תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה א:א:ג
Tosafot HaRid on Yerushalmi Beitzah 1:1:3 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Beitzah 1:1:3) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →כשם שהיא אסורה לאכול כך אסורה לטלטל נתערבה אחת במאה או אחת באלף כולן אסורות מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שהוא אסור נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן אחת לאיסור והיא מוכחת על כולן ע"כ. וע"פ הסוגיא הזאת יאיר לנו בע"ה בשיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל לענין דינא דספק מוכן דהרב אלפס ז"ל והרמב"ם ז"ל פסקו בכל ספק מוכן אסור כמו דפסק שמואל במס' ביצה דף כ"ד ע"א וע"ב הלכה כרבי יהושע ושיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל במס' שבת דף קנ"א ע"א גבי ספק חוץ לתחום ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו פירש"י ז"ל דהאי חיישינן לקולא כלומר דתלינן שחוץ לחומה לנו ויתבאר עפ"ז סוגית הגמ' במס' ביצה דף כ"ד ע"א לבתר מתניתין מצודת חיה ועוף ודגים שעשאן מעיו"ט לא יטול מהן ביו"ט אלא א"כ בידוע שניצודו מעיו"ט ומעשה כו' קפריך בגמ' מעשה לסתור חסורי מיחסרא וה"ק ספק מוכן אסור ור"ג מתיר ומעשה נמי וכו' ולכאורה קשה מדוע מגי' בדברי הת"ק לא היל"ל אלא חסורי מיתסרא וה"ק ור"ג מתיר ומעשה נמי וכו' ותיבות הללו ספק מוכן אסור המה מיותר וראיתי בהצל"ח ז"ל שעמד בזה ובפירש"י ז"ל וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה דאסור לאו ד"ה היא אלא פלוגתא דר"ג ור' יהושע היא לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא עכ"ל ז"ל ולכאורה צ"ב מאי בעי רש"י ז"ל בזה דכתב פלוגתא דר"ג ור"י היא בברייתא ומה חסר לנו אי היה מפרש לאו ד"ה אלא ר"ג פליג בזה והת"ק מאן הוא מאי איכפת לן וביותר קשה על האוקימתא דחסורי מיחסרא וה"ק ספק מוכן אסור א"כ שנינן ב' פעמים לא יטול מהן ביו"ט וספק מוכן אסור א"כ דהוא פירש לרישא הא דאמרי לא יטול לאו ד"ה היא אלא פלוגתת דר"ג ור"י היא ולמה לנו להאריך כ"כ אלא היל"ל לא יטול מהן ביו"ט ור"ג מתיר. ונלפענ"ד לתרץ זאת בהקדם מה דהק' הה"מ ז"ל בפ"ב מה' יו"ט ה"ז על שיטת הרשב"א ז"ל וז"ל והרשב"א ז"ל חולק ואמר כיון שהמוקצה והנולד מדבריהם הולכין בספיקן להקל ולא אמרו אסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק ניצוד ביו"ט ספק ניצוד בעיו"ט דחיישינן שמא יבוא לצוד ביו"ט כדאיתא בהגר"א ז"ל סי' תצ"ח אבל שאר ספיקות מותרין זו היא סברתו ז"ל בספרו ואני תמה מזה שא"כ ספק ביצה אם נולדה ביו"ט או מעיו"ט למה היא אסורה ובודאי שאסורה היא כמו שכתבתי בפ' הראשון וכן פסק הוא עצמו ז"ל ועוד דברייתא דאין צדין סתמא מתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר ואמר שמואל הלכה כר' יהושע וכולה סוגיא דפ"ק מוכחא דספק נולד להחמיר ודבריו ז"ל צ"ע עכ"ל ז"ל עי"ש והלח"מ ז"ל תירץ דהא דספק נולד אסור הוא כיון דביו"ט אחר השבת הוי איסור דאורייתא לרבה דקי"ל כותיה א"כ ערב יו"ט דעלמא נמי כולה חדא גזיר' שלא יגע בשל תורה כגון ביו"ט אחר שבת עי"ש אבל קשה הא דפריך בגמ' דף ג' ע"ב בשלמא לרבה הוי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא [פי' דהוי מוקמינן הברייתא ביו"ט אחר השבת כדאיתא במהרש"א ז"ל] אלא לרב יוסף ולרב יצחק דאמרי משום גזירה הוי ספיקא דרבנן וכל ספיקא דרבנן לקולא והק' בתו"י ז"ל דאמאי לא פריך על ר"נ ומשני משום דמוקצה חמור טפי והוי כעין דאורייתא עכ"ל ז"ל הרי לפנינו דע"כ פשיטא ליה להגמ' דמוקצה חמור טפי מגזירה דפירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש שיגע בשל תורה ואילו להרשב"א ז"ל איפכא הוא דספק מוקצה להקל ובספק פירות הנושרין אם נשרו מע"ש או מעיו"ט או ביו"ט נשרו הוי ספיקא לחומרא משום שיל"מ והרי אדרבה מהסוגיא מוכח להיפך דס' מוקצה חמור טפי מגזירת פירות הנושרין אע"ג דגבי פירות הנושרין הוי שמא יעלה ויתלוש קרוב ליגע בשל תורה ומ"מ מוקצה חמיר טפי דבמוקצה הוי ספיקא לחומרא ולא קשה כלל לר"נ אף בלא שינויא דר"א דהוי דשיל"מ ואף דכל ספיקא דרבנן לקולא אף בשיל"מ מ"מ ספק מוקצה הוי לחומרא ואילו להרשב"א ז"ל הוי להיפוך וכן באמת קשה על שיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל משינוי' דר"א דמשני לעולם ספק יו"ט ספק חול משום דהוי דשיל"מ וכל דבר שיל"מ אפילו באלף לא בטל ופרש"י ז"ל אפילו בדרבנן לא בטל כגון ביצה דגזירת פירות הנושרין היא ולא בטלו בתערובתן וכי היכי דבביטולא מחמרינן מה"ט בסכיקה נמי מחמרינן מה"ט עכ"ל ז"ל ובמוקצה שנתערב פשיטא דלא בטל משום דשיל"מ א"כ כמו כן מהראוי שיהא ספק מוקצה נמי לחומרא. אבל לפי האי סוגיא דידן יתורץ הכל כעין חומר בע"ה דהנה יש לדייק בסוגיא דידן דגרסינן אפילו כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שהן אסורין נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן אחת לאיסור והיא מוכחת על כולן ולכאורה קשה האיך אתיא הך ברייתא כמ"ד ספק מוכן מותר דספק מאתמול נשרו מותר דתלינן לקולא דמאתמול נשרו ז"א דאפילו אם מאתמול נשרו מ"מ כיון דלא ידע מזה הוי ליה מוקצה שיבש ואין הבעלים יודעין בו והא בש"ס דילן דס"ל לרב כהנא דמוקצה שיבש מותר אפילו לפי מה דקי"ל דספק מוכן אסור מ"מ במוקצה שיבש מותר משום דבספק מוכן לא תלינן דמאתמול נשרו אבל היכא דפשיטא דמאתמול נשרו רק הבעלים לא ידעו מותר א"כ ק"ו למ"ד דס"ל מוקצה שיבש אסור פשיטא דספק מוכן אסור דהא אפילו אם תלינן דמאתמול נשרו מ"מ מה בכך הא הוי מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין אותו ועוד קשה אמאי לא שאל על רישא דברייתא דתנינן וספיק' אסור' מה כמ"ד ספק הכן אסור ולמה לא מביא הגמ' רק הסיפא למישאל עלה מה כמ"ד ספק מוכן אסור. ועוד קשה דלפי האמת דמוקי כמ"ד ספק מוכן מותר רק תערובות חמור מספק משום שיש כאן אחת לאיסור א"כ סוף סוף רישא קשה דקתני וספיקה אסורה ודוחק לומר דהירושלמי לא גריס בברייתא וספיקה אסורה ע"כ נראה לפענ"ד ברור כשמש דהך ענין דמוקצה שיבש אינו אלא בגרוגרת וצמוקים משום דהוא המוקצה החמור שבחמורים דאפילו ר"ש מודה בו כדאיתא במס' שבת דף מ"ה אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרת וצמוקים וע"כ לא קאמר בכל מוכן שבעולם ואין הבעלים יודעים בו אסור דז"א דבכ"מ מותר רק בגרוגרות וצמוקים לפיכך קאמר מוקצה שיבש וע"כ מדמה הירושלמי נולד למוקצה שיבש משום דנולד הוא המוקצה החמור מכל המוקצות דהא אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור להנך דפליגי על ר"נ וכן ס"ל להירושלמי באמת דאפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ואפילו ר"נ א"ל נמי דנולד היא המוקצה החמורה שבעולם וע"כ לא פריך הירושלמי מרישא דברייתא מספיקה אסורה דאתיא כמ"ד ספק הכן אסור ז"א דאפילו דלמ"ד ספק הכן מותר בעלמא אבל לא דמי ספק מוכן בעלמא למוקצה שיבש גבי גרוגרות וצמוקין ונולד דאפילו דתלינן דמעיו"ט נולדה או שיבשו מ"מ אסור משום שאין הבעלים יודעים בו ולא פריך אלא מסיפא דנתערבה באלף דהתם למ"ד דספק מוכן מותר ה"נ הי"ל להיות מותר דבכל אחת הוי ספיקא שמא היא מאותן של אתמול דהוי ידוע להבעלים וע"כ לא נכנס בכלל מוקצה שיבש ולא ידעו בו דהא אותן האחרות ידוע לו מאתמול וע"ז משני דלא דמי ספק בגופו לספק בתערובות ואתיא הברייתא אפילו כמ"ד ספק הכן מותר והנה בבבלי ס"ל לר"כ דמוקצה שיבש מותר וי"ל לשיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל דוקא גבי שבת מקילין אבל ביו"ט דמחמרינן במוקצה יותר אין ה"נ דאסור וכ"כ המראה הפנים ז"ל בסוגין וא"כ לא נחלקו הבבלי והירושלמי לענין יו"ט גבי מוקצה שיבש דבודאי אסור אך בזה נחלקו דלהבבלי לא אמרינן החומרא דנעשית כמוקצה שיבש גבי עומדת לאכילה אלא אוכלא דאפרת הוא ורק הירושלמי ס"ל הך חומרא דנעשית כמוקצה שיבש ואפילו להירושלמי ג"כ אינה אלא חומרא בעלמא ובאמת אליבא דדינא לא דמי למוקצה שיבש אלא אוכלא דאפרת הוא רק חומרא בעלמא כדאיתא בירושלמי בהדיא בסוף הלכה זו דאינה אלא חומרא בעלמא האי לא תאכל וא"כ לפ"ז שפיר ניחא דעל ר"נ לא קשה כלל למה ספיקה אסורה ז"א דכיון דר"נ אוקמיה בעומדת לגדל ביצים והוי באמת מוקצה ונולד א"כ שפיר דספיקה אסורה דאפילו הוי ספק דרבנן ותלינן לקולא דמעיו"ט היא מ"מ אסורה משום דהוי כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין אותו ור"נ גופיה ס"ל דיו"ט לענין מוקצה חמיר משבת ואפי' לענין שבת מוקצה שיבש מותר מ"מ ביו"ט אסור משא"כ לר"י ולר"י דאוקמיה משום גזירה ובעומדת לאכילה ולא הוי מוקצה א"כ ספיקיא דרבנן ולקולא וספק מוכן מותר [והא דבאמת ס"ל להת"ק דספק מוכן אסור היינו דשם איכא ב' דברים ב' איסורין מוקצה וגזירה דצידה] וע"ז משני ר"א משום דהוי דשיל"מ ואפילו בדרבנן לא בטיל ולאו למימרא דכל היכי דלא בטל התערובת משום דשיל"מ כמו כן ספיקה אסורה ז"א דהא להירושלמי אדרבה ספק בתערובות חמיר דיש אחת מוכחת על כולן אלא העיקר דקמ"ל ר"א דהא קס"ד דלא מצינו דמדרבנן יהא החומרא דשיל"מ וקס"ד רק על מילתא דאורייתא שייך החומרא שיל"מ אבל לא על דרבנן ע"ז מחדש ר"א דז"א דדשיל"מ פועל חומרא אף על דרבנן וממילא מצינו דרבנן אסרו דשיל"מ אף על דרבנן לענין דאפילו הוא מדרבנן מ"מ ספיקו לחומרא אבל מ"מ לא אמרו רבנן זה אלא בדבר שיכול ליגע בדאורייתא כמו ביצה דגזירת פירות הנושרין משא"כ בספק מוכן בעלמא לא החמירו חכמים אף בדשיל"מ והא דפליגי בספק מוכן בברייתא סתמא כדדייק הה"מ ז"ל ע"ז אוקמיה הגמ' חסורי מיחסרא וה"ק ספק מוכן אסור ור"ג מתיר לומר לן כדי שלא תקשה האיך קאמר שמואל דאין הלכה כר"ג והא בשבת דף קנ"א ס"ל לשמואל דחיישינן לקולא ע"כ מוקי האי פלוגתא דבברייתא דפליגי ר"ג ור"י בספק מוכן שלא תימא דהיא בספק מוכן בעלמא ע"ז מוקמי דלא קאי רק על המתניתין דזו היא שאמרנו לא יטול מספק דהיינו גבי צידה דקרוב ליגע בשל תורה לאו ד"ה הוא אלא הוא הוא הספק מוכן דפליגי ר"ג ור"י בברייתא וזה מדויק לשון רש"י ז"ל דזו שאמרנו לא יטול מספק דהיינו ספק מוכן פי' לאו ד"ה הוא אלא פלוגתא דר"ג ור"י בברייתא ממילא ידעינן דלא פליגי בספק מוכן בעלמא אלא דוקא בספק מוכן דמתניתין והוא כשיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ודו"ק: