תורת האדם צג

צורך המועד והרי הנהר הזה שהוא צופה ודגים שלו ניצודין עכשיו בודאי והן אבודין ממנו אם לא יצוד לאלתר שלא ימתינו להם עד לאחר המועד ואעפ"כ לא עשאוה כדבר האבד אלמא הפסד דבר שברשותו נקרא דבר האבד הנחת ריוח לא נקרא דבר האבד. עוד שנו בתוספתא אין כותבין דברי אריסות וקבלנות במועד ר' יהודה התיר שמא יקדמנו אחר פירוש בשקבל השדה קודם לכן התיר ר' יהודה כדי שלא יחזרו בהן דקודם כתיבת שטר שניהם חוזרין עד שירד לתוכה ואעפ"כ אסר תנא קמא והלכה כמותו וגם זה הנחת ריוח המזדמן במועד ואי קשיא לך הרי אמרו בירושלמי הדא שיירא שרי מזבן מינה בחולא דמועד וכתבוהו רבינו הגדול והגאונים ז"ל בפסק הלכה יש לומר כל שאינו צריך לדבר אלא להשתכר בו אסור והוא ששנינו אין לוקחין בתים בהמה ועבדים ושפחות אלא לצורך המועד לא להרויח ולא להשתכר ואפילו שכר ניכר בהן כגון לוקח מן השיירה אבל אם היה צריך לבהמה ולעבדים ולפירות כסות וכלים לאחר המועד ודעתו ודאי ליקח אותם ונזדמן לו עכשיו מי שהוא מוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו לאחר המועד כגון השיירה זה ודאי דבר האבד הוא אצלו והפסד גמור ומיעוט כיסו הוא אם אתה מונעו עכשיו הרי זה דומה למכירת פרקמטיא שמוזלת לאחר המועד אבל להשתכר במקח וממכר אסור נראה לי:

ומכאן אני אומר שאסור לאבל להלוות מעות לארמי בריבית בימי אבלו ואפילו ע"י אחרים והראב"ד כתב מן הירושלמי הזה עבורי רווחא מניה פסידא הוא וההיא דאסר רבא למיצד כוורי לממלח לרווחא שאני מציאה דליכא שום פסידא אי נמי עד כאן לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר דרך חול בעלמא הוא אבל טירחא ליכא ומלאכה נמי ליכא אבל הכא במליחת דגים טירחא יתירא וכרישא דמתניתין נמי דלא שרינן מלאכה משום הרוחה ואע"ג דליכא טירחא כגון השקאת זרעים מן המעיין שבשדה בית הבעל אבל מקח וממכר לאו מלאכה הוא אלא דרך חול בעלמא הוא ובמקום רווחא שרי משום דליכא טרחא יתירה ואלו מליחה מלאכה גמורה הוא וטירחא יתירה הוא ואי לאו משום פסידא משום רווחא לא שרינן ע"כ דבריו ז"ל:

עשה הרב טורח גדול בזריקת מלח על דג אחד ולא עשה טורח לשקול מאה ככרין של ברזל מן השיירה ולהביאו מן השוק על כתפו לבית וליקח עבד מן השיירה הזו ולכתוב עליו בשטר דבין בכתב בין בעל פה לוקחין ממנה ועוד אין במועד חלוק בין מלאכה שחייבין עליה בשבת למלאכת פטור עשאוה כחול להתיר מלאכה גמורה בדבר האבד בראיות הכתובות למעלה:

(מ"ק י"ב) אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אמר רב פפא חוץ לתחום נמי לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבא להתם ולא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם אבל בחוה"מ דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם אסור. פי' מקבלי קבולת של ארמים שקבלו עליהם לבנות ביתו של ישראל וקצץ להם דמים ותוך התחום אסור דקאמר בכל יום האסור למלאכה דישראל קאמר כדמפרש ואזיל שבתות ויו"ט וחוה"מ ואיסורא משום חשד שלא יאמרו שכירי יום נינהו ומלאכה דישראל היא, חוץ לתחום מותר כענין ששנינו בעורות לעבדן וכלים לכובס וכלן בית הלל מתירין עם השמש דכל קבולת כיון שקצץ לו דמים מלאכה דארמי הוא ומותר במטלטלי בכל מקום ובא שמואל ואסר בקרקעות תוך התחום מפני חשד, והוא הדין למטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דמלאכת פרהסיא היא ואסור ובחוש"מ אפילו חוץ לתחום משום דאיכא אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא, ואיכא מאן דפריש שמעתא כולה באבל וליתיה ודאי אלא בכל אדם בשבתות וי"ט וחוש"מ כפשוטן של דברים מיהו גמרינן מינה דינא דאבל דכל ימי אבלו כיון דהא אזלי אינשי בכל דוכתא מקבלי קבולת שלו אפילו חוץ לתחום אסור ובשבתות וימים טובים שחלו להיות בימי אבלו מותר ואע"פ שנוהג דברים שבצינעא כדבעינן למימר קמן ומסתברא לא שנא קבולת של בנין בתים ול"ש קבולת של חרישה שבשדות אסור. ואע"ג דאמרינן בפ"ק דע"ז (כ"א:

) רשב"ג אומר לא ישכור אדם מרחצו לארמי מפני שנקראת על שמו וארמי זה עושה בו מלאכה בשבתות וי"ט אבל שדהו