תורת האדם צח

והלא אמרו אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין התם כגון קיום שאר מצות דעלמא אבל בדברי תורה דאית בהו שמחה כשהוא לומד ומשום הכי אסור. עוד יש לומר דכיון דמיחייב למיקרי קרית שמע שחרית וערבית ויוצא בה ידי חובתו ומקיים והגית בו כדאיתא בערכין הילכך לא פסיקא ליה וכן אסור במצות עונה ולא פסיקא ליה למחשבא בכלל מצות דבכל תשמיש אסור אי נמי הנאה דמצוה לא קאמר:

לרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל טעמא דרבים צריכין לו להתלמד ממנו הוא דמותר על ידי לחישה משום דתלמוד תורה טפי עדיף הא לאו הכי באיסורו עומד שמע מינה דכהן אבל ואין שם כהן אלא הוא אסור לו לקרות בתורה כל שבעה דכיון דלאו מצוה היא דדחיא ליה אבלות אלא מפני דרכי שלום נתקנה וסגי ליה בישראל עומד וקורא כל שכן במקום תלמידי חכמים דהא רב קרא בכהני עד כאן לרב ז"ל ולדעתנו שאין אבל יוצא כל שבעה לבית הכנסת אין צ"ל שישראל עומד וקורא בו ואין בו מפני דרכי שלום ואיכא מאן דאמר מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה דהא תניא (תענית ל') בת"ב כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בת"ב ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובהגדות אבל קורא במקום שאינו רגיל לשנות וקורא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה דברי ר"מ ר"י אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא באיוב וקינות ובדברים הרעים שבירמיה. מדקתני רישא כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב וקא פריט סיפא קורא באיוב וקינות שמע מינה אבל קורא בהן ואיכא מאן דאמר כיון דקתני לה בתשעה באב ולא קתני לה באבל שמע מינה חמורין הן ימי אבל בכך מת"ב כשם שהוא חמור ממנו לענין כפיית המטה ועטיפת הראש ועשיית מלאכה וכן דעת רבינו בעל התוס' ז"ל ובירושלמי מצינו עוד הקלו מקצת החכמים ואמרו שאין אסור בדברי תורה אלא יום ראשון מדאמרינן לגבי תפלין רבא אמר כיון שהניח שוב אינו חולץ והא רבא דאמר הלכה כתנא קמא דאמר שלשה, מצוה שאני אלמא משום דמצוה הוא לא אסרוהו בתפלין אלא יום ראשון הילכך דברי תורה נמי מצוה הוא ואינו אסור בה אלא יום ראשון בלבד ואין נכון דאם כן תשמיש המטה נמי מצוה היא בעונ' וכדתניא רשב"ג אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן אלא בין שלשה ליום אחד משנינן מצוה שאני אבל דברי תורה דכתיב בהו משמחי לב כל שבעה הן ועוד לא דמי לתפלין דהא פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית כדאמרינן תדע דהא ברייתא קמייתא קתני באלו דברים שאבל אסור בהן מלאכה רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה ודברי תורה ולא קתני תפלין ושאלת שלום משום דאין נוהגות כל שבעה. באבל (פ"י) תניא חכם רב תלמיד חכם שמת לו מת באין ויושבין לפניו ונושאין ונותנים לפניו בהלכות אבלים אם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל ואם רצה מדבר על ידי עצמו ואם לאו נותן רשות שידברו על ידו. מעשה בשמעון בנו של ר' עקיבא שמת והיה יושב ודורש כל היום כולו וזה היה מעשה בר' שהיה יושב ודורש כל היום כולו הך סיפא ברבים צריכין לו היא ואפילו בהלכות אחרות דורש ורישא אינו שואל אבל משיב בהלכות אבלים וכן בכל אדם:

בשאלת שלום כיצד (מ"ק כ"ח) אבל אסור בשאלת שלום מדאמר לי' רחמנ' ליחזקאל האנק דום. ת"ר אבל ג' ימים הראשונים אינו שואל ואינו משיב להם שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל משבע' ועד שלשים שואל ומשיב כדרכו. ורמינן עלה והתני' מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא ובאו כל ישראל והספידום הספד גדול ובשעת פטירתן עמד ר' עקיבא על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפילו שבעה בנים חתני' קבר מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל כבוד עקיבא באתם כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום אלמא מותר בשאלת שלום ומפרקינן כבוד רבים שאני ומסקנא שלשה ימים הראשונים אינו שואל ואם שאלו אחרים בשלומו מודיע להם שהוא אסור להשיב, משלשה ועד שבעה אינו שואל ואם שאלו משיב