תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ה:ג

בדמאי התירו כר"י דתנינן ר' יהודא אומר בזמן שהמתנה מרובה כו' עיי' בפנים שכתבנו הפי' בשם הר"ש ז"ל ועיי' במשנה למלך ז"ל סוף ה' מעשר דה"ק מה נפ"מ בין אם המתנות שוות אי לא וכי מה איכפת לן אם אחד מועט למה ניזל בתר רוב ולמה לא אמרינן יש בילה כיון שבולל ומפריש אמרינן דמפריש מהרוב רוב ומהמועט מיעוט ותו מי לא תנן (פ"ג דחלה) זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות מוציא תרומה ותרו"מ לכל ולא איכפית לן התם אם הטבל הוא כמדת חולין או האחד מרובה מחבירו. עיי"ש ודבריו ז"ל אינן מובנים לי דהא בפירוש קאמרינן הכלל דמתניתן דידן בדמאי התירו כר"י אבל בודאי אין בילה אלא ליין ושמן ורק בדמאי אף בתמרים ובגרוגרות דאין בילה מ"מ הקילו בדמאי כיון דהוי קולא בעלמא אבל מצד הדין אין בילה בדבר יבש ע"כ לא הקילו רק כר' יהודא בזמן שהמתנות שוות אבל כשמתנה אחד ממועט לא הקילו וממילא לא קשה ממשנה (דפ"ג דחלה) זיתי מסיק כו' ז"א דהא בירושלמי (פ"ה ממעשרות) מוקי שם דמיירי בשמן זיתי ניקוף וכן יין של ענבי בציר ע"כ הוי לח בלח דיש בילה ע"פ הדין אז אין חילוק בין מתנות שוות או אחד ממועט וכן הר"ש ז"ל מפרש להמתניתן דדורך הענבים וכותש הזיתים ממילא הוי לח בלח וע"פ הדין יש בילה ודוק: