תורת האדם צד

לארמי שרי מאי טעמא אמרי אריסותיה קעביד מרחץ נמי אמרי אריסותיה קעביד אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי אלמא כיון דשדה לאריסי קיימא כל מלאכה דעביד בה ארמי לא אתי לידי חשד דאמרי אריסותיה קעביד התם בשדה השכורה לארמי ברשותיה קיימא ואיהו אכיל פירי דהאי שתא וישראל אינו נראה בה אבל קבולת למחר הארמי יוצא ממנה וישראל אוכל פירות והכל יודעין שלא לדעת אריסות ירד לתוכה. ויש להקל ולומר דכיון שלא ירד ישראל עתה לתוכה אלא ארמי זה חורש וזורע כבשל אריסותיה ודאי הרואין אותה תולין בהיתר אין חוששין לחשד שלאחר זמן שאין בני אדם פונין מכל עסקיהם לומר חרש זה בכאן שהיינו סבורים שהוא אריס ועכשיו בעלין אוכלין פירות ולחשוד עליו למפרע ויש לזה פנים:

באבל תניא (פרק י"א) כבוד הבית והדחת הכוסות והצעת המטה אין בהם משום מלאכה לאבל ות"ר (מ"ק כ"ז) אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקיו ימעט ואם לאו יגלגל עמהן. פירש רב חננאל ז"ל אם יכול למעט בעסקיו שלא יקנה ושלא ימכור ימעט ואם לאו יגלגל עמהן כלומר יקנה צרכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש:

ברחיצה כיצד (מ"ק ט"ו) אבל אסור ברחיצה דכתיב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר לה התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן וגו' ורחיצה בכלל סיכה פירוש לפי שלא מצינו אסור בסיכה ומותר ברחיצה. בפ"ק דתענית (די"ג) אמר רפרם אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב והוא הדין לאבל אסור בין בחמין בין בצונן ואמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין ומסקנא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר ואצ"ל במי שהיו חטטין בראשו דסך כדרכו ואינו חושש וכן אם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ומי שתכפוהו אבילות רוחץ כל גופו בצונן (שם:

) דא"ר אבא הכהן משום ר"י הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי הגלילי ורחץ בצונן כל שבעה ואוקימנא כשתכפוהו אבליו דתניא תכפוהו אבליו בזה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים ואמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים במים אבל לא בנתר ולא בחול, גבי רחיצה נמי כיון דתכפוהו אבליו רוחץ בצונן אבל לא בחמין:

בפרק היה קורא (ט"ז:

) רחץ ר"ג בלילה הראשונה שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם איסטניס אני מ"ט אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב ואחריתה כיום מר ורבנן הוא דגזרו בלילה ובאיסטניס לא גזרו רבנן כ' רבינו האי ז"ל ואין מותר לאבל לרחוץ בלילה אף ע"פ שאומר איסטניס אני חדא דלא קיי"ל כר"ג דאמר אנינות לילה דרבנן ואע"ג דכתיב שבעת ימים לילות בכלל ועוד חיישינן מן הרמאין ולא כל דאמר איסטניס אני שומעין לו אבל ודאי אי מגליא מילתיה מעיקרא דאית ביה הא מלתא ושאם אינו רוחץ בא לידי סכנה רוחץ בלילה דדמיא לשעת הדחק ולרפואה משום דאיסטניס ודאי כחולי גדול הוא ממדה זו ולא כל מי שנהג בנקיות בשרו איסטניס אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ ע"כ דברי הגאון ואנו עתידין לכתוב בדין אנינות לפנינו אבל זו שאמר שלא כל האומר איסטניס אני שומעין לו והמתנהג בנקיות מתירין ברחיצה יפה כוון שלא בא בכך לידי סכנה ממש דוקא דאם כן אפילו ביום ראשון נמי מותר לכל המצטער הרבה ובא לידי מיחוש בכך לפי מה שהורגל מתחלה דהא מימר קאמרינן ואם להעביר את הזוהמא מותר להרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל ואם צריך טבילה לטהרה מותר דתניא (תענית י"ג) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביה"כ ומסתברא דוקא טבילה בזמנה משום דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה אבל כגון נדה שלא בזמנה אסורה בימי אבילות, והכי איתוקמא בפרק יום הכפורים (פ"ח) דגרסינן התם הזב והזבה והיולדת והמצורע ובועל נדה וטמא מת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול ואוקימנא בדצלי והוינן בה אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן ופרקינן קסברי רבנן טבילה בזמנה מצוה. וראיתי בתוספות שהם מפרשים