תורת האדם צז

שלו הרי היא כפויה ומיהו היא בבגדה והוא בבגדו מותר דהא אשתו נדה לדברי הכל אינה מוזגת לו את הכוס ואינה מצעת את המטה ואינה מרחצת פניו ידיו ורגליו ואלו היא בבגדה והוא בבגדו איכא דשרו בפרק קמא דשבת אלמא חמור הוא מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פנים כל שכן היא בבגדה והוא בבגדו מותר אלו דברי רבינו בעלי התוספות ז"ל ודברים נראין הם. ודוקא אבלות דעלמא אבל מת אביו של חתן או אמה של כלה והכניסו המת לחדר וחתן וכלה לחופה דנוהגין שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהגין שבעת ימי אבלות אסורין ביחוד דתניא כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים מאי טעמא אבילות דעלמא חמירא להו אבלות דהכא כיון דאקילו ביה רבנן דקתני נוהג שבעת ימי המשתה קלה להו ואתי לזלזולי בה הלכך כל אותן הימים בין שבעת ימי המשתה בין שבעת ימי אבלות הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, וכתב הראב"ד ז"ל מהלשון הזה נלמוד דלא סגי בחדא מנייהו אלא צריך להיות בבית האנשים ונשים והוא ישן לצד אחד עם האנשים והיא ישנה לצד שני עם הנשים ודוקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר הנשים ואינו אסור אלא בתשמיש אבל בשאר מיני פרישות כמזיגת הכוס והצעת המטה ודאי מותרת ולא עוד אלא אפי' בחיבוק ונישוק וכיוצא בהן מותר כך כתב הרב ז"ל וכבר הורה זקן ועוד כתב איכא מאן דאמר דאי מתרמי ליה לאיניש אבלו ברגל שצריך כמו כן שיישן הוא בין האנשים ואשתו בין הנשים משום דדמי האי אבלות לאבלות דחתן דמזלזלינן ביה דלא נהגי ביה אבלו ברגל דקיימא לן דאסור בתשמיש המטה דאמרינן דברים שבצינעא נוהג הילכך בעינן הרחקה יתירא כי הכא. ולי נר' שאני רגל משבעת ימי המשתה משום דז' ימי המשתה אית בהו אפושי שמחה לשושביני' ולכל בני חופה אבל רגל לית ביה כה"ג דאי לא תימא הכי שבת נמי הא לא נהגו ביה אבלות אלא דברים שבצנעא, וגבי שבת לא אשכחן מ"ד שיהא הוא ישן בין האנשים ואשתו בין הנשים אלמא טעמא דז' ימי המשתה משום אפושי שמחה דקא מפשי בהו מש"ה אתו לזלזולי ביה וכן הלכתא ע"כ כתב הרב ז"ל. ול"נ דטעמא דמילתא כדמפרש בגמרא משום דקתני נוהג שבעת ימי המשתה תחלה דהאי גברא מת לו מת תחלה ואף על פי שחלה עליו אנינות הקילו עליו חכמים ונתנו לו רשות לקבוע רגל שלו בימים הללו הראויין לאבלות ודחו אבלותו עד לאחר זמן וזו קולא גדולה היא ולא התירו אלא באביו של חתן ובאמה של כלה ואלו ברגל ממש הרגל הוא שקבע עצמו ואין בזה קולא דאתי עשה דרבים דמעיקרא ודחי עשה דאבלות אבל כאן חכמים קבעו לו רגל לעצמו וסבבו עליו לדחות ממנו אבלות דמעיקרא ומש"ה קילא ליה הילכך מי שנכנס כבר לחופה ובעל ומת לו מת בתוך חופתו אינו אסור ביחוד וכן ל' הגמ' מוכיח נמצינו למדין בדברים שבינו לבינה באבלות שהוא אסור כל שבעה בתשמיש ולא בשאר מיני פרישות מוזגת לו כוס ומצעת לו מטה ומרחצת ידיו פניו ורגליו ואוכלת עמו אפילו בקערה אחת מחבקה ומנשקה כדברי הרב ז"ל ומתיחדת עמו בין ביום ובין בלילה וישנה עמו במטה אחת הוא בבגדו והיא בבגדה אבל בלא בגדיהם אסורין אפילו בסינר מפסיק וכן בשבת וכן ברגל הכל דין אחד הוא. חתן שמת אביו או אמה של כלה קודם ימי חופה כל מקום שנוהג שבעת ימי אבלות אסור להתיחד עמה בזמן בעילה בלילה כל אותן ארבעה עשר יום וצריך בכולן שיישן הוא בין האנשים ואשתו בין הנשים ומותר בשאר קריבות האמורות למעלה נכנס לחופה והתחיל ימי משתה שלו ואח"כ מת לו מת מותר להתיחד עמה כשאר אבלים והוא שבעל אבל לא בעל לעולם אסור ביחוד בין בחול בין בשבת:

בדברי תורה כיצד (מ"ק כ"א) אבל אסור בד"ת מדקאמר לי' רחמנא ליחזקאל האנק דום אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות ואם היו רבי' צריכין לו אינו נמנע ומעשה שמת בנו של ר' יוסי בציפר ונכנס לביהמ"ד ודרש כל היום תאנא ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה שמת בנו של ר' יהודה בר' אלעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניא בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לר' חנניא בן עקביא ור' חנניה לתורגמן והתורגמן השמיע לרבים. כ' ר"ש ז"ל היאך אסור בדברי תורה