תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה א:ג:ב
Tosafot HaRid on Yerushalmi Beitzah 1:3:2 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Beitzah 1:3:2) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →המבשל נבילה ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט כו' התיב רבב"מ על דר"י מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט פי' לצורך כיסוי ר"י בשם ר"א לא הותרה חרישה כדרכה עד סוף הסוגיא. ונראה לפענ"ד דהך שמעתא פירושה הכי עפ"י התוס' ז"ל דף ע"ג ע"ב במס' שבת ד"ה וצריך לעצים וז"ל שם ונראה לפענ"ד דאפילו לר"י דמחייב מלאכה שאצל"ג בעינן צריך לעצים דלא מקרי קוצר אלא בענין זה כו' וכדאמר ר' יוחנן לקמן בפ' חביות אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן הא הוי מלאכה שאצל"ג אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך עכ"ל ז"ל:
ונמצא דדעת התוס' ז"ל דאפילו לרבנן דר"ש נמי מודי בקוצר וא"צ לעצים דאין דרך קצירה בכך וכן בסוחט כבשים אין דרך דישה בכך וא"כ אפילו רבנן מודי וה"נ בשנוטל עפר לכסות אין דרך חרישה בכך ופטור והיינו דקאמר ר' יוסי לא הותרה חרישה כדרכה כלומר דאינו חורש בעצים לגוף החרישה אלא נוטל עפר לכסות ואין זה דרך חרישה ר"ש אומר קומי ר' יוסי ר' אחא בשם ר' אילא דר"ש היא כלומר דלא אתיא אלא כר"ש דס"ל משאצל"ג פטור אבל לרבנן חייב משום חורש קם ר' יוסי עם ר' אחא כו' נימר כ"ג כיון דר"מ לא ס"ל כר"ש האיך שנה להך מתניתין ואי ר"מ דשנה להך מתניתין ס"ל ג"כ כר"ש נימר ר"מ ור' יוסי ור"ש שלשתן אמרו דבר אחד אלא ע"כ דאפילו לרבנן נמי אתיא ולא ס"ל לרבנן דחייב משאצל"ג אלא כמו גבי כיבוי דנקרא מכבה רק א"צ לגופו אבל בקוצר וא"צ לעצים לא נקרא קוצר בשאצל"ג כדאיתא בתוס' ז"ל דלא נקרא קוצר בענין הזה כן ה"נ לא נקרא חורש בענין הזה כמו גבי כבשים דאין דרך דישה בכך כשאצל"ג כן נמי אין דרך חרישה בכך כשאצל"ג אבל לדידך דס"ל דלרבנן חייב ודווקא כר"ש אתיא א"כ קשה נימר כ"ג אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטון לכון פשיטון לרבנן צריכין לכון קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מיפה את הקרקע לא צורכה דלא קצר ליפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מיפה את הקרקע וס"ל לר' יוסי דאזיל בשיטת רבנן דר"ש ואעפ"כ קצר לצורך עשבים אינו חייב משום מיפה את הקרקע דהגם דמלאכה שאצל"ג חייב מ"מ הכא פטור דלא נקרא חרישה בענין זה אבל קצר ליפות אח הקרקע מספקא לן אם נקרא קוצר בענין זה וא"כ לדידך דס"ל דמתניתין כר"ש אתיא אבל לרבנן בחופר לכסות חייב על החרישה ע"כ מה דפשיטא לרבנן דלא נקרא חורש בענין זה כשמתכוין לעשבים צריכה לכון ומה דצריכה לרבנן אם נקרא קוצר כשמתכוין ליפות את הקרקע פשיטא לכון דחייב וקאמר ר' יוסי לר' אחא דלמה ליה לאוקמיה כר"ש הא אפילו לרבנן אתיא דלא הוי חרישה כדרכה כלומר דאין דרך חרישה בכך כמו בקוצר לעשבים דאפילו לרבנן אינו חייב משום חרישה ולא צריכה לרבנן אלא בקוצר ליפות את הקרקע אם נקרא קוצר אבל בקוצר לעשבים פשיטא דלא נקרא חורש ולדידך ע"כ להיפוך לחומרא אליבא דרבנן דר"ש ומילתא דצריכה להון פשיטא לך דחייב ומה דפשיטא להו לפטור צריכה לך אם חייב וה"ה דהמ"ל דפשיטא לך הכל להיפוך לחומרא והפליגת על רבנן לגמרי אלא דנקט דבר והיפוכו דשיטתכם הוא היפוך מדרבנן הללו ומה דצריכה להם פשיטא לכם דחייב וכן בהיפוך מה דפשיטא להם צריכה לכם ומדחה הגמ' ואפילו תימר דר"ש הוא ברם כרבנן מ"מ הרי חרש מ"מ הרי קצר פי' דאף ה"נ תימר דמה דפשיטא לרבנן ומה דצריכה להו הוא הכל אליבא דר"ש אבל לרבנן מ"מ הרי חרש מ"מ הרי קצר ואפילו קצר לעשבים חייב משום חורש [ותיבת אפילו תימר כמו אף ה"נ תימר דתיבת אפילו הוא מלה מורכבת מב' תיבות אף אלו תימר והוי מלה אחת אפילו תימר] ומיבעיא להו לרבנן אליבא דר"ש אם חייב בקוצר ליפות את הקרקע משום קוצר דכל עיקר משאצל"ג דפטור הוא משום שא"צ לאותו דבר אלא לענין אחר ולא לגוף הדבר כמו בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה משא"כ בקוצר ליפות האיך תימר דא"צ לקצירה הא ע"כ צריך למלאכת הקצירה דכיון דסתם קוצר היא לקצירה וע"כ אף דמתכוין ליפות מ"מ דומה כמו שצריך לקצירה ג"כ או לא אבל לרבנן פשיטא דמ"מ הרי חרש ומ"מ הרי קצר אר"מ מילהון דרבנן מסייען לר' יוסי דמר ר"ח בשם ר' יוחנן דג שסחטו לגופו הר"ז פטור וכו' וקס"ד דר"מ דר' יוחנן קאמר ג"כ אליבא דרבנן [כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל] משום דאין דרך דישה בכך ומסייעא לר' יוסי דהוי כמו קוצר לצורך עשבים דאינו חייב משום חורש ע"ז מדחה ג"כ ואפילו תימר דר"ש היא פי' דאף ה"נ תימר דר"ש היא דר' יוחנן קאמר אליבא דר"ש ברם כרבנן מ"מ הרי סחט והרי הוציא ועולה יפה כל הסוגיא בע"ה ודו"ק: