תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי חגיגה א:א:ט
Tosafot HaRid on Yerushalmi Chagigah 1:1:9 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני את שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני אר"י כל ז' תשלומין לראשון כו' אף בטמא כן נטמא בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור כו'. המפרשים ז"ל הרעישו בזה הסוגיא לפרשה הק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל מפרשים נטמא ביום הראשון מה דינו בשאר הימים ודחוק מאד שינוי הלשון מלעיל שנתגייר בשאר הימים גם קשה מאד מה דמסיק ר' יוסי הטמא עצמו אינו ראוי קשה הא ר"ה ס"ל דכל ז' חובה הוא ולפ"ז לא איכפת לן מה שאינו ראוי ביום הראשון מכיון דכל יומא חובה הוא בפני עצמו וכמו דאמרינן בש"ס דילן חיגר ביום הראשון ונתפשט ביום השני דלר"ה בודאי חייב ובגליון גרס ע"ד דחזקי' חייב ע"ד דר"י ודר"ה פטור ומפרש ע"פ התוס' ז"ל דחגיגה דף ט' ע"א וכן בנו"י ז"ל מפרש ומגי' ג"כ כן. ולפענ"ד נראה פשוט מאד בלא שום שינוי הגי' ועי"ז יאיר עינינו בע"ה בשיטת הרמב"ם ז"ל והוא הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב וקמ"ל בזה דבר חדש [דלכאורה קשה מאי קמ"ל פשיטא] דלשיטת הירושלמי במס' ר"ה בפ"ק תמן אמרינן שהיה מחוסר זמן לפסח כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת השנה כו' ואמר אף הכא הראוי למקצת הרגל ראוי וכו' עי"ש פי' דלא תימא דאם לא הי' ראוי בחצי רגל לא עבר בב"ת דבעינן דוקא שיהא ראוי לכל הרגל עי"ש דפלוגתא בזה דלפי שיטת תמן אמרינן לא עבר בב"ת כשאינו ראוי בכל הרגל ולשיטת הירושלמי עובר בב"ת אף בשראוי רק במקצת עי"ש וה"נ ה"א דאינו חייב בק"ר רק כשראוי לכל הרגל אבל כשאינו ראוי למקצת הרגל ה"א דאינו עובר על לא יראו פני ריקם קמ"ל דלא דהראוי למקצת ראוי לכולו אך נפ"מ בין יו"ט הראשון לשאר הימים דחזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון כו' פי' דגרסינן לקמן הפריש חגיגתו ומת היורשין מהו שיביאו אותה ר' אילא אמר יראה יראה הראוי לביאה מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא כו' ופי' הפ"מ ז"ל דגמרינן יראה יראה דגבי ר"פ כתיב יראה וגבי קרבן כתיב יראה ולא יראו פני ריקם למימר דכל שישנו במ"ע לבוא ישנו במצוה דמביא [ובש"ס דילן דף ד ע"ב גמרינן מובאת שמה והבאתם שמה] ובירושלמי גמרינן מיראה יראה דכל שאינו בביאה אינו בהבאה וע"כ לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דמצות ר"פ אינו רק ביו"ט הראשון לבד בפ"א מה' חגיגה [וכבר תמה עליו הטו"א ז"ל בריש המס'] ע"כ קאמר חזקי' יראה יראה כל שאינו חייב ביו"ט ראשון אינו חייב בשני משום כל שאינו בביאה אינו בהבאה אע"ג דשני לא הוי תשלומין לראשון מ"מ פטור בשני משום דלא שייך חיובא דר"ק רק כשהי' עליו חיובא דר"פ ביו"ט הראשון אז חל עליו כל ז' חיובא דר"ק אבל מכיון דלא הי' עליו חיובא דר"פ דביום הראשון פטור משום דתלי מצות ר"ק במצות ר"פ אבל ר"י ס"ל דהוי תשלומין ואפילו דהוי תשלומין לראשון ובראשון גופיה פטור מ"מ חייב בשני משום דלא ס"ל יראה יראה וס"ל דאף שאינו בביאה ישנו בהבאה ואע"פ דפטור בראשון אפ"ה חייב בשני ע"ז מפרש ר"א דיליף מפ"ש דהתם התשלומין שלו אף דלא חזי בראשון ור"ה ס"ל דכל ז' חובה פי' דכל יום הוא חוב בפ"ע אף שאינו בחיוב דביאה ישנו בחיוב דהבאה ולא דרש יראה יראה ומסיק דבנטמא בשאר הימים ונבאר זאת בע"ה ע"פ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ח דכתב ז"ל. דמצות ר"פ אינו רק ביו"ט ראשון לבד והק' הטו"א ז"ל דהיכי אמרינן בגמ' חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני דלמ"ד תשלומין זל"ז חייב וקשה הא לא משכח"ל תשלומין לע"ר אלא א"כ היה בר חיוב בר"פ ביו"ט הראשון דאם לא הביא ע"ר בו ביום מביא כל ז' אבל אם לא היה בר חיוב ביו"ט ראשון תו לא מחייב כלל דהא ע"ר חיובא דידיה תלי בר"פ כדכתיב וליפ"ר מאן דאיתא בר"פ איתא בבל יפ"ר זמאן דליתא בר"פ ליתא בליפ"ר התלוי בה והשתא היכי קאמר דחיגר ביום הראשון ונתפשט בשני הא כיון דהוי חיגר ביום ראשון ופטור מר"פ כי נתפשט ביום ב' מאי הוי הא פטור מר"פ כל זמנו שהוא יו"ט ראשון פטור נמי מע"ר התלוי בה ותו לא מחייב בב' אפילו נתפשט כו' הואיל ובזמן חיוב ר"פ לא הוי בר חיוב פקע מצותו לגמרי עם ע"ר התלויה בה ותו לא הדרא רכיב עלי' אפילו נתפשט בב' עי"ש עכ"ל ז"ל וע"כ דלדעת הרמב"ם ז"ל דלר"ה ע"כ אינו תלי ר"ק בר"פ רק ביום הראשון דמחייב בב' ראיות וילפינן ראי' ראי' אבל ביום ב' דליכא ב' ראיות ע"כ לא תלי זב"ז וילפינן מחגיגה דכל יומא חיובא בפ"ע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם בה"ד דע"ר וחגיגה מקריב כל ז' משום שנאמר שבעת ימים תחוג עי"ש והוא דע"כ גמרינן ע"ר מחגיגה כדאיתא בכל הסוגיות עי' בדף ט' ע"א וכיון דגמרי' מחגיגה ע"כ חייב בע"ר אף דאינו בר"פ דהא ע"כ ביו"ט ב' אינו במצות ר"פ וע"כ חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני חייב למ"ד תשלומין זל"ז משום דע"כ ביום ב' אינו תלוי ע"ר בר"פ דהא ליתא בר"פ וילפינן מחגיגה לחיובא ע"כ דלא תלי ביום ב' ע"ר בר"פ וכן אנו מוכרחים לפרש ע"פ דעת הרמב"ם ז"ל האי סוגיא ומקורו של הרמב"ם ז"ל בהאי דינא דר"פ אינו רק ביו"ט ראשון הוא מפורש בהאי סוגיא בירושלמי חזקי' אמר יראה יראה הוא כדברינו כל שישנו ביראה דר"פ ישנו ביראה דקרבן ועכ"ל ביום ראשון הואיל ובזמן חיוב ר"פ אינו בר חיוב פקע מצותו לגמרי עם ע"ר התלוי בה וע"כ ביום שני דאינו ביראה דר"פ אינו ביראה דע"ר ור"ה ס"ל דיום ב' אינו תשלומין לראשון אלא חיוב בפני עצמו דילפינן מחגיגה ממילא ולא שייך יראה יראה דיום ראשון ביום ב' דהוא חוב בפני עצמו מגזה"כ ז' ימים תחוג וע"כ לא שייך ביום ב' יראה יראה דראשון וע"ז קאמר אף בטמא כן גבי נטמא האיך דינו בשאר הימים דגבי טומטום אם היה טומטום בשאר הימים ג"כ פשיטא דלא שייך קרבן דשמא אשה הוא והוי חולין בעזרה וכן בכל הפטורין כגון חיגר וכדומה דהמה פטורין מר"פ ומקרבן ג"כ וע"כ אין חילוק בין יו"ט ראשון לשאר הימים משא"כ בטמא דהוא חייב בקרבן וכל פטורא הוא משום מצות ר"פ ע"כ שאל מהו בשאר הימים אליבא דר"ה גבי נטמא אם יש נפ"מ אף בשאר הימים דהא בר קרבן הוא וכל פטור דידיה הוא רק משום דאינו יכול לכנוס לעזרה ע"כ אליבא דחזקיה פטור דס"ל דכיון דבראשון פטור משום יראה יראה וכיון דבזמן חיוב ר"פ אינו בר חיוב פקע מצותו לגמרי עם ע"ר התלוי' בה דהא בשאר הימים אינו חיוב בפני עצמו רק חיובא דראשון וכיון דפקע בראשון תו אינו מחויב אבל ר"ה דס"ל ל ז' הוי חוב בפני עצמה ולא תלי יראה יראה ואף דאינו חייב בראשון מ"מ חייב בשני דבשני אף טמא חייב דביום הראשון הוא דפטור משום דיראה יראה ותלי ר"ק בר"פ משא"כ בשאר הימים ע"ז קאמר ר' יוסי תמן ראוי הוא נהי דלא מחויב אבל לכה"פ ראוי הוא קריעה הוא שגרמה פי' דהקריעה גרמה שיהא ראוי לכנוס לעזרה דבלא קריעה היה אסור לכנוס לעזרה דשמא איש הוא וכיון דנכנס עבר בליפ"ר ואינו יכול להביא קרבן שמא אשה הוא והוי חולין בעזרה אבל ע"י קריעה ראוי הוא לכנוס דאף דאין עליו מצות עשה דר"פ מ"מ מותר לכנוס וכיון דמותר לכנוס ע"כ חייב ע"ר וחייב לכנוס לעזרה לקיים ליפ"ר אף שאינו מקיים יראה יראה הראשון דהיא מ"ע דר"כ מ"מ גמרינן מחגיגה דיש עליו חיוב ק"ר אבל עכ"פ בק"ר מחויב לכנוס לעזרה לקיים ליפ"ר וכן חגיגה צריך להביא בעצמו ואינו יכול לשלח ע"י שליח ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי פי' דבעצמו אינו ראוי ליכנס אלא ע"י שליח והיכי מקיים ע"ר ליפ"ר דנהי דלכנוס לקיים מ"ע דר"פ לא בעינן אבל ראוי לכנוס בעינן לקיים וליפ"ר גבי ע"ר ודו"ק: