילו אם בודאי לא הפריש ע"ה מכבר מ"מ לא הוי תרו"מ ודאי אלא ספק דשמא הדמאי שהפריש עליו הוא מעושר ונמצא דהוי מן החיוב על הפטור ובאמירתו דהפריש אינו מכשול רק בספק תרו"מ של דמאי ואוכל החבר רק ספק תרו"מ והאיך מצינן למילף מספק דימוע לספק תרו"מ דהתם לגבי ע"ה אם יודע שלא הפריש הרי מכשול בודאי דימוע באמירתו שהפריש אבל הכא אפילו כשיודע שלא הפריש מ"מ אינו מכשול רק בספק תרו"מ והיכי קאמרינן דספק תריו"מ כספק דימוע. ונראה לפענ"ד לתרץ דר"ל דר"ש שזורי דלעיל בתרו"מ של דמאי שחזרה למקומה היא סיפא דמתניתן לעיל (בפ"ד) דהלוקח פירות בשבת שואלו ואוכל על פיו וע"ז מסיים הסיפא תרו"מ של דמאי שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל ע"פ וגרסינן בירושלמי על' הרישא חבריא בשם ר"י מפני כבוד שבת התירו וקפריך אם מפני כבוד שבת למה לו שואלו ומשני ע"י עילה כלומר עלילה בעלמא לתלות ועיקר הטעם משום כבוד שבת כן נמי בהסיפא דהעיקר כמו שס"ל לר"י לעיל (בפ"ק) גבי שירי מנחות ולקוח בכסף מעשר והמדומע בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו ור' הושעיא אמר אימת קדשים עליו וכמו כן ס"ל לר' יוחנן גם הכא דלאו מפני אימת שבת אלא מפני כבוד שבת התירו והשאלה הוא רק עילה דבשירי מנחות והמדומע ולקוח בכסף מעשר לא בעינן השאלה והעלילה ובשבת החמירו דבעינן עלילה וכ"כ ס"ל בהסיפא בתרו"מ של דמאי שחזרה למקומה דהשאלה הוא עילה וההיתר משום שהוא מדומע ומדומע פטורה מן הדמאי לאו משום אימת קדשים וה"נ לאו משום אימת קדשים אלא דמדומע פטורה מן הדמאי ורק במדומע בתרומה ודאי א"צ עלילה והכא צריך עלילה דשאלה ודמי לשבת דהתם לא התירו משום כבוד שבת לחוד רק דצירוף עלילה וה"נ כן וכמו דפליג ר' יוחנן עם ר' הושעיא (בפ"ק) בדמוע מתרומה ודאי דר"י ס"ל דלא גזרו במדומע ור' הושעיא ס"ל משום אימת קדשים ה"נ בדימוע מתרו"מ של דמאי פליג ר"י עם בר קפרא דאמר הטעם דאימת דימוע עליו, ולפ"ז ע"כ דרבב"ח בשם רשבר"י ס"ל כר"י דהטעם הוא משום דדימוע פטור מן הדמאי וא"כ בתרו"מ של דמאי שחזרה למקומה הוי ספק דמאי וע"כ מדמה שפיר ספק תרו"מ לספק דימוע כמו שלא גזרו בספק דימוע כמו כן לא גזרו בספק תרו"מ בדמאי, ועפ"ז ניחא מאד מה דלכאורה קשה על אלו דפליגי לעיל בפ"ד על האוקימתא דר' יוסי דמוקי כד"ה עשו אותה כתוספת הביכורים וכו' נאכלת משום שני ופטורה מן הראשון וע"פ מה שבארתי שם בע"ה דכיון דספק שני הוא ע"כ נפטר מדמאי דראשון ור"ת בשם אימי דר"א היא אבל לרבנן בודאי חייב בדמאי של ראשון בספק שני ולא קשה ממשנה דידן דהא בספק תרו"מ פטור בדמאי וא"כ בספק שני נמי יהא פטור מדמאי דראשון ז"א דר' אמי ס"ל הטעם במדומע הוא משום אימת קדשים וע"כ בספק תרו"מ חייש ומתירא ע"ה לכשידע שלא הפריש ושמא הוי מן החיוב על החיוב והוי תרו"מ וכשיאמר שהפריש מאכיל תרומה לזרים מתירא מזה אבל התם כשע"ה אומר שהפריש הוא האומר שנפדה ולא הוי לדבריו שני כלל ע"כ מוקי להברייתא כר"א ודוק: